"האווירה בבסיס הייתה מאוד קשה ומתוחה. חורים של קליעים בקירות, בשמשות, זכוכיות. בלי חשמל, בעיות אינסטלציה. תחושה של פחד, ממש בזירת קרב. וכל הזמן נשמעות יריות מסביב, לוחמים של סיירות ויחידות מיוחדות מפטרלות סביב החדרים". כך מתאר ליאל יפרח, פסיכותרפיסט וקצין בריאות נפש במילואים, את המראה שקיבל את פניו במחנה רעים.
יפרח, אבא לשלושה ותושב ערד, הוא עובד סוציאלי קליני פסיכותרפיסט קוגניטיבי התנהגותי, ומטפל EMDR, שמטפל בקליניקה פרטית בערד ובבאר שבע. במילואים הוא קב"ן (קצין בריאות נפש) בדרגת קצין אקדמאי בכיר. בשיחה עם "חדשות כיפה", סיפר על הסיוע הנפשי הקריטי שהוא והקב"נים שאיתו נותנים ללוחמים שמגיעים הישר מזירת הקרב.
שיחות עם חיילים מתשע בבוקר עד שתיים בלילה
ביום ראשון לאחר שבת ה-7.10, הוזעק יפרח למילואים באחת מהזירות הקשות של המלחמה: מחנה רעים, ששעות ספורות לפני כן עוד התחולל בו קרב מדמם בו נהרגו ונפצעו חיילים רבים. עוד לפני שהגיע למחנה, קיים הקב"ן שיחות טלפון עם חיילים שחולצו מהתופת של בוקר שמחת תורה, חלקם עדיין לא הגיעו לבתיהם. "הגענו לשם כבר ב-8.10 בצהריים, שני קב"נים בלבד. היינו צריכים להתמודד עם כל סימני הסטרס, התסמינים המאוד עוצמתיים של חיילים שחוו טרור יום לפני או מספר שעות לפני. תחושה של פחד".
איך נראו הימים הראשונים שלך שם?
"זה היה מאוד אינטנסיבי, שיחות עם חיילים מתשע בבוקר עד שתיים בלילה. ולמרות שבעולם בריאות הנפש הציעו למטפלים המון הדרכות ועזרה לא היה לנו פנאי להדרכות האלה. הייתי הולך לישון בשתים עשרה או אחת בלילה, ואז היו מפנים אליי חיילת בהתקף חרדה או חייל שעכשיו הודיעו לו שקרוב שלו נרצח".
"בקליניקה אני כל הזמן מתעסק בטראומה אבל זה מאוד שונה, כי המטופלים בקליניקה הפרטית חוו טראומות לפני 30 שנה, ואפשר לעשות הפרדה ברורה בין העבר המסוכן להווה הבטוח. ברעים לא יכולתי להגיד את זה, אני בעצמי לא הרגשתי בטוח - כשכל שניה יש צבע אדום ורצים לממ"ד", שיתף. "תוך כדי עבודת הטיפול הייתי צריך למצוא מחדש ניסוחים שיותר מותאמים למצב, למשל: 'עיקר האירוע נגמר'".
זירת המסיבה ברעים לאחר מסע הרצח, צילום: Chaim Goldberg/Flash90
"התרשמתי לטובה מהכוחות שלהם. זה ממש הפליא אותי"
מה פגשת אצל החיילים שהגיעו לטיפול?
"פגשתי אצל חיילים המון אי ודאות, חרדה, פחד המון עוררות ותסמינים של חודרנות, כמו פלאשבקים. כל התסמינים הם מאוד עוצמתיים, כי מדובר בטראומה אקוטית", אמר יפרח. יחד עם זאת שיתף: "אני חייב להגיד שגם התרשמתי לטובה מהכוחות שלהם. זה ממש הפליא אותי. לשמוע חיילים שלא הוכשרו ללוחמה מספרים על מעשים שהם לא האמינו שהם מסוגלים לעשות".
"אם זה רצון לעזור לחייל שנמצא במקום אחר, או חייל שיצא מהמגונית בידיעה שיש בחוץ מחבלים כדי להפעיל מכשור שהיה אחראי עליו. למרות הפחד, הלחץ הנפשי והידיעה שיש מחבלים בחוץ, אותם חיילים הצליחו לתפקד".
