שאל את הרב

עד איפה צריך לקחת את השואה

חדשות כיפה חברים מקשיבים 12/03/08 08:54 ה באדר ב'

שאלה

אני בת 17. אני לא יודעת למה הנושא הזה כ"כ בוער לי בעצמות,אבל הוא תמיד שם,שאני הולכת לישון,שאני קמה בבוקר,שאני במסיבה,בל"ג בעומר,באוטובוס,פתאום עולה בי מחשבה על השואה. מאז שאני קטנה,ממש פיצית,כל יום השואה היה בשבילי יום אבל,שממש לא היה לי בו חשק לעשות כלום,מאז שאני קטנה,הנושא ה-י-ח-י-ד-י בהיסטוריה שמעניין אותי זה השואה,(גם לצערי,אולי)לא קום המדינה,לא בריטים,לא פרעות הערבים,כלום!רק תתנו לי ספר על ילד בגטו ווארשה ואני אגמור אותו תוך יום,שאני בספריה אני ישר ניגשת לספרי השואה,כי באמת,זה הדבר היחיד שמעניין אותי,ראיתי סרטים,קראתי,שמעתי,ואני חושבת שבמלוא מובן המילה אני מקיימת את מושג "זכירת השואה" אלא שלפעמים,אני חושבת שאולי זה יותר מידי,ומה הכוונה?שאני רואה סרט אימה לדוג',יכול להיות שאני אפחד לישון אחריו,אבל תמיד אני יוכל להגיד לעצמי "אל תדאגי!זה לא היה באמת" או "זה סתם מוזיקה מפחידה,וזה לא באמת דם זה קטשופ"...אבל כשזה קשור לסרטי שואה? מה אפשר להגיד לעצמי בלילה אח"כ שאני מדמיינת את עצמי נדחפת לרכבת? אי אפשר להגיד לעצמי שזה לא היה,ואין פה מה לנחם,כי זה היה אפילו יותר גרוע ממה שהסרט הראה!זה הנושא הכי קשה וכאוב שיש. שאני פשוט לא יכולה לעזוב אותו,כי משהו בו פשוט מושך אותי,אז אני פשוט קוראת ספרים על אושוויץ,ומחנות השמדה למינהם,ספרים תיעודיים,יומנים,תיאורים על גופות,עשן,רובים,כלבים,רואה סרטים מזוויעים שקשה לנשום בהם באמצע והכל חוזר אליי בלילה!ומה יש לנחם?אין!אז כשלפעמים אני אוסרת על עצמי לקרוא ספר שואה אני מרגישה לא נעים,שאני מדחיקה את הנושא!שאני מתעלמת מנושא כ"כ חשוב,אבל מה המשמעות של זכירת השואה?מה אנחנו צריכים לקחת ממנה?אנחנו צריכים כל הזמן לקרוא וללמוד?או שמספיק להיזכר פעם בשנה?..אני יודעת שאני בחיים לא יצליח להפסיק ללמוד עוד על הנושא,אבל אני מודה שלפעמים זה פשוט עושה לי רע,כי כשאני שבעה אני חושבת לעצמי שלא מגיע לי,כי לאנשים בשואה לא היה,ושחם לי אני חושבת על האנשים שחיכו שעות בכניסה לתאי הגזים,ושקר לי אני חושבת על האנשים שעמדו קפואים בשלג בלי כלום עליהם. במדורת לג בעומר אני מדמיינת נאצים ליד האש זורקים לתוכה תינוקות,דמיונות של גופות בעגלות באים לי בחלומות,והכל הכל חוזר אליי בלילה! אז ככה צריך להיות? לאיזה כיוון צריך לקחת את השואה? איך אנחנו צריכים להתייחס לנושא הנוראי הזה?

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום לך,

קראתי את השאלה שלך וחשבתי עליה מאד מאד. אנחנו לא מבינים בגלגול נשמות, אבל אין ספק שאם כל כך התחברת לנושא השואה, שחלק מהיעוד שלך בחיים קשור לזה. אני חושב שאפשר היום לפעול עוד הרבה בנושא השואה. אפשר לפנות ליד ושם ולברר אצלהם האם הם זקוקים למשהו. ברוך ה´ בארץ גדל דור חדש וכולם זקוקים להדרכה והסבר, ואין ספק שאת מוכשרת לכך, ויכולה לפעול גדולות ונצורות!

אבל אני רוצה להתייחס לנקודה מאד מאד חשובה שעולה מהמכתב שלך.
תראי, השואה היתה התגלמות של הרע המוחלט. רע מוחלט כזה שלפעמים אפילו אי אפשר להתמודד איתו. השאלה היא, מה אנחנו עושים עם הרע הזה. ויש כאן שתי נקודות מאד עמוקות בנפש.

