משיכה לבנים, מריבות עם ההורים, קושי עם הדת - למה הכל מסובך לי?

שלום יואב.

דבר ראשון - אנחנו מאוד שמחים שפנית אלינו! בדיוק בשביל זה אנחנו כאן. כדי שלא תהיה לבד. אפשר לשתף אותנו בכל נושא ללא חשש. אתה מוזמן גם בהמשך לכתוב אלינו דרך האתר, וגם להתקשר למוקד הטלפוני ולדבר איתנו. זה עוזר, מרגיע, וגם יכול לפתוח לך כמה כיווני מחשבה.

אתחיל מנושא המשיכה: באופן כללי, משיכה מינית ומיניות בכלל הם דברים שאינם נשארים תמיד באותה הצורה במשך שנים. במיוחד בגיל ההתבגרות, אנחנו יכולים להרגיש כל מיני תחושות, וזה לא בהכרח אומר שכך זה יישאר. חלק ממה שקורה בגיל הזה הוא שאנחנו מגלים בכלל את המיניות שלנו, ומנסים להתיידד ולהתחבר איתה. אנחנו הופכים להיות מילדים - לאנשים מיניים. זה דבר בריא ונכון, ולכן אתה לא צריך לחשוש או להיות נבוך.

בתוך העולם החדש הזה של המיניות, יש גם את נושא המשיכה. וגם כאן יש תנועה. המשיכה היא לא "שחור או לבן", כלומר לבנים או לבנות, אלא משוטטת על ציר, סקאלה. כפי שאתה אומר, אתה מרגיש שכרגע המאזן הוא 90/10 לטובת הבנים, אבל הוא יכול לזוז לכיוון 80/20, או 30/70, או 5/95, וכו'. אנחנו יודעים גם שיש אנשים שהרבה אחרי גיל ההתבגרות מרגישים שהנטייה שלהם משתנה. ולכן הכלל בנושא הזה הוא שאין כלל אחד קובע, ואנחנו עוד לא יודעים מספיק על הנושא הזה כדי לקבוע איך בדיוק זה עובד.

מה שאנחנו כן יודעים הוא שחשיפה משפיעה לפעמים על המשיכה. כלומר, מתבגר שנמצא כמעט כל הזמן ליד בנים, יש סיכוי לא רע שירגיש בשלב כזה או אחר משיכה לבנים. ואותו הדבר אצל בנות. זה מאוד טבעי ונורמלי. יחד עם זאת, מאוד ייתכן שכאשר הסביבה החברתית שלו תשתנה, גם המשיכה תשתנה. זו רק דוגמא אחת, ויש עוד הרבה, שמראות שבתחום של המיניות יש הרבה מקום לבירורים, עם עצמנו ובסיוע אחרים, מה מרגיש לנו נכון ובאיזה שלב.

בכל מקרה, ביהדות אין איסור "להימשך", כפי שאין איסור "להרגיש". אם זה משהו שאתה לא שולט או לא יכול לשלוט בו, אתה מה שנקרא "אנוס", ולכן אין כאן עבירה. יש איסור ביהדות על פעולות מסוימות, למשל מימוש המיניות הטבעית שלנו בכל מיני דרכים. יש מגבלות. כמו כן אין שום סיבה שתתחתן עם מישהי שאתה לא אוהב ולא בוחר להתחתן איתה, חד משמעית. אין צורך לחשוש מכך. ביהדות אין דבר כזה - הלכתית - נישואין בכפייה. אם אחד מהצדדים לא מעוניין באמת להתחתן, החתונה לא תופסת והם לא נחשבים נשואים.

