שאלה
בסיעתא דישמייא
ילדה יקרה,
את יוצאת עכשיו לפולין ואני נשארת פה עם הספק אם אני עושה את הדבר הנכון ונשארת...
את יודעת שזו לא סתם- היציאה הזו- זה הדבר שאולי ישנה לך את החיים, ובטוח בטוח ישנה בך המון, בהסתכלות שלך על העולם, בחוזק האמונה שלך בקב"ה ובכלל - בשאלה מי אני ומה זה עם ישראל, שעבר את השואה הגדולה הזו, ושאני חלק ממנו...
השאלה שתלווה אותך במסע הזה היא לא ההאשמה הזאת נגד הקב"ה - למה?! למה היינו צריכים את זה?... אלא באמת רצון אמיתי להבין את עמ"י, את גודלו וקדושתו וייחודו על כל העמים.
הרב קוק אומר ב'אורות': "... ישראל, טבע נשמתם הוא הצימאון להרגיש בכל מרחבי החיים את האלוקים". ואנחנו, קטנים ככל שנהיה, משתדלים למצוא את הקב"ה, את האמת שעומדת מאחורי כל זה... הקב"ה דורש רק טוב, אבל אנחנו, בצימצומנו, במוחנו הקטן, לא מצליחים להבין זאת, להבין מדוע הקב"ה עושה את מה שעושה, ואף פעם לא נצליח להבין זאת - למה השואה ולמה אנחנו?...
צריך כאן אמונה גדולה!! וכאן בא הניסיון שלנו - המבחן האמוני שלנו, האם באמת אנחנו מצליחים להבין זאת, לזכור זאת? שהכול הכול מאיתו יתברך, ושהוא אוהב אותנו אהבה אינסופית - ואיזה אב יעשה רע לבניו?!... אלא שאנחנו לא תמיד מבינים זאת, ונוטים לשכוח את זה...
צדיקה! את יוצאת למסע למען עם ישראל! מסע שעל ידייך - יתקדם עם ישראל לחשיפת אמונתו הגדולה בה' יתברך, אמונה שאצורה בו תמידית...
והמסע הזה הוא לא רק למען עם ישראל בכלל, אלא למענך בפרט...
המסע הזה יקדם אותך להבנת מקומך-שלך, חלקיק מנשמת האומה, בעולם.
זה מבחן האמונה שדיברתי עליו... מי אני, מה אני עושה פה בכלל, למה? כל הזמן "למה?"...
וה"למה?" הזה לא יתברר אף פעם, לא לגמרי, אבל הוא יקדם אותך הרבה... הרב קרליבך אומר שהתפילה הכי עמוקה של יהודי זו הבקשה מהקב"ה להבין, ולו קצת, מה אני עושה פה...
זהו החיפוש שלנו... אחר עצמותנו, אחר נשמתנו...
חמודה, בין כל בלאגני הנסיעות וההתרגשות והחברות - נסי לתפוס לך מידי פעם זמן קצת לעצמך, לבירור הקטן-גדול הזה...
ועוד נקודה - ארץ ישראל... ביציאתך ובחזרתך מארץ הקודש - נסי לזכור אותה... את קדושתה, את גדולתה, את עוצמתה וייחודה... שאין עם ישראל בלי ארץ ישראל... המתנה הכי גדולה שהקב"ה נתן לנו אי פעם... ואנחנו נוטים לשכוח, לכפור בטובה הגדולה הזו, שהקב"ה נותן לנו במתנה... א