שאל את הרב

דעת הרב קוק זצ"ל על חינוך מעורב

חדשות כיפה הרב שמואל אליהו 20/09/02 15:39 יד בתשרי התשסג

שאלה

בס"ד

מה חשב הרב קוק זצ"ל על חינוך מעורב של בנים ובנות.

אני שואל כיון שקראתי את מאמר של אמנון שפירא שכותב "ברעיון של "חברה מעורבת צנועה" בימינו, שהיא האידיאל של "בני עקיבא", תומכים גדולי עולם, גדולי תורה, ראשי ישיבות, פוסקים ורבנים חשובים".

האם זה נכון?

תשובה

בס"ד

השו"ע כותב שכל אדם נשוי או רווק "צריך אדם להתרחק מהנשים מאוד מאוד" (שו"ע, אה"ע כא, א).
כל זה גם למענו של הגבר ובעיקר למענן של הנשים שלא יתיחסו אליהן ואל הרגשות שלהן כמו אל "חתיכת בשר" ח"ו.

אי אפשר להתעלם מהשו"ע כשכותבים משהו הלכתי. אלא אם כן רוצים להטעות את הציבור.
שאלתי חלק מהרבנים שאמנון שפירא מביא במאמרו האם הם מסכימים למה שהוא כתב שם והם הכחישו במפורש את הדברים.

אי אפשר להתעלם ממאמרו של הרב קוק זצ"ל שהשווה את רעות החינוך המעורב לגדולה שברעות החינוכיות שאפשר להעלות על דעתינו.

מול גדולי עולם אלו אתה יכול להעמיק את ד"ר שפירא והחליט לפי מי אתה הולך?

אני מצרף לך מאמר של הרב קוק על חינוך מעורב מאוצרות הראיה ד/ עמוד 99-100. המאמר פורסם בעיתון "קול יעקב בתרס"ג.

שים לב למילים החריפות הנאמרות שם על חינוך מעורב. חריפות מכפי שאני או אתה היינו מעלים על דעתינו לומר.

"רוח ישראל לא יוכל לסבול שישבו יחד בבית ספר אחד בחורים ועלמות, בוגרים. חשים אנו את כל ההשחתה של רוח הטהרה והמוסר המוכרחת לבוא מסדר כזה"

"הננו מוחים בקול גדול נגד כל קהל ה', הקרובים והרחוקים, גם נגד כל המוסרים את בניהם לבתי ספר המסיון המרעילים את רוחם בעודם באיבם בבאר צרה נכריה; ונגד הגימנסיה כל זמן שלא תיטיב את דרכיה לתן כבוד לה' אלקי ישראל: לחלק את המינים במחלקות מיוחדות כמו שעושים גם המתוקנים שבאומות העולם רובם ככולם"

לפני כן כותב הרב שאינו יודע "איזה רקב הוא יותר גדול לבית ישראל?" המסיון או הגימנסיה שמלמדת בנים ובנות יחד.

וכיון שהרב השווה את המציאות של בנים ובנות ביחד ל"רקב" הוא מנבא שאם הם ימשיכו בחינוך מעורב – לא תהיה תקומה לחינוך זה כיון שכל מי שקלקל את הפנימיות של עם ישראל – אע"פ שהיה לו "בתים בנוים לתלפיות" סופם יהיה כמו של כל אלילי שומרון שהיו נאים וחטובים "ולא נותר בהם שריד באומה, מפני שרוחם בקרבם זר היה. ואם השגיאה התולדית שלנו תשנה עוד הפעם את מעשיה, נדע כבר מראש את אחריתה".


ה' ירחם.