אותו הדבר נכון גם לגבי ההחלטה להתחתן, או גבי השאלה האם תישאר דתי בהמשך. אי אפשר לדעת, וכרגע זה גם לא ממש משנה (אלא אם כן חלק מהויכוחים שלך עם ההורים הם בגלל שהם מנסים לשדך לך מישהי...). כרגע אתה בשלב מאוד חשוב של התפתחות אישית. לא זוגית, וגם לא בהכרח דתית או אידיאולוגית. אתה פשוט צומח, גדל, מתפתח. כאדם יחיד. כיצור אנושי. אז בשלב הזה אתה יכול לבדוק את אזורי הנוחות שלך, מה אתה אוהב, מה כיף לך לעשות, מה מעניין אותך, מה מאתגר אותך, אילו קשרים אתה מצליח ליצור ולתחזק, וכו'. לכל היתר - יש זמן בהמשך. להחלטות או בירורים יותר מעמיקים על משיכה, מיניות, חתונה, חיות מחמד, איפה תגור ובמה תעבוד. אתה בשקט יכול להוריד לך כרגע את הדאגות האלה מהראש!

עכשיו כמה מילים על להסתדר עם הדת ועם ההורים. ולמה אני מצמיד אותם יחד? כי הם קצת דומים, הדת וההורים. שניהם מגבילים אותך, מטילים עליך מטלות, יש להם הרבה ציפיות ממך, חלקן נראות לפעמים בלתי אפשריות, או חסרות מובן או טעם. מדי פעם יש להם נחת ממך, ולך מהם, אבל ביום יום יש גם הרבה דברים שכביכול לא מתחברים כמו שצריך, וזה מציק. כלומר, יש כאן התמודדות מאוד טבעית שלך עם בחינת הגבולות הטבעית שלך כמתבגר. אתה כבר לא ילד, אתה עושה יותר ויותר דברים לבד, ומממש לעצמך יותר ויותר עצמאות שבסופה תהיה עצמאי לגמרי. בוגר! להיות בתהליך, באמצע, זה קשה לשני הצדדים, גם לך וגם להורים.

מה אפשר לעשות? אתה מאוד צודק שטוב מאוד לדבר על זה. לשתף, לשוחח, לפרוק, וגם לבחון כיווני פעולה. אפשר לנסות לאתר חבר שיותר מתאים לזה, ואם לא מביה"ס אז אולי מהתנועה, או מהשכונה, או איזה קרוב משפחה שאתה מתחבר אליו, וכו'. אפשר לנסות גם עם ההורים. למצוא זמן מתאים, רגוע, בלי לחץ, לא באמצע ויכוח או עניין, ולהתחיל לדבר על נושאים שבהם אתה יודע שאתם מסכימים. למשל על תכנית טלוויזיה מסוימת שאתה והם אוהבים, וכו'. משהו נייטרלי משותף. משם מוצאים דרכים לשוחח גם על הדברים הפחות מוסכמים. אבל אם כל הדיבור ביניכם הוא רק על מה שלא עובד, באמת קשה להחזיק ככה תקשורת טובה.

לסיכום: ברכותיי - אתה נורמלי! התעודה הרשמית בדרך אליך עם שליח על קטנוע. הוא ישאיר לך אותה מחוץ לדלת, כך שחסכנו לך גם את הטיפ. אתה מתבגר, גדל, ומחפש את הדרך העצמאית שלך בכמה מישורים. זה הכי תקין והכי בריא. נכון, לא תמיד זה נעים, או ברור, או פשוט, אבל גם זה מאוד טבעי. ולכן אתה כבר יכול לקחת נשימה עמוקה, ולזכור שאתה בסדר. גם אם לפעמים העניינים נראים קצת משוגעים מסביב. אחר כך אתה יכול להמשיך במה שהתחלת כשכתבת אלינו: לדבר על זה. עם אנשים בסביבה שלך, וגם איתנו. אתה אף פעם לא לבד. אתה מוזמן להיכנס גם לפורום "נוער וגיל ההתבגרות" באתר ערוץ 7. לחברים מקשיבים יש שם שם משתמש ואנחנו זורקים מילה פה ושם. אבל בעיקר יש שם שיח אנונימי של בני נוער, שמשתפים האחד את השני בדברים שעוברים עליהם. שווה לנסות.

בהצלחה רבה!

אוהד