תקציבי השנורר: למי האינטרס להמשיך את מדיניות הכספים הקואליציוניים?

מפעלי הציונות הדתית הכוללים את השירות הלאומי, ישיבות ההסדר, המדרשות לבנות, הגרעינים התורניים ומוסדות החינוך של הציונות הדתית, נשענים על כספיים קואליציוניים. אך המשבר הפוליטי ומשבר הקורונה גרמו למשבר תקציבי חמור בכל המפעלים הללו, ובייחוד בחינוך הדתי, שם קיבלו מאות מורים מכתבי פיטורים. כולם טוענים שהמציאות הזו לא תקינה והיו רוצים לתקן את העיוות, ובכל זאת רבים נהנים שכסף לא עובר בדרך הישירה.

מפלגת הציונות הדתית. האינטרס: תלות וחיזור ראשי המוסדות והמפעלים

הפוליטיקאים ממפלגת הציונות הדתית על גלגוליה השונים, מהמפד"ל ועד ימינה, שנהנים מהחיזור והתלות של ראשי העמותות בכספיים שהם מעניקים להם. בתמורה לכספים, הפוליטיקאים הופכים לאורחים קבועים ורצויים במוסדות ומקבלים יוקרה וכבוד אצל בעלי ההשפעה במגזר. הם כמובן לא יכולים לדרוש את הפתק שלהם בקלפי כי זה יהיה שוחד בחירות, אך בוודאי שזו הציפייה. ראשי המוסדות אינם יכולים להגיד לתלמידים למה להצביע באופן מובהק, אבל יכולים להסביר השכם וערב על חשיבותה של המפלגה למגזר ועל יעילותה ובכך לגרום להצבעה 'למפלגה הנכונה'.

אך הכספיים שמגייסים הפוליטיקאים במגזר באים להם כחרב פיפיות, מכיוון שראשי המוסדות רואים במאבק של מפלגת הציונות הדתית על הכספיים הללו כחובה פוליטית למגזר וכמובן מאליו. לכן, למרות שהח"כים ממפלגת הציונות הדתית מביאים את החלק הארי של הכסף, כאשר ח"כ בודד ממפלגה אחרת נותן סכום נמוך יותר מהכספיים הקואליציוניים שברשותו, הוא מקבל כבוד גדול הרבה יותר. 

מפלגת השלטון. האינטרס: שליטה במפלגת הציונות הדתית 

מפלגות הציונות הדתית אינן לבד, גם למפלגת השלטון יש אינטרס להמשיך את העיוולת הזו. בעשור האחרון הליכוד עומד בשלטון, אך גם בשנים בהם עמדה מפלגה אחרת בראש הממשלה, הם שמרו על תקצוב מוסדות ועמותות הציונות הדתית מחוץ לתקציב הרשמי, בגלל שזה מחייב את מפלגת הציונות הדתית להיכנס לקואליציה כמעט בכל מחיר. כך הם מצליחים להוריד את ראשי המפלגה לדרישות מינימליות ובלבד שיהיו להם תקציביים.

אולם ישנם מקרים יוצאי דופן. בשנת 2006, כאשר האיחוד הלאומי והמפד"ל התאחדו ולא נכנסו לממשלתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, מוסדות הציונות הדתית קיבלו את הכספיים הקואליציוניים שיועדו לתקצוב מפעלי המגזר. אולם, חשוב לזכור, כי במרוצת השנים הסכומים השתנו ללא הכר והפכו לגדולים הרבה יותר. ולכן מצד אחד ממשלות ישראל מבינות שאינן יכולות להפקיר את החמ"ד ולא לשלם עליו, אולם מצד שני הן יביאו את המינימום ההכרחי.

גם בממשלה נוכחית מפלגת הציונות הדתית מצאה עצמה מחוץ לקואליציה. המקל של חוסר בכספים קואליציוניים לא מאיים על יו"ר ימינה הנוכחי, נפתלי בנט, שמעולם לא ראה בחיזוק מפעלי הציונות הדתית את משימת חייו ולכן לא היה כבול לתשלומים הללו. הליכוד יכולים להשתמש באיום הסמוי הזה רק כאשר במפלגת הציונות הדתית ירגישו את חוסר בתשלומים אלו כמאיים על מקומם העליון במגזר. 

