שאלה
שלום,
אני מרגישה שאני לא בשלה מספיק להקים בית - אני בת שירות, שמחה בדירה שלי וצריכה לחיות עוד קצת את עצמי, להיבנות. עוד לא סגורה על אילו חיים אני רוצה (גם מבחינה דתית) ועדיין לא בניתי את עצמי כמו שהייתי רוצה.
אבל מאד מאד רוצה קשר, וזוגיות.
הצורך קיים גם ברובד הנפשי וגם ברובד הפיזי (מזל שיש אנונימיות :), וכי אני פשוט.. רוצה לחיות בזוג, ככה פשוט.
אשמח להכוונה איך להתמודד בינתיים, עד שארגיש שאני מוכנה להקים בית.
תודה רבה.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום יקרה.
סליחה על ההתעכבות בתשובה.
מעריכה מאד את הכנות שלך עם עצמך על המקום שלך בשלב זה בחיים, הבשלות הפנימית. את ההבנה שבניית בית מצריכה יציבות, ומקום אישי בנוי, רחב ופורה.
אני מסכימה איתך כל כך. בניית בית זה דבר דורש ואין מה להסתער על זה אם אנחנו מרגישים שצריך עוד קצת מפגש עמוק שלי עם עצמי. עם זאת, זה יכול להתקיל שמשהו מבפנים כל כך כבר רוצה את הביחד, כל כך מחכה לאיש שלי, למרחב הזה שרק של שנינו.
אני חושבת שקודם צריך לשמוח. לשמוח בזה שאת רוצה את הביחד הזה, שאת כמהה לבית משלך, לאהוב ולהיות נאהבת. לשמוח בזה שהצורך קיים גם במגע, שיש משיכה. זה דברים מבורכים ומביאים אור וטוב.
אחרי שאנחנו שמחים ברצון הזה, אפשר להביט הלאה לנקודה הבאה.
זה רק אני ועצמי
המפגש של עצמי מול עצמי, הידידות עם עצמי, זה הדבר הכי אמתי וקרוב שיש. זה מה שמביא את הנפש להתרחבות, לחיים מלאים באהבה, בשמחה וברצון לעשות ולפעול.
הבנה אמתית שלפני זוגיות, צריך מקום קרוב שלי עם עצמי היא תביא אותך לקצת רצון לתת עכשיו דגש עלי בשמחה, בלי עוד הלחץ על החתונה. הבנה שמפגש אמתי עם עצמי בתחושה ובחוויה מביא לכזה רוחב ושחרור, לכזה חיים של הרמוניה ושלום, עם ביטחון ושלווה פנימית. (וזה לא רגע אחד, ולא נגמר אחרי החתונה. זה משהו שהוא כל החיים, מדרגה ועוד מדרגה, צעד ועוד.. קרבה וריחוק).
החתונה מחכה ולא בורחת וככל שאת תגיעי לאיש שלך, מבוררת, חיה בשלום עם עצמך, אוהבת את עצמך ושמחה בדברים אז הדרך ביחד תהיה יותר רכה ותביא ברכה. לכן, צריך לזכור שזה עוד שלב וצעד בדרך להקמת בית, בשבילך ובשביל האיש שלך.
מה לעשות בינתיים?
להזכיר לך ולשנן את הדברים האלו. את השמחה שיש לך רצון וצורך בזה, את ההבנה שככל שאת תפגשי יותר עם עצמך את תגיעי עשירה יותר והמפגש יהיה בוגר ורך יותר.
לי אישית עוזר פעמים, לבחור בדברים תוך כתיבה. לכתוב על הבחירה המודעת להזיז מעט באופן זמני את הרצון היפה הזה לבית ולהשקיע ברצון יפה לא פחות- אני ועצמי.
לעשות דברים שמשמחים אותך, דברים שמחברים אותך לעצמך. בשני רבדים-
כלפי חוץ. נתינה. בדרך כלל בשירות לאומי מרגישים את זה יותר מכל זמן. עשייה מביאה לסיפוק פנימי, למלאות פנימית. זה יעזור לתת לדחיפות בחתונה קצת מנוחה כי זה יביא למפגש עם עצמי ממלא ומשמח. ובנוסף, לחיבור פנימי.
כלפי פנים. לעשות דברים שישמחו אותך ויפגישו אותך עם עצמך באופן ישיר. להשקיע זמן בחוג יצירה, במוזיקה, בשיעורים, בכתיבה (מהם הרצונות שלך, מה את מעריכה בך..) ועוד.. לתת זמן בשבוע למשהו שעושה לך טוב ומביא למפגש נעים בך.
אם את מרגישה שאת צריכה בזה עוד חיזוק, תמיד אפשר לפנות לדמות קרובה שאת אוהבת ומעריכה, דמות גדולה. לדבר איתה ולשתף בתחושות ובהרגשות. זה בהחלט מביא לסדר ועוזר להתכוונן מחדש. (מזכיר לי אותי, בתק' השירות גם רציתי מאד להיפגש ושיתפתי את הוריי בתחושות. השיחה איתם עשתה לי סדר בדברים שכדאי לחכות קצת ולבוא לזה יותר מוכנה ובנוסף, ליהנות מהתקופה וכיום אני שמחה בזה מאד מאד.)
לסיום, חשוב לי לומר לך שהשנת שירות זה זמן שלא שב על עצמו, נתינה מביאה הרבה הרבה טוב פנימה, הרבה מפגש חיובי וטוב של הנפש. הכרות שלי עם התכונות שלי, עם החוזקות שלי, עם האור שבי. ובנוסף, התקופה הזו בחיים לא שבה על עצמה אחרי חתונה. זה זמן בחיים שאני גדולה ואני עוד לא מחויבת לבית, זמן להגשים חלומות, לעשות דברים משמחים ומרחיבים. זמן לפרוח.
בהצלחה גדולה.
בהצלחה,
יהודית