הרגשות הלב והכנה לתפילה - זה לא קונפליקט?

שלום לך אריאל.

באמת, כמו שאתה כותב תפילה היא עבודה שבלב.

עבודה שדורשת את החיבור שלנו מצד הלב, אבל גם את ההתחדשות שבה מצד הלב עצמו, שהרבה פעמים זה נראה כדבר ספונטני, לעומת הראשון שהוא הכנה ובעל סדר.

זה קונפליקט אמיתי, כמו שכתבת בשאלה וזו באמת שאלה טובה איך מתמודדים עם זה.

אני לא קוסם שיכול לעשות סדר בתפלה, כיון שהתפלה היא אישית, אבל אני כן יכול לתת כמה כיווני מחשבה, ובאם תרצה נוכל תמיד להרחיב על כך כמענה לתגובה שתרשום לשאלה, או כשאלה חדשה.

בשביל לתת מחשבה בהירה, נחלק את הדברים לשנים שיובילו לשלישי.

1. תבוא מוכן לתפלה

אחד מהברכות שיש בתפלה, שלפעמים גם מהווה אתגר, אם נהיה כנים, הוא המבנה הקבוע שיש לתפלה. היתרון בכך, אנחנו יודעים מה מופיע ולכן זה כר פעילות ללב.

אני יודע מה מופיע לפני בתפלה ואני יודע בדיוק מתי אני אזכיר את הבקשה של הרפואה, כדוגמא.

מה שנותר לי לעשות, אם אני מגיע מוכן לתפלה, זה פשוט לצקת את רחשי הלב פנימה.

לא פעם יש לא מעט מחשבות שטורדות אותנו לפני התפלה. הן יכולות להיות מסיחות אך גם יכולות להיות מקפצה אחת גדולה כי אני לוקח את המחשבות ויוצק אותן פנימה.

יש לך מבחן חשוב לפניך? אל תתן לזה רק להציק לך בתפלה אלא תביא את הדבר הזה לתוך ברכת "אתה חונן לאדם דעת" ועוד.

ומה עם הספונטניות?

2. ספונטניות

אף אחד לא מבקש לכבוש את הרגשות שלך. המוכנות היא מצד הבאת המחשבה למקום הנכון בתפלה, מקום שיתאים למילים ואולי יעורר את הרגש.

בעקבות הפיגועים בשבועות האחרונים אנחנו יכולים לקחת את המחשבות למקום של "גואל ישראל" או "רופא חולי עמו ישראל". יש גם אנשים שיקחו את זה למקום של "בונה ירושלים" או "המחזיר שכינתו לציון".

זה ענין שלך, בדיוק כמו הרגש.

אתה תחליט אם זה זעקה, בכי או רוגע של קרבת ה', כן, דווקא מתוך האירועים האחרונים, אבל זה אני כבר משאיר להסבר בשאלה אחרת.

לכן, הסדר נעשה דווקא על יביא ההכנה מצד המחשבות, כדי לאפשר לשיא התבטאות הרגש, לעבודת הלב, זו שמהווה את התפלה

3. קונפליקט או לא?

מפה כבר אפשר לגעת בקונפליקט ולפרק קצת את הביטוי "עבודה שבלב".

יש לביטוי הזה כל כך הרבה פירושים, אבל אני רוצה להתמקד באחד, שהוא לאו בהכרח המרכזי.

העבודה שבלב בתפילה הוא הדין שאנחנו מפעילים על עצמנו.

תפילה היא פעולה שאני מפעיל על עצמי, כמו להתלבש, והשורש שלו הוא פלל - פלילים - דין.

הדין הזה הוא לא רק חשבון נפש עצמי אלא גם זה שאני מצליח לקבל עלי דין שמים.

זה אולי חלק מההכנה לתפלה.

לא אשקר - זה לא מיד פשוט.

בשבת האחרונה היה לי מאוד קשה לבוא ולהגיד "טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון ... כי שמחתי ה' בפעלך".

איך אני יכול להגיד את זה? בכל סוף שבוע בשבועות האחרונים מישהו שאני מכיר, במישרין או בעקיף, נרצח או נפגע?!

אבל אין לי ברירה אלא לקבל עלי גזרת שמים. להפעיל את הדין על עצמי ולהביא את עצמי למצב שאני יכול להתעלות מעל המקום האנושי שרואה את הכאן ואת העכשיו מד אחד, ולא מצליח, ולא יצליח, להבין חשבונות שמים באמת.

אז אני בא מוכן לתפלה, מנסה,לכוון את עצמי ולהביא את הרגש, לפעמים גם כשהוא עדין עומד בסתירה עם השכל, ולעמוד לפני ה'.

אין קונפליקט כמו זה. וזה קשה.

וחלק ממה שעזר להגיע למצב שיכול להגיד את המילים, ולא מן השפה ולחוץ, זה הידיעה שאני עומד לפני הקב"ה. שאני יכול לדבר איתו. שאני יכול לשתף אותו.

זה לא מפגש פסיכולוגי, זה מפגש רוחני, מפגש אידאלי ועל אידאלים.

כשאני מדבר לפני הקב"ה זה חלק מהתקשורת בינינו. זה חלק משיתוף הרצון והתכווננות אמיתית לרצון האמיתי.

זה לא בא וכובש אותי ומשנה אותי. זה מהווה מפגש בין הכל - הלב, ההכנה, והשמחה על עצם היכולת להתכוון לאלוקות ולחיות בשני המישורים, אף כשהם עומדים בסתירה.

יש כל כך הרבה שאפשר להרחיב, וניסינו לקצר את היריעה ולהשאיר מחשבה.

אם תרצה שנרחיב, או נסביר מהיבט אחר - אתה מוזמן בשמחה רבה לשלוח שאלה נוספת.

הרבה הצלחה,

נתנאל