במקביל, במשבר הנוכחי בחמ"ד, שר החינוך הטרי יואב גלנט לא רואה בעצמו אחראי למצבם של המורים או של מוסדות החינוך בחמ"ד, ואלי אף בוחר כך להתנקם בימינה - שבחרו להישאר מחוץ לממשלה. לבקשת חדשות כיפה ורק אחרי מאבקים קשים הסכימו בלשכת השר להגיב למשבר החמור בגלגול אחריות: "התקציבים המדוברים הם תקציבים קואליציונים, שאינם מצויים בבסיס התקציב. הם מוגדרים כתוספתיים, ומשכך הם לא קבועים. תקציבים אלה לא הועברו אל המשרד. ככל שהם יתקבלו, הרי שהמשרד ערוך להעביר אותם לרשות בתי הספר הממלכתיים דתיים", לשון הודעת לשכת שר החינוך.

משרד האוצר. אינטרס: לא להרחיב את תקציב המדינה

ישנם גם אינטרסים שאינם פוליטיים, אלא כלכליים. במשרד האוצר לא רוצים להכניס את תקציבי החמ"ד ושאר המפעלים לבסיס התקציב כי הם מעדיפים שהכסף לא יצא מקופת האוצר, אלא כמו שהוא עכשיו מהכספיים הקואליציוניים. הסידור הזה טוב לאוצר כי הוא מוריד מהם את האחריות לתקצוב השונה באופן ניכר של החינוך הממלכתי דתי מתקצוב הממלכתי הכללי, כמו לדוגמה תוספות של שעות קודש. כלומר, במשרד ינסו להימנע מהסברים על הפער התקציבי בין החינוך הממלכתי לחינוך הממלכתי דתי, וינסו לדחוק את הקץ ולא להכניס את תקציבי החמ"ד לתקציב הכללי. 

משרדי ממשלה נוספים אחראיים להכנסת כספיים קואליציוניים למערכת החינוך. למשל, עד לפני כמה שניים, משרד הדתות תקצב את הפער בלימודי הקודש בין שלוש היחידות, הנהוג ללמד בבתי ספר חילוניים לחמש יחידות, שנהוגות בבתי ספר דתיים. משרד הדתות תקצב גם את הישיבות ואת המדרשות בתחילת דרכן. במשרד תקצבו את בני הישיבות ב-350 ש"ח לתלמיד, אולם את בנות המדרשה תקצבו רק ב-90 ש"ח לתלמידה. בעולם המדרשות ביקשו להשוות את התקצוב בין התלמידות לתלמידים, אך במשרד סירבו וכך התקציב כולו עבר ממשרד הדתות למשרד החינוך וחלקו (בישיבות ההסדר) למשרד ביטחון. 

ראש המוסדות והמפעלים בציונות הדתית. האינטרס: שמירת העמימות התקציבית 

בתוך כך, גם ראשי מוסדות ומפעלי הציונות הדתית נהנים מהתקצוב דרך הכספיים הקואליציוניים מכיוון שכך הם אינם מחויבים לבירוקרטיה ולשקיפות כמו בכל מוסד אחר. בספרי התקציב ניתן לראות לא פעם על סוכמים גדולים במיוחד "פעילות שוטפת", בהסבר ופירוט על הוצאות התקציביות. אם היו מקבלים את התקציב בדרך הישירה היו צריכים דיווח הרבה יותר מפורט ומדוקדק. אין בכתבה הזו להאשים כי הכספים אינם מופנים למקומות טובים, אלא להסביר שלא ניתן לפקח עליהם כל עוד אין שקיפות אמתית. 

ראש הממשלה הכריז כי הכנסת הנוכחית תכניס את תקציבי החמ"ד לבסיס התקציב, אך כדי שזה יקרה, גורמים רבים צריכים להרגיש את חוסר הכדאיות בהליך כמו שהוא קורה כיום, אך כפי שזה נראה כרגע, למרות ההכרזות, הדרך לשם ארוכה.