אלוהים

שלום וברכה,

שאלותיך עמוקות ויפות. רק אדם שקשור לעולומו הרוחני ירצה לבררן.

- אלוהים הוא המחייה את כל העולם בכל רגע. כלומר, לא רק ברא בעולם, אלא מחיה בפועל. בכל דבר ישנה נקודה אלוקית, בהם: השמים והארץ, בע"ח, האנשים ואפילו בדומם!

לכן, מקומו של אלוהים הוא בכל דבר, ולכן אחד מהכינויים של הקב"ה הוא "המקום" - מקומו של עולם.

- חז"ל לא קבעו "מוטב שלא נברא" - אלא "נוח לאדם שלא נברא". מדוע? כיוון שהאתגר בחיים שלנו הוא עצום! אדם נדרש לגלות, להתעמק, לחשוף, לבנות ולהיות שותף עם האלוהים בתיקון העולם ובגילוי הנקודה הרחונית שקיימת בו. ממש לא פשוט, מתסכל לנוכח הכישלונות והאתגרים. אך האלוהים מאמין באדם, ולכן נתן לו אחריות משמעותית על העולם.

- היהדות לא עוסקת בעצם הבורא, כיוון שככל שננשא להגדיר אנו עדיין לא נצליח להקיף את הכל, ובכלל, עולם המושגים שלנו כנבראים הוא מוגבל.

היהדות פונה אל גילוייו של הקב"ה: התורה ומצוותיה, עם ישראל המציאות - ודרכן ניתן להיפגש עם הבורא ולהידבק בו.

- התורה והחכמה הן שני דברים נפרדים. החכמה היא היכולת לזהות את חוקיות העולם ולהתנהל ע"פ. התורה היא הדרך בה ניתן להיפגש עם הבורא. לא ניתן להבין את התורה שבכתב מבלי להתעמק בתורה שבע"פ. לעיתים, התורה מתארת באופן חמור את העונשים, שבפועל התורה שבכתב מציינת שקיימים קשיים מהותיים בכדי להעניש.

- איננו מצדיקים את התורה רק בגלל שהיא הגיונית, אלא בגלל שקיבלנו אותה מהקב"ה ע"י המסורת. כמובן, שככל שנעמיק בתורה ופרשניה נוכל לדלות מים חיים לצמאוננו.

-------------------------------------------------------

מעתיק בפנייך דבר תורה שכתבתי על הפרשה האחרונה שתוכלי למצוא בו עניין:

בין חיצוניות לפנימיות

דרשו דורשי רשומות כי המילה עולם היא מלשון 'העלם'. כלומר, קיים הבדל בין הרובד הגלוי אל מול עינינו לבין הרובד הנעלם. כך למשל, היחס בין הגלוי לנסתר מתבטא בגוף ובנשמה. כלפי חוץ, נראה שהגוף הוא העיקר כיוון שהוא פועל בעולם, אולם הנשמה הנסתרת היא זאת שמחייה אותו, ומבלעדיה גוף האדם חוזר לכור מחצבתו – עפר הארץ. יתרה מזו, בין החיצוני לנסתר קיימת מתיחות תמידית, הנסתר דורש את מקומו בעולם הגלוי, והחיצוניות מנגד מתעלמת ממנו.

באופן טבעי, אדם מתייחס למה שגלוי מול עיניו ושוכח את הנסתר, כך שהגעה לרובד הפנימי של המציאות מצריכה עמל וטורח. כשם שתוצרי האדמה הגולמיים (מחצבים, פירות וירקות) יקבלו מעמד גבוה יותר ע"י עבודה, וסגולתם תופיע באופן שלם יותר – כך עבודת האדם תוכל להפגישו עם הצד הרוחני, הערכים האלוקיים שעומדים ביסוד המציאות.

בברית המילה אנו מסירים את ערלת הגוף החיצונית בכדי לחשוף את הברית הפנימית. במצווה זו אנו כורתים ברית שאינה תלויה בכוונת התינוק, אלא מבטאים חיבור עצמי . כך גם גילוי הצד הפנימי – רוחני בעולם יוכל להתבצע ע"י הסרת הערלה החיצונית.

אולם מהי אותה 'עורלה' שקיימת במציאות? מסביר השפת אמת: "בכל דבר יש נקודה חיות מהשי"ת ורק שצריכין להסיר הקליפה והחיצוניות שנקרא ערלה". כלומר, להיפגש עם שם ה' בכל דבר שקיים במציאות, להכיר את הערך הרוחני של כל דבר, להבין כיצד הצד החיצוני לא סותר אלא משלים את הצד הפנימי, הקודש מתגלה מתוך החול ובעזרתו!

ברית המילה מעידה על האדם שגופו החומרי אינו אלא פלטפורמה לביטוי הצד האלוקי שמחייה אותו! וזאת משמעות הפסוק "מבשרי אחזה אלוה" – כלומר, מהגוף שלי, מעצמותי, אני יכול לזהות את המשכן לנשמה!

ברגע שאברהם עשה זאת, אומרת התורה "וירא אליו ה'". אכן, גם לפני כן ה' התגלה לאברהם, אבל הראייה הייתה מהפנים אל החוץ, ברגע הסרת הערלה אברהם ראה את ה' מהחוץ אל הפנים, נפגש עם ה' בעצמו.

הראייה יכולה להצביע על מרחק בין הרואה לבין הדבר השני. ניתן לראות כיצד אנו קרוצי חומר ורחוקים אל מול האלוקים הגדול בשמים. אולם, קיימת ראייה שדווקא מקרבת האדם לאלוקיו, לראות כיצד האלוקיות מופיע בארץ ממש- באדם עצמו. וזהי כוונת המדרש שנתגלה "אליו" דווקא לאחר הברית, הבנה כי הרוחניות נמצאת בו.

--------------------------------------------

מייל המשך

yogev@yhb.org.il

-----------------------

יוגב כהן