איך בוחרים בן זוג לחיים?

אין ספק שבענייני שידוכים צריך לפני הכול הרבה הרבה סייעתא דשמיא. לא תמיד מה שנראה מתאים בסקירה ראשונה אכן מתאים, ומי יכול לדעת נסתרות זולתו, אפילו בכמה פגישות.
על כן בוודאי העצה היעוצה, לפני וגם תוך כדי כל השתדלות ובדיקה - הרבה הרבה תפילה ותחנונים לפני ה'.
וכבר ראינו עד כמה הועיל עניין התפילה על השידוך ללאה אמנו, ככתוב: "ועיני לאה רכות" (בראשית כט יז), ופירש רש"י: "שהיתה סבורה לעלות בחלקו של עשו, ובכתה, שהיו הכל אומרים: הגדול לגדולה הקטן לקטנה".
מסיפורה של לאה למדנו גם, ששיקולי המעורבים בדבר לא היו נכונים. אפשר אפילו לומר שהם היו טכניים מדי ("הגדול לגדולה, הקטן לקטנה"). וגם אצלנו ייתכן, שבעניין שידוכים יתערבו שיקולים מוטעים שאינם בעלי חשיבות אמתית, וחבל ששיקולים מסוג זה יכריעו את הכף.
'המשפחה מרוצה ממנו מאוד', 'כולם אומרים שהוא בחור נפלא', 'לכבוד יהיה לנו בחור כזה במשפחה', 'גם הרבנים כבר בירכו שיהיה במזל'... מה צריך יותר מזה?
אלא שהדברים הללו וכדוגמתם חשובים ובעלי ערך רק כאשר נבדקה ההתאמה האמתית בין בני הזוג.
סוף סוף, מי שצריך להחליט, מי שצריך לקחת אחריות על החיים המשותפים, מי שיצטרך לבלות שנים ארוכות עם בן הזוג המיועד, הוא את ולא אף אחד אחר מן הסובבים אותך. לכן יש חשיבות גדולה, לפני כל ההמלצות והייעוץ מבחוץ, הלחצים וההשפעות השונות, לבדוק באמת ובכנות מה את חשה לגבי המיועד.
אם יש "נשיאת חן", אם לבך אומר שיש אפשרות לקשר, אזי צריך להמשיך הלאה ולבדוק גם את שאר הנתונים, אבל צריך לשם כך לגייס את מרב הכנות. לא לשכנע את עצמך שמכיוון שכולם אומרים ש"זה זה", בוודאי גם את מרגישה כך או שבסופו של דבר תרגישי כך. הרבה מדי זוגות הרסו את חייהם או חיים יחד במרירות ובחוסר התאמה, משום שסמכו רק על חוות דעת מבחוץ ולא האזינו לקול לבם.
מובן, שאין כוונתנו שצריך לסמוך רק על הלב. לפני הכול צריך לעשות את כל הבירורים הראשונים של התאמה (מה שבדרך כלל עושים, כמובן, ההורים), אבל כאשר מגיעים כבר לפגישה צריך וחובה להקשיב גם ללב, מלבד כל ההמלצות והדעות (למותר לציין, כי במקרה שהלב אומר לבחור במי שרחוק מתורה ויראת ה' - אין זה קול הלב כי אם קול היצר והדמיון המטעה).
בוודאי - צריך להטות אוזן לשיקולי גדולים ממני וגם להתחשב בחוות דעתם של ההורים והקרובים, אבל כל זה אסור שישחד את תחושת הלב הפשוטה: שייך או לא שייך? רצוי או לא רצוי? חביב או לא חביב?
גם לאה אמנו התמודדה עם לחץ חברתי עצום שהושפע מהתאמה חיצונית בלבד, "הקטנה - לקטן, הגדולה - לגדול", ולא מול אדם אחד עמדה, "שהיו כולם אומרים"...
חשוב מאוד להדגיש גם, שברכות מרבנים אינן בהכרח הוראה תורנית. כשרב מברך, משרה מקדושתו ומאחל לזוג הצלחה, אין פירוש הדבר בהכרח שהוא רואה ברוח הקודש את הנשמות ואת התאמתן. ברכה איננה הוראה וגם לא הכוונה. ברכה מקבלים רק אחרי שמחליטים להתחתן, מתוך בדיקת ההתאמה, ואז בוודאי היא מוסיפה, אבל אם מתחתנים רק בגלל ברכה - פעמים רבות התוצאות עגומות ביותר!
אין גם ספק, שהרבנים המברכים אינם מתכוונים לחרוץ גורל או לפסוק פסק בברכתם, אלא רק להוסיף ברכה וסייעתא דשמיא להחלטה שכבר נתקבלה.
אני מדגיש, חייבים להתייעץ וטוב להתייעץ - אבל ייעוץ איננו כפייה, וההחלטה למי להינשא חייבת להיות אישית וחופשייה מלחצים.
אסור לאיש, קרוב ככל שיהיה, להחליט בשבילך במי לבחור, וכבר פירשה התורה עניין זה וכתבה: "ויקראו לרבקה ויאמרו אליה: התלכי עם האיש הזה? ותאמר: אלך" (בראשית כד נח), ופירש רש"י: מכאן [לומדים] שאין משיאין את האשה אלא לדעתה"!

