אני לא מסתדרת עם חלק מהמצוות

שלום רחל!
בנית השקפת עולם היא תהליך המורכב משלבים.
תחילה עלייך לברר מה יחסך לתורה, להפנים שהיא חיינו, הצורה של נשמתנו, ולא מערכת ציווים חיצונית שבחלקה מתאמה לי ובחלקה לא. אם תתפסי את קיום כל המצוות לא ככניעה אלא כהתעלות – יקל עלייך לחבר את ההכרה השכלית עם פיתוח הרצון ועם קיום כל המצוות בפועל.
הקב"ה ברא עולמות עליונים ובהם מלאכים שמשבחים אותו ועושים פקודותיו. המטרה של העולם הזה היא לחבר דווקא את החומר אל הנצחי. את המוגבל אל הבלתי מוגבל. לפתוח את עצמי לקראת האין סוף (שהוא הקב"ה), דווקא ממקומי הסופי והמצומצם. אם נסתכל על בני אדם, נראה שהם תמיד רוצים יותר. הפסיכולוג פרויד אומר שהרצון היסודי של האדם הוא בהנאות. אבל גם אדם שחייו מאפשרים סיפוק של יצרים – מחפש דבר מה נוסף. הפסיכולוג אדלר אמר שאדם מחפש מעמד חברתי, אך גם אדם שהגיע למעמד חברתי מצוין לא שוקט על שמריו. הפסיכולוג אריך פרום אמר שהאדם מחפש אהבה, אך גם מי שיש לו אהבה – מחפש להגיע לעוד.
מה אפשר להסיק מכך?
שהאדם לא מסתפק בשום דבר סופי, מוגבל. ואם כך – הוא מחפש את האין סוף.
האין סוף הוא הקב"ה.
אם הייתי אומרת לך שמטרתנו להתקרב אל ה', אולי היית אומרת לי "אוף, זו לא המטרה שלי". לכן ניסיתי להראות לך על קצה המזלג, דרך מדע הפסיכולוגיה, שהדברים ניכרים במציאות, אם כי בשמות אחרים. התורה שהיא חיינו והביטוי האמיתי של עצמותינו, גם פונה אלנו בסידרת הדרכות שמתאימה לנו ביותר. לעשות סלקציה במצוות – 'חלק נח לי וחלק לא' – הוא דבר משונה. הרי לא עמד מולי אדם כמוני, שיש לו דעה, אבל לי יש דעה אחרת. מתוך הפנמה זאת, אדם יכול לקבל על עצמו עול מצוות, ולא לבחון כל מצווה בפרטיות. ללמוד כל מצווה – כן. למצוא דרכים להסתדר עם כל מצווה (למשל למצוא מברשת שאינה תולשת שערות). לשפוט כל מצווה – אין מקום. כל הפרטים שנראים לך עכשיו קשים – ייתפסו באופן אחר כשהיסודות יהיו מבוררים. לא שאדם מלא אמונה חייב להתחבר בקלות אל כל התרי"ג מצוות, אבל הוא יודע שמה שקשה לו ובכל זאת מקימו – זה בגדר ל"פום צערא אגרא" - לפי הצער השכר! וחוץ משכר עולם הבא הוא מרגיש גם בעולם הזה את המתיקות של עשיית רצון ה' בנאמנות, בלי חשבונות אישיים חוצצים.
בהצלחה בתהליך, מתחילתו ועד סופו!
אם תרגישי צורך לשאול עוד אל תהססי לפנות אלינו שוב
טל, חברים מקשיבים.