איפה לומדים קבלה?

שלום יאיר,

אינני מכיר מקרוב את מה שעושה הרב פרופ. לייטמן, ואינני גם רוצה לתת מכאן אישורים או איסורים גורפים בדבר כזה. אתייחס לשאלתך באופן עקרוני, וכל אחד יוכל ליישם את הנקודות הללו במציאות המסוימת בה הוא נמצא.
א. גם הרב קוק וגם הרב אשלג - וגם גדולי תורה וחכמה פנימית נוספים - קבעו שבדורות של תחילת הארת הגאולה בהם אנו חיים, יש מקום ללמוד פנימיות התורה. גם אם אדם לא מילא אחר כל התנאים שפעם הציבו לפני שיגש האדם ללימוד זה, אם הוא חש שנפשו חשקה בהשגת החכמה של פנימיות התורה, מותר לו לגשת לעבודה זו.
ב. אדם חייב לערוך בעצמו מבחן נוקב בהתחלת לימוד פנימיות התורה. בלימוד זה יש הרבה עוצמה, הרי היא נוגעת בחוכמה הא-לוהית באופן כמעט בלתי אמצעי. משום כך הלימוד יכול לטלטל את האדם - במודע ושלא במודע. יש אנשים שאפילו מאבדים נקודות איזון חשובות ביותר בחייהם הרגשיים, הנפשיים והרוחניים. יש אפילו שהלימוד משנה את שיקול דעתם באורח חייהם לרעה. הרוח יכולה לשגע באופנים מודעים ולא מודעים אם האדם אינו מוכן ככלי להכיל את עוצמות האורות. הן יכולות לסנוור עד שהוא אינו רואה דברים אחרים החיוניים מאוד בחייו. על כן בהיכנסו ללימוד זה אדם חייב לבדוק את עצמו כמה שיכול, ואם הוא חש איבוד איזונים פנימיים, שיעזוב - אולי יוכל לחזור אחרי שהוא "יתהווה" יותר בשיעור קומתו בכל תחומי נפשו, בתוך חייו.
ג. האדם שלומדים ממנו פנימיות התורה חייב להיות מזוכך במידותיו. אם חשים יותר מדי הבעת אגו באופן שהוא מלמד או באופן שהוא נפגש עם האנשים סביבו, החוכמה שהוא ילמד - גם אם היא נראית בהירה, נפלאה ועמוקה - אינה יכולה לינוק משורש החיות שבתורה. פנימיות התורה מתגלית רק בכלי מזוכך. סימן חשוב לניכור פנימי, גם אצל אדם הנראה כחכם אמיתי, ושהרבה הולכים אחריו, הוא ענייני הממון שמסביבו. אמנם גם צדיקים אמיתיים חייבים לחיות ולהתקיים, וזקוקים שישלמו שכר לימוד עבור השיעורים שלהם, או שיקבלו תרומות. אך תמיד אפשר לחוש מתי שהכסף נמצא במקום יותר מדי מרכזי. יש להתרחק משם.
ד. האנשים הלומדים חייבים להיות אנשי מידות טובות גם הם. מחבורות לומדים שיש בהן ביטויים של ביקורת, התנשאות, יחסים לא הגונים ולשון הרע ויצירת גינוני כת בה רק מי שבפנים הוא היודע ומבחוץ "לא שווים" - מחבורות כאלו מתרחקים.
ה. החשוב מכול - פנימיות התורה תמיד מובילה ליותר אהבת כלל ישראל - זה עצם חיותה, בעומק.
ו. ועוד - פנימיות התורה תמיד מובילה להעצמת קיום מצוות מתוך תחושת רצון והזדהות פנימית. כל מלמד וכל חבורת לומדים שמתוך עוצמת החוויה הרוחנית מעמידים את "הרוח" כתחליף יותר חיוני מקיום ההלכה המעשית "היבשה", ולא מגלה דרך הלימוד את לשד החיים שבהלכה - אינה נוגעת בפנימיות התורה, אלא במשהו אחר הנלמדת באותה השפה, אך הבא ממקום של חיות אחרת. ז. התלהטות נפש האדם אמורה להתעורר בתוך מסגרת קבלת מלכות שמים וקבלת מצוות ולא במקום הנמצא מחוצה לה. התלהטות זו אף שהיא מתלבשת בפנימיות התורה הינה בדרך כלל התלהטות לשמה.
אני מקווה שנקודות אלו עוזרות לך בשאלתך.
בברכה, דוב ברקוביץ