קודם כל, כל מה שתארת זה את הרוע והסבל שאנשים חוו בשואה. וגם מה שאת חווה היום זה מתוך מחשבה על הסבל שהם עברו. אבל הסבל בשואה זה רק צד אחד שלה. הצד השני היה, הההתמודדות הבלתי פוסקת של היהודים, ובמיוחד של האנשים המאמינים עם אותו סבל. המחשבה על תינוקות במדורת ל"ג בעומר באמת לא מקדמת אותך לשום מקום. אבל אם כשתשבי לשמוע מגילה עוד מעט בפורים, תחשבי על כל היהודים שבמסירות נפש חגגו את פורים, ואחר כך בפסח נמנעו מלאכול חמץ זה כבר משהו שנותן הרבה הרבה יותר עוצמה להתמודד עם הנסיונות הקטנים שלנו (את בודאי יודעת שיש על כך הרבה חומר, ובכל אופן אם תצטרכי עזרה, אשמח להגיש). הנרצחים בשואה הביאו לנו צוואה - לנקום את דמם. הנקמה לא מתמצית בהענשת האחראים, אלא ובעיקר, בהצבת הטוב המוחלט אל מול הרע המוחלט.
ומכאן אנחנו מגיעים לתובנה חדשה. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך באמת יש אנשים שהתנהגו באופן נעלה כל כך ויש אנשים (ולצערינו גם יהודים) שהתנהגו באופן שפל כל כך. והתשובה היא פשוטה מאד. אנשים במצב מצוקה, באמת מתנהגים כמו שמתנהגים ביום יום. מי שביום יום דואג ואכפתי, גם כשהמצב קשה יהיה דואג. מי שביום יום הוא אדיש, כשהוא יהיה במצוקה, גדול הסיכוי שהוא ישבר מוסרית ורוחנית.
מכל מה שכתבתי (ואפשר עוד להאריך בזה הרבה) עולה שיש לשואה מסר אדיר נוסף ושונה לחלוטין ממה שאת מציגה - להוסיף טוב בעולם. להיות אנשים יותר טובים כי אנחנו יודעים לאיפה עלול להתדרדר מי שבוחר ברע. ומעל הכל - כל קיום מצוות וחיבור למסורת שלנו, הוא בעצם חיבור לעם ישראל ולמסירות נפש שלו במהלך השואה. גם אם לנו זה קל ופשוט, אבל עצם המחשבה והחיבור הופכים את המצוות שלנו להרבה יותר משמעותיות.

האמת היא שיש נקודה נוספת, שאני לא כל כך בטוח שכדאי וטוב לכתוב אותה ואולי אני טועה בגדול, אבל בכל זאת אני חש ששוה לי ´להמר´. אז אם את חושבת שטעיתי לחלוטין, אני ממש מבקש סליחה מראש, וכאילו לא כתבתי כלום.

לפעמים החיבור שלנו עם הרע, בעצם מגלה גם בנו את אותו רע. רע שיש בכולנו מעצם היותנו בעלי בחירה חופשית. אותו רע שיש בנו מושך אותנו לחורבן, להרס, למקומות אפלים. אני טיפה טיפה חש (ושוב, ממש סליחה מראש אם אני טועה) שכמו שאצל אחרים זה בא לידי ביטוי בראית סרטי ´סנאף´, כך להבדיל מיליארדי הבדלות זה בא אצלך לידי ביטוי בראית סרטי שואה. לראות שוב ושוב את הזועה, מצד אחד מאד חשוב לזיכרון, אבל מצד שני עלול לחבר אותנו לרע, במקום לחבר אותנו לטוב.
וכל זה בעצם שוב מחזיר אותנו למה שכתבתי בפיסקה הקודמת. אסור לזיכרון השואה שישאר ברמה הנמוכה של גופות ורובים. הרבה יותר חשוב מלראות עוד סרט שואה, זה ללמוד דברים שיהודים כתבו בזמן השואה. שאלות שנשאלו בתוקף ימי השואה - כל מה שממחיש לנו את עוצמתו של המוסר היהודי והיכולת לעמוד מול הזוועה, ולא רק את עצם הזוועה בעצמה.

אני מניח שאפשר לכתוב עוד הרבה, ובאמת השואה זה נושא שלא נגמר. אז אני רק אסכם בשני משפטים מה אני חושב שאת צריכה לעשות באופן מעשי.

קודם כל, הקשר שלך לשואה הוא מצוין. אל תנטשי אותו ואל תעזבי אותו, רק תחשבי ותבררי איך וכיצד ניתן לנצל את החיבור לטובת עם ישראל ולזכר הנרצחים הי"ד.
דבר שני, אולי תדברי עם חברה מבוגרת , עם מחנכת וכו´ בשביל לברר האם ועד כמה החיבור לנושאים האלו מוסיף לך טוב ובריאות וכמה ההפך ח"ו. יש לקוות ששיחה כזו תעזור לך יותר לברר לעצמך מה טוב ומה רע, ובעז"ה להמשיך ולפעול הלאה.

בהצלחה רבה. מקוה שהועלתי מעט, ועוד יותר מקוה שלא פגעתי בשום צורה חס ושלום. תהיות ספקות והתלבטויות יתקבלו בשמחה במייל שלי

חזקי ואמצי

טוביה
tsbias@actcom.co.il

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות