בני עקיבא פוגעת בתרבות הציונית דתית

85 שנות פעילות בבני עקיבא אך האמן שהוזמן לאירוע החגיגי אינו דתי כלל ויצירתו אינה מתכתבת עם ערכי היהדות. ציפיתי מבני עקיבא עידוד יצירה דתית ולא נחיתות בסגנון "הם הרי משלמים 500 שקל אין מצב שנביא להם אמן דתי, זה לא מספיק ברמה"

חדשות כיפה נתנאל לייפר 01/06/15 20:25 יד בסיון התשעה

בני עקיבא פוגעת בתרבות הציונית דתית
Michal Fattal, פלאש 90, צילום: Michal Fattal, פלאש 90

במלאת 85 שנה לפעילות בני עקיבא הזמינה התנועה את בוגריה להשתתף באירוע ייסוד חוג הידידים בהשתתפות יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט. המשתתפים יאלצו להיפרד לפחות מ-500 שקלים שלדברי המארגנים יממנו קידום יזמות חברתית של התנועה שתפעל לפיתוח מנהיגות בשכונות ולשילוב חניכים עם צרכים ייחודיים. אלו מטרות נעלות כמובן ואין חולק על כך שהן חשובות.

מה שהפריע לי היה דווקא התכנית האמנותית, 85 שנות פעילות בבני עקיבא אך האמן שמוזמן כדי להנעים לבאים לערב הוא אמן שאינו דתי כלל ויצירתו אינה מתכתבת עם ערכי היהדות. אין לי דבר נגד רמי קליינשטיין, אמן מוכשר שכתב שירים רבים ומצוינים אך ציפיתי מבני עקיבא עידוד יצירה דתית ולא נחיתות בסגנון "הם הרי משלמים 500 שקל אין מצב שנביא להם אמן דתי, זה לא מספיק ברמה".

מבלי להיכנס לשמות אלטרנטיביים אני בטוח שניתן היה למצוא אמנים רבים ברמה גבוהה ביותר שיצירתם דתית או מתכתבת עם רוח היהדות. אינני רואה כיצד שירים ברוח "תפוחים ותמרים" או "אש על הפנים" יכולים להתאים לאירוע 85 שנה לבני עקיבא.

למרבה הצער, בקרב רבים מהציונות הדתית ישנה נחיתות בכל הקשור לנושא התרבות. הריצה הקבועה לאברהם פריד או יעקב שוואקי שניהם זמרים מצוינים אך בהחלט לא ציונים דתיים, בדומה לרמי קליינשטיין ואמנים אחרים. אני יודע שתטענו - אבל האמנים הדתיים לא מספיק מוכרים. נכון, הם אינם מוכרים מהסיבה הפשוטה כי לא נותנים להם מספיק חשיפה והזדמנויות כדי להיות מוכרים. אמן דתי צריך להילחם על כל דקת שידור ויחס, בתחנות החרדיות לא מתייחסים אליהם מספיק ובתחנות החילוניות הם "דוסים" שמקבלים פינות זעירות מידי פעם.

גם בתחנת הדגל של הציונות הדתית "גלי ישראל" ישנה אותה גישה של השמעת להיטים בלבד כאשר המקום שניתן לאמנים צעירים ומבטיחים בתחילת דרכם קטן מאד וכך אנו שומעים שוב ושוב את אותם השמות המוכרים ואנו מפספסים את הכישרונות החדשים שיכלו לצבוע את עולם האמנות הדתי בגוונים נוספים.

הציבור הדתי מוכן לקבל אמן דתי ואפילו לאהוב אותו... אבל רק אחרי שהחילונים "הכירו" בגדולתו. אנחנו לפעמים מחכים כדי שאמן יושמע בגל"צ או ברשת ג' כדי שנוכל גם אנחנו להתייחס אליו והתחושה היא "אם אפילו החילונים אהבו אותו כנראה שהוא באמת משהו". אמר לי פעם אמן סרוג צעיר, "אני מראש פונה קודם לציבור החילוני, רק אם אצליח שם יש לי סיכוי שיסתכלו עליי בציבור שלנו".

הגישה הזו מונעת ממנו להכיר, לתמוך ולהצמיח אמנים מתוך הציונות הדתית. הציונות הדתית אינה פחות מוכשרת מכל מגזר אחר אך אם הם לא יקבלו תמיכה, הזמנות להופעות ובעצם את ההזדמנות שמגיעה להם הם יתקשו לפרוח ויינטשו את האמנות לטובת משהו "מועיל" יותר.

אני מצפה להרבה יותר מתנועת בני עקיבא שעוסקת בחינוך שתתן את דעתה על הנושא של תרבות יהודית בדגש על תרבות ציונית דתית שמתקשה להתרומם ונאלצת להסתפק בפירורים שאמנים כקליינשטיין, פריד וחבריו מותירים לה.