"חיילים יצאו משם עם תחושה שיש משמעות לחיים"
"הרבה מהם סיפרו לי סיפורי ניסים - דתיים ולא דתיים. למשל, חיילת שהתחבאה בחדר ללא מנעול, ושמעה מחבל צועק ופותח את כל הדלתות חוץ מהדלת שלה. חיילים יצאו משם עם תחושה שלא סתם ניצלתי ויש משמעות לחיים שלי". הקב"ן הסביר כי היכולת להתחבר לתחושת משמעות ושליחות באירוע הטראומתי, היא חלק מעבודתו. היו גם סיפורים קשים שסחב איתו הביתה: "מלווים אותי הסיפורים של חיילים תושבי העוטף, שעברו את השבעה באוקטובר. אין להם מנוחה לא בצבא ולא בבית כי כרגע אין להם בית. תלושים ועקורים".
קא"ב במיל' ליאל יפרח, קב"ן במחנה רעים צילום: דובר צה"ל
"הרגשתי שגם אני קצת מפתח כל מיני תסמינים של לחץ נפשי"
כשאני שואלת את יפרח אם הוא מצליח לשמור גם על הנפש שלו בתוך כל העבודה, הוא נאנח. אחרי הכל, אי אפשר להיות בחזית הנפשית מבלי לספוג רסיסים. "יש לנו מפגשים קבוצתיים לקב"נים בוקר וערב, שנותנים כוח להתמודד עם סיפורי הזוועה". הקב"ן מודה באמת: "אמנם כרגע אני מרגיש שאני מצליח, אבל בשבועיים הראשונים לא הצלחתי לעשות את זה. הרגשתי שגם אני קצת מפתח כל מיני תסמינים של לחץ נפשי, ותמונות שחיילים היו מתארים לי היו קופצות לי. קוראים לזה טראומטיזציה משנית, ואני חושב שכל הקב"נים חוו את זה, אולי גם הרבה מטפלים באזרחות".
יש התערבויות שהחיילים הוכשרו לעשות בשדה הקרב
לאחר כשבוע וחצי בו קא"ב יפרח וקב"ן נוסף ניהלו לבד את המערך הטיפולי במקום, הצטרף אליהם הצלת"ק, (צוות לתגובות קרב), שכולל פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועו"סים, כך שבכל זמן נתון יש לפחות איזה 4-5 אנשי בריאות הנפש במרפאה. גם אופי העבודה השתנה, העיד.
"בחודש הראשון טיפלנו בחיילים שהיו חשופים לאירועי לחימה בשבעה באוקטובר. מאז שצה"ל נכנס לעזה, אוכלוסיית המטופלים שלנו מורכבת בעיקר מחיילים שנלחמים בעזה. אם יש איזשהו לוחם שמפתח תסמינים של תגובות קרב אז מפנים אותו אלינו. כמובן שלפני כן יש התערבויות שהחיילים הוכשרו לעשות אחד לשני, אפילו בשדה הקרב. בניגוד לעבר צה"ל היום מכשיר את החיילים שלו לא רק לעזרה ראשונה פיזית אלא גם נפשית".
התערבויות שהחיילים עושים אחד לשני בשטח צילום: דובר צה"ל
המהפך ביחס של צה"ל לבריאות הנפש
אתה חושב שצה"ל מותאם יותר להתמודדות עם ההשפעה הנפשית של המלחמה?
"בקליניקה הפרטית יש לי מטופלים הלומי קרב ממלחמת לבנון השנייה ומצוק איתן. המודעות של הצבא לטראומה הייתה מאוד מאוד ירודה בעבר, ואני רואה את המהפך העצום. מטופלים שלי שלחמו בלבנון סיפרו שלמרות שעברו אירועים מאוד קשים, אף קב"ן לא דיבר איתם, והיה גם מחסום הבושה. היום אין דבר כזה, גם חיילים שלא מבקשים, אבל מזהים עליהם את הסימנים הכי קטנים שהם זקוקים לכך, יקבלו ליווי של קב"ן". לסיכום הוא מבקש: "אם אתם מרגישים שמשהו רודף אתכם מבפנים, אל תישארו עם זה לבד. "אני מקווה שהחיילים של המלחמה הזו לא יגיעו לקליניקה שלי בעוד עשור".