-
צרה לישראל
שלום לכב' הרב. לאחרונה קראתי די הרבה על נושאים אקטואליים בספרות חז"ל ונדהמתי לראות כי מדובר במדרשים רבים עלכך שבתקופת הגאולה ימסרו שטחים לאויב, יעשו הסכמים עם האויב, ובינתיים מלך פרס "נוטל עצה" מאדום, "וחוזר ומחריב את כל העולם" ובזמן זה לישראל תהיה צרה כמו שלא היתה מעולם. אני תמה על השפה של הכתוב. מצד אחד הכתוב נראה די מדוייק איך שהוא מתאר מה שכבר קרה. מצד שני "צרות לישראל שעוד לא היו" נשמע כמו דבר שלא היה אפילו בשואה. האם יתכן שאנו באמת עומדים לפני שואה שניה וחמורה מזו שהיתה? (נשמע הגיוני, אם קוראים קצת עיתונים...) מאידך, בזכריה נכתב "והשלישית יוותר בה". יש שמפרשית זאת שרק שליש מהעולם ישרוד את המלחמה, ויש שמפרשים שהגאולה השלישית של ישראל תהיה נצחית. מה דעתו של הרב? בברכה
הרב איתן זן-בר
09/09/08 13:38
-
שואה
איפה היה ה' כשהייתה השואה?! ולמה הוא לא עזר ליהודים בזה
הרב אפי קיציס
23/03/08 10:45
-
עד איפה צריך לקחת את השואה
אני בת 17. אני לא יודעת למה הנושא הזה כ"כ בוער לי בעצמות,אבל הוא תמיד שם,שאני הולכת לישון,שאני קמה בבוקר,שאני במסיבה,בל"ג בעומר,באוטובוס,פתאום עולה בי מחשבה על השואה. מאז שאני קטנה,ממש פיצית,כל יום השואה היה בשבילי יום אבל,שממש לא היה לי בו חשק לעשות כלום,מאז שאני קטנה,הנושא ה-י-ח-י-ד-י בהיסטוריה שמעניין אותי זה השואה,(גם לצערי,אולי)לא קום המדינה,לא בריטים,לא פרעות הערבים,כלום!רק תתנו לי ספר על ילד בגטו ווארשה ואני אגמור אותו תוך יום,שאני בספריה אני ישר ניגשת לספרי השואה,כי באמת,זה הדבר היחיד שמעניין אותי,ראיתי סרטים,קראתי,שמעתי,ואני חושבת שבמלוא מובן המילה אני מקיימת את מושג "זכירת השואה" אלא שלפעמים,אני חושבת שאולי זה יותר מידי,ומה הכוונה?שאני רואה סרט אימה לדוג',יכול להיות שאני אפחד לישון אחריו,אבל תמיד אני יוכל להגיד לעצמי "אל תדאגי!זה לא היה באמת" או "זה סתם מוזיקה מפחידה,וזה לא באמת דם זה קטשופ"...אבל כשזה קשור לסרטי שואה? מה אפשר להגיד לעצמי בלילה אח"כ שאני מדמיינת את עצמי נדחפת לרכבת? אי אפשר להגיד לעצמי שזה לא היה,ואין פה מה לנחם,כי זה היה אפילו יותר גרוע ממה שהסרט הראה!זה הנושא הכי קשה וכאוב שיש. שאני פשוט לא יכולה לעזוב אותו,כי משהו בו פשוט מושך אותי,אז אני פשוט קוראת ספרים על אושוויץ,ומחנות השמדה למינהם,ספרים תיעודיים,יומנים,תיאורים על גופות,עשן,רובים,כלבים,רואה סרטים מזוויעים שקשה לנשום בהם באמצע והכל חוזר אליי בלילה!ומה יש לנחם?אין!אז כשלפעמים אני אוסרת על עצמי לקרוא ספר שואה אני מרגישה לא נעים,שאני מדחיקה את הנושא!שאני מתעלמת מנושא כ"כ חשוב,אבל מה המשמעות של זכירת השואה?מה אנחנו צריכים לקחת ממנה?אנחנו צריכים כל הזמן לקרוא וללמוד?או שמספיק להיזכר פעם בשנה?..אני יודעת שאני בחיים לא יצליח להפסיק ללמוד עוד על הנושא,אבל אני מודה שלפעמים זה פשוט עושה לי רע,כי כשאני שבעה אני חושבת לעצמי שלא מגיע לי,כי לאנשים בשואה לא היה,ושחם לי אני חושבת על האנשים שחיכו שעות בכניסה לתאי הגזים,ושקר לי אני חושבת על האנשים שעמדו קפואים בשלג בלי כלום עליהם. במדורת לג בעומר אני מדמיינת נאצים ליד האש זורקים לתוכה תינוקות,דמיונות של גופות בעגלות באים לי בחלומות,והכל הכל חוזר אליי בלילה! אז ככה צריך להיות? לאיזה כיוון צריך לקחת את השואה? איך אנחנו צריכים להתייחס לנושא הנוראי הזה?
