בשבוע שעבר צויינו בישראל 25 שנים לרציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, שהיה לא פעם נתפס באמירות חריגות כלפי הציבור הדתי והמתנחלים. כעת, יש מי שמבקש להאיר את רבין באור אחר, חיובי יותר, דרך סיטואציה מיוחדת ולא מוכרת לא היה שותף.
"סתיו 1994. אני תלמיד במרכז הרב בשיעור א', ובמקביל מרכז את סניף תנועת הנוער "עזרא" בקרית מוצקין", כך פותח איתן עומר, כיום מנהל פרויקטים במרכז "בשבילנו", את סיפורו האישי, בו זכה לראיין את ראש הממשלה יצחק רבין, כשנה לפני מותו.
"מוצאי שבת. אני הייתי מתנדב אז במשמר האזרחי בשכונת קרית משה בירושלים במוצ"שים. סיימתי משמרת סביב 23:30, יושב במשרד ומרים טלפון לבית רבין. ל ת ד ה מ ת י עונה לי, ובכן, לאה רבין. בכבודה ובעצמה! "ראש הממשלה נמצא?", "כן", היא אומרת, "מי זה?". ואני בשיא הטבעיות- איתן מסניף עזרא קרית מוצקין. עוברות כמה שניות, וקול הבס שהיה מוכר כל כך לכל אדם במדינה נשמע על הקו- "ערב טוב". אשכרה, הגעתי לבית האמיתי של רבין".
"אני מסביר לו שאני רוצה לראיין אותו לעיתון שבת הארגון. הייתי כמובן בטוח שיגלגל אותי לכל הרוחות, כולל נזיפה על השיחה בשעה המאוחרת. אבל הוא עונה לי במלוא הרצינות- אני נוסע מחר לארה"ב לכמה ימים. כשאחזור תנסה שוב. הודיתי לו, ונצרתי את הרגע. לא סיפרתי לאיש ששוחחתי עם ראש הממשלה בטלפון, וכמובן- לרגע לא האמנתי שאזכה באמת לראיין אותו".
"עברו שבועיים, שוב מוצ"ש ואני מנסה שוב. רבין עונה הפעם מיד, הוא כבר בארץ. קבענו לשוחח ביום א', 27 לנובמבר בערב. בלי מזכירות ובלי קשקושים. הסתכלתי ביומן, והופ- יוצא ממש בערב נר ראשון של חנוכה".
"ערב חנוכה, 8 וחצי בערב. אני מחייג בדחילו ורחימו את המספרים, שוב לאה עונה. אני מבקש שוב את בעלה, ומסביר שהוא הבטיח לי ראיון. היא קצת מתמהמהת, אבל עוד כמה שניות ושוב- רבין על הקו. החברים מסביבי כמעט נחנקים מהתרגשות, ואני שואל בעדינות- "יש לך חמש דקות עבורינו?". והוא עונה- "בסדר, תתחיל כבר ונראה'".
"חצי שעה תמימה! חצי שעה הוא הקדיש לי. אגב, הכנתי רק 5 שאלות (רובם בעניינים מדיניים), אבל על כל אחת מהן הוא עונה בהרחבה רבה ובסבלנות. אני זוכר שהוא דרג לי את חשיבותם הגאופוליטית של כל האזורים שנכבשו בששת הימים. יו"ש היו אצלו הכי למטה, הגולן קצת יותר, רצועת עזה (דוקא היא!) במקום השני, ומעל הכל- בקעת הירדן. "ממנה אסור לסגת לעולם!" הוא הדגיש כמה פעמים".
"ואז הגעתי לשאלה האחרונה. היא היתה שאלה כללית מאד. ציפיתי לתשובה קיטשית ולסיים את הראיון. אבל שוב הוא הפתיע. הנה תימלול מדויק, מילה במילה, מתוך ההקלטה. אני רואה במילים הללו מסר גדול מאדם גדול לכולנו, מסר אקטואלי תמידי".
איתן עומר: "האם יש לך איזה מסר או איחולים לבני הנוער שאצלנו בסניף?"
ראש הממשלה: "כן, יש לי מסר. המסר הוא כזה: דורות של יהודים, מאז חורבן הבית, בכל מקום שמצאו עצמם, בתפוצה, על פני כדור תבל, חלמו שגורלם יוכל להיות נתון בידי אדם, כמובן, על בסיס העיקרון שהיושב במרומים עוזר לאלה שעוזרים לעצמם".
"אתם שייכים לדור, או לשני הדורות, של אותם יהודים שההשגחה העליונה וההיסטוריה היהודית הטילה על כתפיהם את האחריות לעיצוב גורלו של העם היהודי ושל מדינתו, מדינת ישראל. והמסר הזה הוא מסר מחייב, הוא מסר של דת, מורשת, היסטוריה יהודית בת שלושת אלפים שנה. ואת המסר הזה כל אחד חייב להרגיש שאין הוא פטור מלשאת באחריות לו".
"בכל תחום שילך, ובכל תחום שיפנה, ישאל את עצמו: "באיזו מידה אני ראוי באמת להיות בן אותו דור לעם היהודי, לעם היהודי שאין דומה לו, בעברו ובהווה ובעתידו? מה אני עושה כדי, אכן, לממש את הזכות הגדולה שניתנה לי בהיותי בן הדור הזה?"
איתן עומר: תודה רבה לך אדוני ראש הממשלה".
וכך מסכם עומר את החוויה: "ראש ממשלת ישראל משוחח עם נער בן 18, מתראיין לעיתון תנועת נוער דתית של סניף נידח ואנשים שלעולם לא יצביעו עבורו. ככה ממש. בלי פילטרים. מנהיג, שליח ציבור, אדם. היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא. פחות משנה לאחר מכן הוא נרצח בידי יהודי חובש כיפה".