---------
המאמר בשלמותו

בס"ד
קריאה כללית

אחינו בני ישראל, יושבי ארץ ישראל, בעיר הקדש ירושלים ובמחוזות, בערים, במושבות, בחוות ובקבוצות
שלום רב,
מחאתנו כיום על חילול הקדש הפומבי שמצד המאורע המדאיב האחרון, ועוד כמה מאורעות פחותים ממנו, היא סובבת גם כן על תהלוכות המורים ובתי הספר הקוצצים את הנטיעות, ביחוד הגימינסיה שלנו, אשר שמה לה לחוק גלוי שלא להתחשב כלל עם רגשי האומה, כאלו היתה גימינסיה של אומה זרה העומדת בארץ נכריה. אם תוסיף הגימנסיה, ובתי הספר ההולכים בדרכיה, ללכת בדרכם הזרה אשר בחרו בה, ודאי תהיה אחריתם להכרית ולדראון.
רוח ישראל לא יוכל לסבול שישבו יחד בבית ספר אחד בחורים ועלמות, בוגרים. חשים אנו את כל ההשחתה של רוח הטהרה והמוסר המוכרחת לבוא מסדר כזה בישראל. למרות מה שישנם מקצת מומחים מאומות העולם האומרים הפך זה, שאדרבה פריצות הגדרים תחולל את המוסר והצניעות, לא כן הוא רוח ישראל, ולא כך אומרת חכמת החיים של אומתנו העתיקה שהיא הדת וכל קודש שבגימנסיה, את קלות הראש האיומה נגד מקור חיינו ספר-הספרים:
על פזיזות הדעת ללמוד עם ילדים וילדות מבני ישראל את התנ"ך דוקא על פי המסקנות של מבקרי הביבליה היותר חצופים ויותר מושרשים בשנאת ישראל, שיש בהם הרבה יותר מן מדת הבקורת- מדת המשטמה והבוז לקדשי האומה השנואה להם, ובדרכים כאלה חושבים בעלי מחשבה לבנות את רוח האומה בארץ - ישראל.
קובלים עלי על שאינני מפגין וצועק תמיד על הריסותינו הנוראות הללו, אבל אחי, יודע אני ברור את אפיסת ערכה של צעקה שהיא רק שלילית. כל זמן שלא היה לנו בארץ ישראל בית-חנוך אחר בשביל אלה המוכרחים ללמד את בניהם שפות ומדעים המוכרחים לאדם מן הישוב בזמננו, לא הרשיתי לעצמי לומר דבר שאינו נשמע. באמת גם הפעם לולא המאורע המדאיב אשר גרם להתחיל במחאה: שהוא מעורר אותנו בעל כרחנו שלא להניח את הקורה הגדולה הזאת שבין עינינו - הייתי עוד מתעכב בדבר, אף על פי שת"ל שונה כעת המצב לטובה, אחרי אשר נוסד התחכמוני, שבו ימצא האיש החפץ לחנך את בניו על דרכי היהדות בהתאמה לצרכי החיים היומיים והתעוררות הרוח הלאומי החי והפועל בבנין ארצנו הקדושה בהוה - מקום לבוא למטרתו; אבל כל זמן שלא נתוספו עוד שתי מחלקות יותר גבוהות וטרם נבנה הבנין בצורה מפוארת הראויה למוסד זה, וטרם שנתכוננה מחלקה גם בעד הבנות - עוד לא נמלא השפק כראוי, עד כדי האפשרות להראות באצבע לכל החפץ באמת בתחית האומה: כזה ראה וקדש, ולמה תשגה בבתי-חינוך המתנכרים ומנכרים את ישראל לאביהם שבשמים ; המיבשים גם את הלשד האחרון העולה ונובע מאליו בלב כל ילד מילדי ישראל זרע אמונים.
הייתי חפץ לעכב את מחאתי עד שעת הכושר שתהיה יכולה להשמע במלואה. וזאת היא שגרמה לי שלא הפגנתי עד כה על הרעה הגדולה האחרת האוכלת גם היא את לבתי הספר של המיסיון, אין צורך להאריך בגנותה של פעולה מבישה זו, אבל בעת אשר עלתה על דעתי זה כשנתים לערוך מחאה פומבית נגד בתי הספר המיסיונים, תבעוני בצדק אנשים נבוני-דבר לאמר, אם קורא אני לעזרה ולצעקה על דבר צרת החנוך בארץ ישראל, הנני מוכרח לקרוא בקול גדול נגד הגימנסיה ביחד עם הקריאה נגד המסיון, כי הלא כאחרונה כן הראשונה מכלה היא את רוח חניכיה, האחרונה במינות חיובית, והראשונה במינות שלילית. ומי זה יוכל להכריע איזה רקב הוא יותר גדול לבית ישראל: ואם רק על המסיון אקרא תגר, ועל הגימנסיה אעבור בשתיקה, הלוא אז תחשב שתיקה זו לחזוק והודאה- אשר על כן בראותי שהשעה לא היתה עדיין מוכשרת בשלמותה לצאת במחאה נגד צרתנו הפנימית, כבשתי את מכאוב לבבי בקרבי גם נגד הצרה החצונה.
אמנם כעת, כאשר המאורע גרם שמחאה פומבית נגד רמיסת קודש בגלוי מוכרחת היא לצאת, לא נוכל עוד לשאת את משא מצוקת לבנו בקרבנו פנימה, והננו מוחים בקול גדול נגד כל קהל ה', הקרובים והרחוקים, גם נגד כל המוסרים את בניהם לבתי ספר המסיון המרעילים את רוחם בעודם באיבם בבאר צרה נכריה; ונגד הגימנסיה כל זמן שלא תיטיב את דרכיה לתן כבוד לה' אלקי ישראל: לחלק את המינים במחלקות מיוחדות כמו שעושים גם המתוקנים שבאומות העולם רובם ככולם, ולהתיחש ברוח אמונים וכובד ראש לכל קדשינו, ועם תורתנו כולה הכתובה והמסורה.
לא יפחידונו וגם לא ירחיבו את רוחנו בתים בנוים לתלפיות-- אם רוח ישראל וקודש ה' אין בם. יפים ודאי היו בתי העגלים אשר בדן ובבאר שבע: נאות ומחוטבות היו ודאי במות שומרון ולא נותר בהם שריד באומה, מפני שרוחם בקרבם זר היה, ואם השגיאה התולדית שלנו תשנה עוד הפעם את מעשיה, נדע כבר מראש את אחריתה. אבל הבו אחים נקוה, כי רוח ה' וברכתו עלינו ועל צאצאינו יעיר אותנו לתקן את המעוות בעוד מועד. ושבו לנו כל אחינו: וכל העומד על אדמת הקודש לטובת האומה ושכלולה קדוש יאמר לו, ורעה בגאון ה' וברוחו על עמו ונחלתו סלה.


-------------------------


עיין עוד
אגרות הראי"ה ב/עב
אגרות א/קג ב/רז. רכז' עו"ד ב/קפא;
עין איה א/13,811: ב/513-613 ,991 ;
אורות. ; ערפלי טהר סא ד"ה האנשים,
אורות האמונה 53 כשתובעים
חינוך בנות- אגרות ב/יג ג/רג
עין איה 622-822
ועוד עיין מאמר נפלא של הרב יעקב פילבר. ספר העשור לישיבת בני עקיבא, נתניה - עמ' 169-190


כתבות נוספות