קשה לי עם כיבוד הורים!

שלום יוסי היקר!

הדבר הראשון שחשבתי אחרי שקראתי את השאלה שלך זה – וואו, איזה בחור מדהים. אי אפשר לפספס שאתה מרגיש לא בנוח מול ההורים שלך ושזה מעמיד אותך בפני התמודדות. ובכל זאת, אתה לא מסכם בשאלה איך לברוח או להתחמק חלילה, אלא איך להצליח. זה מיוחד ואפילו מרגש. הרצון העז הזה לכבד את ההורים שלך, לא להכביד עליהם ולהשתפר בעצמך, למרות המצב, הוא כל כך לא מובן מאליו. מעריכה אותך על כך!

אני חושבת שרוב האנשים בעולם יסכימו שמצוות כיבוד הורים היא לא המצווה הכי פשוטה שה' נתן לנו. יש משהו ביחסים עם ההורים שלנו שנוגע בנקודות הכי עמוקות ורגישות. מצד אחד אהבה עצומה, דאגה וחיבור; ומצד שני ביקורתיות, רגישות ואפילו תחושה של קטנוניות שבה "מחפשים" על מה להעיר.

זאת מערכת יחסים מיוחדת מאוד שלא נצליח ליצור עם אף אחד אחר. הרבה פעמים מאוד חשוב לנו מה ההורים שלנו חושבים עלינו, ולכן נשמח במיוחד ממחמאה של אבא או אמא, אבל גם ההפך- אולי נפגע מהערה כזאת או אחרת אפילו אם היה פחות מפריע לנו שמישהו אחר אמר את אותו הדבר בדיוק.

מה אפשר לעשות?

• לשחרר. זה נשמע פתרון מוזר, אבל בכל תחום הרגשות זה פשוט עובד. מניסיון. ברגע שאבא שלך זורק הערה, קח נשימה עמוקה ותנסה להרגיש מה זה מציף בך. כעס? בושה? אכזבה? תסכול? מה שזה לא יהיה, תחבק אותו, תן לו מקום. אחרי ששיחררנו, אפשר להסתכל על המציאות בעיניים יותר רציונליות. אני כועס? סבבה, הגיוני. קורה לכולם לפעמים. כשאתה לא תבהל מהכעס, הוא יפסיק להפתיע אותך. לאט לאט תלמד מה בדיוק מקפיץ אותך ואיך להתמודד עם זה. אתה תראה איך עם הזמן ההערות יהיו פחות דרמטיות, פחות משגעות. משהו שקרה, שמעת, והמשכת הלאה. לא מתוך זלזול או אנטי, פשוט מתוך השלמה עם המצב והסכמה להתמודד איתו.

• שיתוף. הורים מטבעם הם בתפקיד המעניק, ויכול להיות שמתוך המקום הזה ההורים שלך מעירים הרבה ואפילו קצת כופים. אולי העובדה שאתה כבר בוגר ועצמאי וכמעט ולא מבקש דברים כדי לא להכביד עליהם, גורמת להם לחפש את הקשר איתך בזווית קצת שונה. לכן אני רוצה להציע לך דווקא להיעזר בהם קצת יותר. זה לא חייב להיות מבחינה כלכלית, אלא כל דבר שיחזק את הדמות ההורית שלהם. תרגיש בנוח לשאול שאלות, להתייעץ ולשתף אותם במה שעובר עליך. אתה לא חייב לפתוח את הלב אם אתה לא מרגיש בנוח, גם שיתוף של משהו שעשית פה ושם יעשה את העבודה.

• עין טובה. תזכיר לעצמך את כל הטוב שיש בהורים שלך. מה שאתה מעריך, מה שהם עשו ועושים בשבילך כל הזמן. באופן כללי כשאנחנו רואים את הדברים הטובים במי שעומד מולנו כל ההתמודדות איתו הרבה יותר נעימה.

• תפילה. ממש להתפלל על זה, לבקש מהקב"ה שיתן לך את הכוחות לקיים את המצווה שהוא בעצמו נתן לך.

• הפסקה. התקופה האינטנסיבית בבית היא בהחלט מאתגרת, במיוחד למי שממילא מרגיש קושי בכיבוד הורים. בימים שאתה מרגיש שזה יותר מידי, קפוץ לבקר חבר או סתם לסיבוב בחוץ (בהתאם להנחיות הקורונה כמובן). גם עבודת המידות היא עבודה ולפעמים דורשת קצת מנוחה.

המצב שלך יכול להגרום לתחושת מחנק. סה"כ יש הרבה רצון טוב, אבל עם ההערות הבלתי פוסקות והקטנוניות המעצבנת לפעמים זה בטח מרגיש בלתי אפשרי.

חשוב לזכור שזה בהחלט אפשרי, הכל יכול להשתנות. קשר זה דבר דינאמי, וגם אם כרגע זה מרגיש רחוק- אתה יכול ליצור שינוי במצב הזה.

אפילו אם יקח קצת זמן, אל תתייאש! אתה בדרך הנכונה.

יישר כוח על הרצון הטוב ובהצלחה גדולה!!

עידית