פרוייקט הסקי הדתי
  • דבר תורה קצר לט''ו בשבט

    חברים מקשיבים

    30/01/17 17:42

  • דבר תורה קצר לל''ג בעומר

    חברים מקשיבים

    24/04/13 09:27

  • כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ - פרשת ויצא

    ["וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ” ](בראשית כ"ט, כ') ימים אחדים?? קצת מוזר, לא? שאנחנו כל כך מחכים שמשהו יגיע, כל רגע יכול להראות לנו נצח. אחת לכמה דקות אנחנו מסתכלים בשעון, מתוך מחשבה שבטח עברה כבר איזה שעה וחצי.. אז בלי לפקפק, נשמע קצת מוזר ששבע השנים השניות היו כימים אחדים בעיני יעקב... הרב אליהו לפיאן מביא על זה משל. נכנס אדם למסעדה, ולשאלת המלצר: 'מה אוהב אדוני?' עונה לו הסועד: 'אוהב אני דגים'. מיד, מזדרז המלצר לעבודתו להכין את המנה. אדם שלישי, יושב לו מן הצד, ולשמע הבקשה מצפה הוא לראות את המלצר חוזר עם אקווריום המלא בדגים נחמדים, וקערת אוכל בצד כדי להאכיל הדגים. 'אותו אוהב דגים, בוודאי ישמח להשתעשע בהם ולטפחם', חושב לעצמו. אבל, להפתעתו המלצר חוזר עם קערת דגים מבושלים ועסיסיים, ולתדהמתו של הצופה מן הצד, נועץ הסועד את סכינו ומזלגו בדגים , משסעם לחתיכות קטנות, מכניס לפה, לועס ובולע. ניגש אותו צופה לסועד ומטיח בפניו : 'ככה עושים לאהובים? לא יתכן שהנך אוהבם שאילו היית אוהבם, לא היית נוהג בהם כך. לא דגים אתה אוהב, כי אם את עצמך'. אדם שכל אהבתו היא אהבת עצמו, אדם שמחפש את 'מה מגיע לי' בכל רגע נתון, כל רגע שעובר בלי מילוי הרצונות והמאוויים שלו, בשבילו הוא באמת נדמה כנצח שלם. אבל יעקב אבינו, לא את עצמו אהב. "באהבתו אותה", כל אהבתו הייתה אהבה של נתינה, ובדיוק לכן היא הרגישה כמו ימים אחדים, כל יום היה בבחינת נתינה לרחל, ומאחר ובקשר אהבה זה ראה יעקב לנגד עיניו רק את רחל, ולא את עצמו, כל נתינה - רק חזקה את אהבתו והעבירה את זמנו בנעימים. בחסות הוליווד ושות', נדמה לנו שאהבה היא רגש סיפוק שמרגיש אדם שנמצא בחברת אהובו. לא נעים לומר, אבל הם חיים בסרט. זה פשוט לא כל כך נכון ובטח לא מספיק. עיקר האהבה היא תולדת הנתינה. ככל שאדם נותן יותר, משקיע יותר - כן גדילה אהבתו. אהבה היא לא רק רגש התפעמות שמגיע מאליו, אלא גם ובעיקר פרי של מאמץ, השקעה ונתינה. בימים בהם השיח הוא על זכויות הפרט, הפרסומות ממליצות לכל אחד ואחד לבדוק מה הזכויות שלו וכמה מגיע לו, בעולם כזה גובר יסוד התאווה ומחביא תחתיו את יסוד האהבה הטהורה שהפכה למצרך נדיר. את סודה של אהבה טהורה ואמיתית זו גילה לנו יעקב אבינו - וַיִּהְיוּ בְע

    חברים מקשיבים

    23/11/12 00:12

  • דבר תורה קצר לפרשת תולדות- מים שקטים חודרים עמוק

    מה קורה חבר'ה? מה אתם אומרים- אם איזה במאי נוצץ מהוליווד היה מביים סרט על הפרשה מי לדעתכם היה השחקן הראשי? אז בא נראה איזה דמויות יש לנו בפרשה: יעקב- איזה נעבעך, לומד כל היום בישיבה, שקט, צנוע מקסימום יוצא לשוח בשדה וגם זה כדי להתפלל... עשיו- בחור שעיר, שרירי, מעיר את השמש ויוצא לצוד חיות אח"כ בזמן הפנוי יוצא לצוד נשים, מביא לאבא שלו איזה כבש כל יום, חוזר מלא בחוויות ובסיפורי גבורה. נו, אז מה אתם אומרים? לפי הקריטריונים של הוליווד ולפי הסרטים שראיתם עד היום- מי יהיה השחקן הראשי? כמובן שעשיו, אם רוצים סרט מלא בפעולה ובאקשן ללא הפסקה הוא השחקן האידיאלי! ומה יצא מיעקב ועשיו? מי מהם השפיע יותר על העולם? מעשיו- לא יצא כלום... סתם עוד אומה מבין שבעים אומות.. אומות העולם- אומות שבאות והולכות מן העולם.. ומה יצא מיעקב? עם ישראל! עם שהשפיע וממשיך להשפיע על כל העולם ומתקן אותו לאט לאט במלכות שדי!- אותו אחד, שאף אחד לא הרגיש, לא שמע, אחד שלא עשה כל כך הרבה רעש הוא בסופו של היה זה שהצליח לזעזע את כל העולם ולרומם אותו. אפשר לקחת מהפרשה מסר עצום לחיים- לא תמיד מי שעושה רעש וצלצולים הוא יהיה זה שישפיע על העולם. לפעמים דווקא אלה שאף אחד לא שומע עליהם, לא מכיר אותם, אפילו בשמם, מניעים הרבה גלגלים במדינה ובעולם. זה שייך גם לאדם הפרטי וממילא גם לאומה שלמה. לפעמים יש את העם הזה, עם ישראל שהוא שקט, לא פותח במסעות צלב או במלחמות קודש של ג'יהד ולא מתקין בבתי הכנסת פעמוני ענק או צריחים שיזעקו 5 פעמים ביום: "ה' הוא המלך" והוא הוא העם שמשפיע על העולם, גאל אותו מע"ז, האציל עליו אידיאלים של שלום, של צדק, של משפט, של חסד! אשרינו שזכינו להיות חלק מעם כל כך קדוש, העם שמשפיע על העולם! עם שנאמן לדרך ועושה אותה בלי רעש וצלצולים! לפעמים דווקא מי שקטים- חודרים עמוק... ב"הצלחה לכל המבלגנים לקראת שבת ארגון!! תמיד בשמחה!! שבת שלום! חברים מקשיבים (:

