ביאור המושג "תורה קדמה לעולם"

שלום וברכה,
שאלת שאלה עמוקה מאד שדורשת לימוד מעמיק, ואנסה לפתוח פתח ואני מקווה שתוכל אחר כך להרחיבו.

לפני שאתייחס ישירות לשאלותיך, נרחיב במושגים כללים על מנת שרוח הדברים תהיה בהירה ומובנת. אנסה לקרב את הדברים למושגים שיותר קרובים אלינו. לכן נתחיל עם האדם הפרטי:
באדם יש נפש, רוח, ונשמה.
וכל מושג דורש באור:

נפש - קרוב מאד לפסיכולוגיה, דהיינו המניעים שמניעים את האדם לכל התפקודים המעשיים שלו, תכונות שקיימות בקרבו, מידות, תחושות שקיימות בתוכו, מה שגורם אצלו את תחושת הרעב, עייפות, שמחה, עצבנות, כל אלו הם 'ביטויים נפשיים', ביטויים של הנפש.

רוח - לא התפקוד הטכני, אלא האידיאולגיה של האדם, השקפת עולמו, רעיונות, עקרונות מוסר, שאיפות, לא שאיפות חומריות, אלא שאיפה - למשל - שיהיה טוב בעולם, או שאיפת הצדק, זה שייך לצד הרוחני. כל דבר שהוא תוצאה מבחירתו החופשית של האדם, היא ביטוי של רוחו.

נשמה - קודם כל, ברובד ראשוני - מילה נרדפת למילה חיים, עצם החיים של האדם, עוד לפני שהוא חושב, מרגיש, קודם כל הוא חי, זה לא נתון לבחירתו, על כרחך אתה חי, הנשמה היא זו שמחיה אותך, "נשמת חיים באפיו". הנשמה זו עצם החיוניות. עצם החיים זה לא דבר שנתפס בחמשת חושינו, אי אפשר למשש חיים, אי אפשר לראות חיים, כל מה שתגיד זה כבר ביטוי של החיים במציאות הפיזית, אבל את עצם החיים אי אפשר לראות, מצד שני אין דבר יותר ברור לאדם מהחיים שלו, זה הדבר הכי וודאי, הכי מורגש, רק חולה נפש מפקפק בחייו, זה "הנעלם מחוזק הראותו" כדברי הרמב"ם, למרות שכתוצאה מזה שאנו חיים יש לנו נפש, יש לנו שאיפות רוחניות, יש לנו אפילו גוף, אם לא היתה נשמה גם גוף לא היה, הנשמה - באמת - זה הכל, והיא גם מחיה את הגוף.
אבל - הנשמה זה מימד שהוא לא רק מחיה את הכל, זה לא רק כח חיים, אלא זה מה שנותן בעומק נפשו של האדם, ברובד העמוק מאד של הכרתו, שלא תמיד שמים לב אליו, שם מצויה תשוקה, שאיפה, רצון, שלא נגזר משום דבר שכלי, רציונלי, שאיפה למוחלט, לנצח, לשגב, לאינסוף. אלה מילים שהאדם מעולם לא פגש בנסיון חייו- אפילו לא הרוחני. למשל אדם מעולם לא פגש שלמות, והכוונה לשלמות מוחלטת במלוא משמעות העניין, ובכל זאת כל אדם - בין אם הוא חושב על כך ובין אם לא - יש בו שאיפה עמוקה לשלמות וזה מה שמניע, הרבה פעמים בלי דעת, הרבה פעולות של האדם. עוד דוגמא - לאדם ברור שיש בשביל מה לחיות, יש משמעות לחיים, והוא כל הזמן מחפש משמעות לחייו, לפעמים הוא מוצא משמעות קטנה, ילדותית, מוטעית, אבל ברור לו שיש משמעות. מהיכן תודעות-העל הללו קיימות באדם?
אלו דרישות שלום מנשמתו, "נשמת שד-י תבינם", יש לנו בינת לב שהיא לא נגזרת מהמציאות החיצונית שלנו, אלא זה מוטבע בעצם טבע הוויתנו, "חלק אלוה ממעל", יש בו מה שהוא מעבר לכל מה שממוסגר במסגרת ההשגות שלנו, ההבנות המוגדרות, זה מה שגורם לשאיפה לפרוץ, להתקדם, להשתלם, להתעלות, ולתקן, ולשאוף לאידיאלים נישאים, שגם הם ילכו ויתרוממו, וכן הלאה. כל הרבדים האלה שבנפש, נקראים - נשמה, זו נשמתו שמכה בקרבו ואומרת לו - "גדל".

