היתר לתספורת ראשונה לפני גיל 3 לבן

שלום רב,

א הנוהג לא לספר בנים עד גיל 3 הוא בפירוש מנהג ולא הלכה, וישנם רבים, גם יראי שמים ותלמידי חכמים, שאינם נוהגים אותו כלל. הוא לא מופיע במקורות חז"ל או בספרי פוסקים כגון הרמב"ם או השולחן ערוך. (לגבי פירוט על המנהג את מוזמנת לעיין בהרחבה בסוף התשובה). לכן אם אין זה המנהג משפחתי אין הוא מחייב אותך. גם אם זהו המנהג במשפחתך או שרצית לאמץ אותו, במקרה שאת מתארת יש סיבה לספר את הילד. אם השיער עלול לגרום לו בעיה בריאותית (אפילו זמנית) כמו פזילה או הטיית ראש הצידה ברור שצריך לספר אותו, לפחות בחלק הקדמי שגורם להפרעה. ראיתי גם ציטוט בשם הרב שמואל אליהו, שהמנהג לא לספר את השיער, לא כולל שיער שמפריע לראייה או שיער שהתלכלך ולא ניתן לנקותו. כך שאפשר גם לגזור את השיער שמפריע לילדך ועדיין לקיים את המנהג.

בברכת הצלחה בגידול הילד לתורה ולמצוות בשמחה!

תני פיינטוך

התשובה התקבלה מהרב ד"ר תני פיינטוך, רב מרבני בית הלל

הרחבה:

אפרט מעט לגבי המנהג לא לספר ילדים עד גיל שלוש והמקורות למנהג זה.

המקור הראשון שהמנהג הזה מופיע בו הוא כנראה אצל תלמידי הארי ז"ל (אחד מחשובי ה'מקובלים' שחי במאה ה-16) – כלומר זהו מנהג שקשור לתורת הקבלה. ואכן הוא נשמר במקור על ידי משפחות מעדות המזרח או משפחות אשכנזיות חסידיות שאמצו מנהגים שונים של האר"י או מנהגים שקשורים לתורת הקבלה.

המנהג נקשר במקורות שונים (כגון שו"ת ערוגת הבושם סימן ר"י) למדרש על הפסוקים בתורה בפרשת קדושים (ויקרא יט, כג-כד): "שלוש שנים יהיו לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לה'". פסוק זה עוסק במצות ערלה בעצים, שקובעת שבלוש השנים הראשונות לא אוכלים מפירות העץ, ובשנה הרביעית 'מקדישים' את הפירות לה' על ידי אכילתם בקדושה בירושלים. חלק מהמפרשים מסבירים שהטעם למצוה הוא שבשלוש השנים הראשונות פירות העץ לא מפותחים דיים ולא ראויים להיות 'מוקדשים' לה'. המדרש (תנחומא קדושים יד) 'מתרגם' את הפסוק על העצים לתחום חינוך הילדים, שבו היה מקובל שבשנה הרביעית האב 'מקדיש' את הבן לתורה. מהמדרש עולה שבגיל שלוש ישנו מעבר משנות הינקות (שהן עד גיל שלוש), לשנות הילדות, שבהן ההבנה של הילד מתפתחת באופן שאפשר ללמד אותו ולחנכו לתורה ולמצוות. המנהג לא לספר את הילדים עד גיל שלוש דומה, באופן סמלי, לאי הקטיפה מהעץ בשנות ה'ערלה'.

בהמשך לרעיון הזה טקס ה'חלאקה' שנהוג בגיל שלוש הוא הרבה מעבר לתספורת ראשונה – זהו מעין טקס חניכה או התבגרות – מעבר מינקות לגיל חינוך. בגיל הינקות הילד נחשב בוסרי ו'אטום' (כמו ערלה, שפירושה משהו אטום) מבחינת ההבנה שלו, ובגיל שלוש נפתחות בו יכולות קליטה חדשות. ממילא, אפשר ואף רצוי לעשות לילד בגיל שלוש טקס כזה אף אם לא מקפידים לא לספרו לפני כן, ולכלול בטקס חלקים שונים שקשורים במצוות שהילד מתנסה בהן לראשונה. למשל, חלק אחר מאד יפה שמקובל בטקס זה הוא שהילד מקבל ציצית ולובש אותה לראשונה. נהוג גם שהילד נותן צדקה. הרעיון העיקרי הוא תחילת החינוך לתורה ומצוות.

בשנים האחרונות מנהג ה'חלאקה' התפשט לקבוצות נוספות בעם ישראל שמשפחותיהם לא נהגו כך בעבר. ואכן יש בכך יופי, שכן, כאמור לעיל, הטקס יכול להיות משמעותי עבור הילד ויכול ליצור אצלו חוויה של מעבר לעולם בוגר יותר, כשמוקד ההתבגרות הוא מפגש עם תורה ומצוות. אבל, אימוץ של מנהג חדש כזה צריך להיעשות גם מתוך שיקול דעת והתחשבות בגורמים נוספים ובוודאי לוודא שאי-התספורת אינו פוגע בבריאותו או בהתפתחותו בשנים שעד גיל שלוש.