חברים מקשיבים
12/03/08 08:54
-
חשוווווב!! שאלה מכשילה!
שלוםם! אני יהודייה מאמינה ב"ה! אבל תמיד הייתה בי את השאלה "איפה אלוקים היה בשואה? איך הוא נתן לכל כך הרבה יהודים!...להמון יהודים למות ככה?!" זאת שאלה מכשילה...שאלה שמכשילה הרבה יהודים ולכן אולי רובם במקום להתמודד עם השאלה ולחפש תשובה מעדיפים לחשוב שאין אלוקים והוא לא קיים....אני החלטתי לשאול אותך לפני שאני יגיע למסקנות... אשמח אם תעזור ותתן לי את התשובה... תודה רבה רבה! ענבר!
הרב שלמה בן אליהו
05/08/07 14:59
-
צפירה
אני נער שלומד בישיבה תיכוני בעיקרון כל הישיבה עומדת בצפירה אך שמעתי שמתנגדים לזה בגלל שזה מעשה גויים מה לעשות ביום שני הקרוב?
צוות ישיבת הר עציון
16/04/07 17:34
-
מכתב לנוסעות לפולין - מאחת הגולשות
בסיעתא דישמייא ילדה יקרה, את יוצאת עכשיו לפולין ואני נשארת פה עם הספק אם אני עושה את הדבר הנכון ונשארת... את יודעת שזו לא סתם- היציאה הזו- זה הדבר שאולי ישנה לך את החיים, ובטוח בטוח ישנה בך המון, בהסתכלות שלך על העולם, בחוזק האמונה שלך בקב"ה ובכלל - בשאלה מי אני ומה זה עם ישראל, שעבר את השואה הגדולה הזו, ושאני חלק ממנו... השאלה שתלווה אותך במסע הזה היא לא ההאשמה הזאת נגד הקב"ה - למה?! למה היינו צריכים את זה?... אלא באמת רצון אמיתי להבין את עמ"י, את גודלו וקדושתו וייחודו על כל העמים. הרב קוק אומר ב'אורות': "... ישראל, טבע נשמתם הוא הצימאון להרגיש בכל מרחבי החיים את האלוקים". ואנחנו, קטנים ככל שנהיה, משתדלים למצוא את הקב"ה, את האמת שעומדת מאחורי כל זה... הקב"ה דורש רק טוב, אבל אנחנו, בצימצומנו, במוחנו הקטן, לא מצליחים להבין זאת, להבין מדוע הקב"ה עושה את מה שעושה, ואף פעם לא נצליח להבין זאת - למה השואה ולמה אנחנו?... צריך כאן אמונה גדולה!! וכאן בא הניסיון שלנו - המבחן האמוני שלנו, האם באמת אנחנו מצליחים להבין זאת, לזכור זאת? שהכול הכול מאיתו יתברך, ושהוא אוהב אותנו אהבה אינסופית - ואיזה אב יעשה רע לבניו?!... אלא שאנחנו לא תמיד מבינים זאת, ונוטים לשכוח את זה... צדיקה! את יוצאת למסע למען עם ישראל! מסע שעל ידייך - יתקדם עם ישראל לחשיפת אמונתו הגדולה בה' יתברך, אמונה שאצורה בו תמידית... והמסע הזה הוא לא רק למען עם ישראל בכלל, אלא למענך בפרט... המסע הזה יקדם אותך להבנת מקומך-שלך, חלקיק מנשמת האומה, בעולם. זה מבחן האמונה שדיברתי עליו... מי אני, מה אני עושה פה בכלל, למה? כל הזמן "למה?"... וה"למה?" הזה לא יתברר אף פעם, לא לגמרי, אבל הוא יקדם אותך הרבה... הרב קרליבך אומר שהתפילה הכי עמוקה של יהודי זו הבקשה מהקב"ה להבין, ולו קצת, מה אני עושה פה... זהו החיפוש שלנו... אחר עצמותנו, אחר נשמתנו... חמודה, בין כל בלאגני הנסיעות וההתרגשות והחברות - נסי לתפוס לך מידי פעם זמן קצת לעצמך, לבירור הקטן-גדול הזה... ועוד נקודה - ארץ ישראל... ביציאתך ובחזרתך מארץ הקודש - נסי לזכור אותה... את קדושתה, את גדולתה, את עוצמתה וייחודה... שאין עם ישראל בלי ארץ ישראל... המתנה הכי גדולה שהקב"ה נתן לנו אי פעם... ואנחנו נוטים לשכוח, לכפור בטובה הגדולה הזו, שהקב"ה נותן לנו במתנה... א
חברים מקשיבים
08/03/07 00:02