רצון וחפץ הלב להינשא לפלוני הוא ההתחלה. ואם יש נשיאת חן - כעת באמת צריך לעבוד עם השכל. לחקור ולדרוש ולברר, בלי להתבייש, את כל הפרטים והמידע לגבי המיועד והתאמתו. אסור למחשבות כמו 'לא נעים', 'אולי זה לשון הרע' לעכב אותנו. אדרבה, מובא בהלכות שמירת הלשון, שכאן מצווה לספר כל מידע. מי שמסתיר פרטים או משנה אותם עלול לעבור על איסור של אונאה, שהרי אם חפץ שמוכרים אסור ליפות בפני הקונה ואסור להסתיר את מומיו, על אחת כמה וכמה שאסור לעשות זאת כשהדבר נוגע ל"עסקה" קריטית כל כך, שהשלכותיה נוגעות לכל תחומי החיים ולמשך שנים ארוכות ורבות.

מה לבדוק?
הכול. מצבו המשפחתי של המיועד, מי הם הוריו, מה היחסים בינם לבין עצמם ובינם לבין ילדיהם (חשוב לזכור ש"מתחתנים", לפחות במידת מעורבות מסוימת, גם עם ההורים והמשפחה של המיועד ולא רק אתו), מצב בריאותי, כלכלי ונפשי. את הדברים הללו כדאי לברר ביסודיות אצל אנשים שמכירים אותו וגם אצלו בעצמו.

לפני שנבדוק איזה יהודי הוא, חשוב לבדוק איזה אדם הוא, כלומר מהם טבעו, מידותיו והתנהגותו. האם יש לו דרך ארץ או לא? האם הוא סבלן או חסר סבלנות, יודע להקשיב או עסוק רק בעצמו? באיזו שעה הוא קם בבוקר ומהו סדר יומו? אילו חברים יש לו ומה הם אוהבים לעשות יחד? האם הוא מגלה נכונות לקחת אחריות על צורכי המשפחה בהווה ובעתיד? איזה אבא לילדים הוא יכול להיות?
אינני מתכוון שצריך להינשא רק לאדם מושלם ללא חסרונות. שגיאה גדולה היא לצפות לזה, ואדם כזה גם לא קיים. אם מגלים חיסרון בזולת, אין משמעות הדבר שהוא אינו מתאים, אבל צריך לקבל מושג גם על החסרונות, כדי לדעת אם הסיכום הכללי "משתלם".
אדם שאינו מודה בחסרונותיו ומנסה להעמיד פני מושלם צריך להדליק אצלנו אור אדום מאוד, והוא סימן מובהק לחוסר בשלות ובגרות. אדם בוגר שמודה בחסרונותיו ומוכן לעבוד ולשפר את עצמו עדיף לאין ערוך ממי שמציג דמות נוצצת ומקסימה ללא רבב.