עד כאן זה היה משל, כי גם האדם הפרטי, הוא רק מולקולה, אבר מגוף האומה, וגם לאומה הישראלית יש נפש, רוח, נשמה. רק נקדים ונאמר שהאומה זה לא קובץ של הרבה פרטים, אלא זו ישות אורגנית אחת, אדם גדול:

נפש האומה - מקביל למושג "תודעה לאומית", תחושות ומניעים פסיכולוגיים שמניעים את הציבור כולו, הנפת הדגל, התלהבות לאומית, מין רוח קבוצתית כזו אבל של כל האומה, לא צריכה הרבה רציונליות, כמו דחפים פסיכולוגיים.

רוח האומה - התרבות שלה, הספרות, השירה, החזון, הנבואה, כל זה בכלל הרוח. כותב הרב קוק - "רוח האומה מתגלה בגדוליה", כי האיכות התרבותית, תתגלה תמיד אצל גדולי האומה.

נשמת האומה - כמו באדם הפרטי גם באומה הרוח והנפש הם ביטויים של הנשמה, והיא - החיות הישראלית, "כנסת ישראל", נשמת האומה, מתגלה לכל אורך ההסטוריה שלה, האומה הישראלית לדורותיה. זה מתבטא למשל בקיום המיוחד של עם ישראל, עם עתיק שקיים כבר אלפי שנים, ראה אומות, אימפריות, קמות ונופלות, והוא ממשיך לשרוד, ולא סתם לשרוד, הוא מתפתח, מתעורר לתחייה כמו "עוף החול" האגדתי, בכל דור ודור קמים עליו לכלותו, והוא מנצח, ושורד. זה עם שמגלה סמפטומים של נצחיות, "נצח ישראל",
נצח ישראל גם מתבטא בכשרון המיוחד של העם הזה שסטטיסטית מגלה כמות אדירה של כשרונות לכל אורך ההסטוריה לעומת משקלו היחסי באוכלוסיה, ושיא כשרונו - הנבואה.
אלו ביטויים של נשמה אדירה שמחיה אותו, ולנשמה הזו מגמה גדולה שמכוונת כלפי עתיד מופלא של תיקון העולם כולו, אידיאל מוסרי, אלוקי, נצחי, שהוא לא סתם רעיון מופשט, אלא כח חיים מופלא שמעלה את הכל. נשמת ישראל זו בעצם נשמת המציאות כולה שמצעידה אותה לעבר מטרתה האידיאלית.

הנשמה הזו, המגמה הזו היא בעצם קיימת עוד לפני שנברא העולם, כמו שהנשמה קודמת לגוף, היא זו שחוללה את הגוף, הפיחה בו חיים, וממשיכה לחיות אותו אחרי שכבר נברא, זה לא רק קדימה זמנית, אלא גם ובעיקר קדימה של חשיבות, של תוכן שממלא את הכלי, זה המשמעות של המושג "מחשבתם של ישראל קדמה לכל דבר", שלצורך הענין זה אותו דבר כמו "תורה קדמה לעולם", שהרי הנשמה הזו לא רק מתגלה בהסטוריה, אלא הרעיון שגנוז בה, התוכן שלה, מתגלה בתורה, וגם התורה עצמה היא לא קובץ רעיונות כמותי, אלא בתורה עצמה יש עומק לפנים מעומק, עד אין קץ, כראוי לתורה שהיא ביטוי לנשמת היקום כולו ( וזה לא רק תורה שבכתב, אנו לא קראים ! אנו תלמידי משה מאמינים בתורה שבכתב ושבעל פה שירדו כרוכות יחד, ומתגלים לכל אורך דורות האומה בספרות ענפה שמתמשכת עד היום הזה, זרם חיים אחד חי).