אחרי שבדקנו את מידותיו, דהיינו את האדם שבו, הגיעה העת לבדוק את מידת היהודי שבו.
לדעתי, המבחן של מאן דהוא עד כמה הוא "יהודי טוב", כלומר עד כמה הוא מתפקד כראוי ביהדותו, איננה בדיקת "גיליון הציונים" שלו, כלומר הישגיו בתורה ובמצוות. אם הוא "בחור מבריק" "פאר הישיבה" "מוח חריף" וכדומה, אין מה להתפעל מזה. לא כמות ידיעותיו בתורה קובעת את מעלתו של הבחור, אלא מידת אהבתו לתורה וכנות מאמציו ללמדה ולקיימה.
עד כמה פלוני אוהב את התורה ואוהב את נותנה, ועד כמה הוא חפץ בכנות לקיימה - אפשר לגלות אפילו בין השיטין של פגישות ספורות.
יודגש, שאינני בא להפחית מערך הגדלות בתורה, ההתמדה או הידיעות, כל שאני אומר הוא בעצם דברי חכמינו ז"ל: "כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו [דהיינו שגם בפנימיות, וברגשותיו הוא מקושר לתורה ולנותנה] הרי הוא כקל שבציבור". היהדות איננה מחשיבה ידיעות, אפילו ידיעות תורניות, כשהן ריקות או חסרות יראת שמים. אבל אם יש יראת שמים תהיה גם תורה.
איך הוא מברך ברכות הנהנין? באיזו יראת כבוד הוא נוהג בספר קודש? מבחנים מסוג זה עשויים לגלות את מידת יראת השמים של האדם.

ואפילו הוא אדם הגון וגם יהודי טוב, הלא סוף סוף הוא צריך להתאים לך. וייתכן בהחלט, שלמרות מעלותיו הרבות, פלוני איננו בן זוגך.
וכאן, בהתאמה האישית, צריך גם כן לבדוק ולחקור עד כמה תואמות ודומות השקפות העולם של בני הזוג, סגנון חייהם, שאיפותיהם לעתיד, אפילו מקום המגורים שבו הם רוצים לחיות (יש כאלה שבשום מחיר לא יוותרו על ירושלים, יש שאינם יכולים לגור בעיר גדולה ומוכרחים אזור שקט יותר, יש שמפאת מקור פרנסתם או מקום לימודיהם, שייכים דווקא לעיר פלונית או אלמונית, וכל הדברים הללו צריכים להיות מובאים בחשבון).

מכל האמור, ברור שחשוב להתייעץ, בפרט עם מי שמכיר אותך ואת חייך, וטוב לשתף את היועץ בכל המחשבות והספקות, הרגשות והתחושות שעולים לגבי פלוני.
ייתכן שיש דברים שלא הבחנו בהם (לטובה או לרעה), ומי שמכיר אותנו (הורים או רב קרוב) יאיר את עינינו. ייתכן, שיש דברים שאנו מייחסים להם חשיבות, ובאמת הם חסרי משמעות ולהפך. לשם כך טוב ונחוץ לשמוע חוות דעת מבחוץ, ואם היועץ מכיר את שני הצדדים, מה טוב.
ושוב נאמר, יועץ אינו יכול להחליט במקומנו או לפסוק לנו לשלילה או לחיוב מיהו בן זוגנו, אלא אם כן הדבר נוגע להלכה והיועץ רק מיידע אותנו בגדרי ההלכה. את ההחלטה אנחנו צריכים לקבל. אחרי כל העצות והברכות, המדובר הרי בחיינו שלנו!