וביחס לשאלותיך:
א. על פי הסברנו אתה יכול להבין שהמושג "תורה שקדמה לעולם" זהו מושג רוחני שלא מתגלה באפון הפשוט והחושני על ידי חמשת החושים שלנו, כמו שאתה רואה נוף או ממשש שולחן.
אבל כל אדם בהתבוננות ישרה בהיסטוריה יכול לראות סימפטומים של נשמת היקום כפי שהיא מתגלה באומה הישראלית ובנצחיותה, כשהיא צועדת על במות ההיסטוריה ומחוללת שינויים כבירים באנושות, אנושות שבעבר היתה עובדת עבודה זרה והקריבה קורבנות אדם, התבגרה והתפתחה כתוצאה ישירה ועקיפה מהשפעת עם ישראל - והגיעה להכרה באל אחד ולהתקדמות מוסרית. כמובן שזו עדיין הכרה ואמונה ילדותית ועוד יש הרבה מה להתקדם מבחינה רוחנית ומוסרית, אך זה תהליך איטי וארוך שהולך ומתברר במשך השנים, עד לגילוי המלא במהרה בימינו.
ב. ספר התורה הממשי המתגלה לעינינו, ערכו הוא לא רק ברעיונות שאני או אתה מצליחים להבין בו, אלא יש בו עומק לפנים מעומק. כל ספרות הנסתר גנוזה בתורה שבכתב, ואף יש "קדושת הגוויל", החלק שאינו כתוב, שעל פי המקובלים הוא עוד יותר נעלה מהחלק הכתוב.
אלו מושגים שלנו קשה להבינם, ולא תמיד שכלנו הדל והפעוט מסוגל להכיל את עומק המושגים, אך לאט לאט האדם מתפתח ולומד דברים חדשים, ואז הוא לומד לדעת עד כמה שהוא עדיין לא מבין וכמה אפשר עוד ללמוד ולהבין. הרמב"ן בהקדמתו לתורה מרחיב להסביר שכל המציאות כולה גנוזה בתורה , כי התורה זה לא רק הרעיונות הנגלים לעינינו, אלא נשמת התורה שהיא נשמת היקום כולו. המהר"ל ב'נתיב התורה' כותב - "התורה היא סדר האדם בנגלה" - כלומר, הרעיונות המוסריים והרוחניים שמדריכים את האדם, "וסדר העולם בנסתר" - כלומר, הקוד הפנימי, הצופן שמניע את היקום כולו, וכפי שאומר המהר"ל - זה נסתר.
הרב צבי יהודה באחת מאיגרותיו תוקף את הדעה שמצמצמת את התורה רק לקובץ של הלכות או רעיונות : "מה נדבר מאלו שצמצמו והצרו כל כך את צעדי התורה עד אשר לא תצא מחוץ לגבול הדינים הפרטיים, שבאמת טפלים, אמצעיים הם לנשמת כל התורה כולה, התורה הטהורה, האמיתית , הנצחית והקדושה … אלו אשר הסגירוה חותם צר במסגרת איזה רעיונים מסומנים שעלו במחשבת איזה אנשים, חוקרים או מקובלים או מי שהם, ויעלימו עין מהנצח, מברק העתיד, מה"עולם ועד", מה"אהיה אשר אהיה" החקוק…" - העניין האלוהי שגנוז בתורה ומהווה את קדושתה וערכה הנצחי (צמח צבי, איגרת ד').
כמובן שדברים אלו לא באים להפחית מערכם של הדינים הפרטיים והרעיונות שבתורה, להפך, זה בא לתת להם את ערכם האמיתי, הקדוש והעמוק, שהוא לאין ערוך יותר מהחלק הנגלה לעינינו. הבנה זו מפנימה בנו את ההכרה שחיים שלמים גנוזים בכל פרט , מצווה או רעיון מרעיונותיה של תורה, הרבה יותר ממה ששכלנו מסוגל להבין בהם.

זרקתי מספר רעיונות שמבחינתך זה רק התחלה של נוסחאות שצריך לפתח ולהעמיק, אל תתפתה לחשוב שיש לך תשובה שלופה מהמותן, הדברים האלו דורשים הרבה למידה, וכל מושג דורש הרחבה והעמקה, זוהי דרך ארוכה שמתחילה מספרים כמו: כוזרי, מסילת ישרים, מהר"ל, כתבי הרב קוק, הקל הקל תחילה, גם ראוי גמרא והלכה כדי שכל אישיותנו על כל רבדיה תתחבר למציאות החיים הזו.

בהצלחה
אלי, חברים מקשיבים