    חברים מקשיבים

    15/11/12 15:29

  • דבר תורה קצר לפרשת חיי שרה - שידוכים

    הנושא הכי בולט בפרשת השבוע, פרשת חיי שרה, הינו – [שידוכים]! אליעזר, עבד אברהם, נשלח לחרן להביא אישה ליצחק בן אברהם, שזרע אברהם ימשיך. אבל אפשר לשאול שאלה: למה יצחק צריך למצוא שידוך בדרך שונה מאשר אברהם? הרי "מעשה אבות – סימן לבנים", לא? אברהם השתדך עם מישהי בתוך קבוצת המשפחה. יצחק השתדך על ידי "שדכן ספץ" שהביא לו אישה מחו"ל. ויעקב, בכלל, התחתן עם [2 נשים], האחת אהובה והאחת שנואה (כדי שלא תתחתן עם עשיו הרשע) אחרי שעשה שעבד אצל אביהם. אם הולכים באמת על הדרך של "מעשה אבות – סימן לבנים", נוכל להבין שהבנים הם [אנחנו]! מה אבותינו,ובכלל – מה התורה עצמה, מנסה ללמד אותנו? שלא משנה כיצד אנחנו משתדכים, או – כיצד אנחנו מתחברים לאנשים. העיקר שנדע ללכת יחד עם אנשים אלה לדרך הטובה, לדרך הנכונה, כך ש[נשלים] אחד את השני! ונסיים בחתימת: "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק" (ישעיהו, פרק מ"א פסוק ו'). רק נשאל שאלה עצמית – כיצד אנחנו "משתדכים"? שבת שלום! חברים מקשיבים

    חברים מקשיבים

    09/11/12 13:57

  • דבר תורה - פרשת וירא

    דבר תורה – פרשת וירא (ע"פ ספרה של פרופ' נחמה ליבוביץ עיונים בספר בראשית) פרשתנו פותחת בפסוקים הבאים: " א וַיֵּרָא אֵלָיו ה', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. ב וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, .." וההמשך הינו ידוע – אברהם רץ לקראתם, מקבל את פניהם. כל הבית משתתף בהכנסת האורחים הזו. אבל, פרט אחד חסר לנו. מה ה' אמר לאברהם בהתגלותו אליו? לשם מה הוא נראה אליו? והלוא לא מצינו בתורה כולה היראות ה' אל אחד מעבדיו אם לא לצורך – אמירה או ציווי או דרישה או ברכה, או הבטחה, או עידוד. אז מהי תכלית ההתגלות כאן? פרשנים רבים נחלקו בשאלה זו. ישנה גישה הסוברת כי הפסוק הראשון הוא כעין כותרת לסיפור שמסופר בהמשך, ושהתגלות ה' לאברהם נעשה בעצם על ידי המלאכים. אנו נתמקד בגישתם של רש"י והרמב"ן שמפרשים כך: "וירא אליו – לבקר את החולה. אמר ר' חמא בר חנינא: יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בשלומו" (רש"י). זהו תיאור מאד מאניש וציורי שיש לתהות של משמעותו. הרמב"ן בפירושו לפסוקים אלו אומר שבאותו היום נימול אברהם, ושהוא היה יושב בפתח אוהלו, במקום בו נימול, ומתקרר מפני חום היום, ושהוא לא היה מתכוון לנבואה, לא נופל על פניו ולא מתפלל, ואף על פי כן בא אליו המראה הזה. גילוי השכינה היה למעַלה ולכבוד לאברהם. בראיית השכינה הייתה לאברהם זכות והבטחה, וזו כוונתם של רבותינו ז"ל שאמרו "לבקר את החולה" שלא היה לדיבור אלא כבוד לו. כלומר, התגלות זו של הקב"ה לאברהם לא אינה ככל התגלויות בתורה – לשם תכלית, אלא זו התגלות שתכליתה בה בעצמה "למעלה ולכבוד". כמו מפגש בין חברים, הוא כשלעצמו הוא התכלית – המפגש, הדיבור. כן התגלות זו אינה אלא רצון קונו לחון אותו בקרבתו ולשמחו בנתינת האושר של "אשבעה בהקיץ תמונתך". לכן גם נכתב "וירא אליו". מי זה אליו? הפסוק סוגר את הפרק הקודם בו אברהם עשה ברית מילה, וגילוי ה' אליו הוא כעין ביקור חולים. גילוי שהוא למעלה ולכבוד לו. לפי דעה פרשנית זו בהמשך מגיעים המלאכים וזהו כבר מאורע שונה מגילוי השכינה של הקב"ה לאברהם. איך שאברהם רואה את המלאכים בוא קם לקראתם, טורח ומכין. ממעשיו לימדונו חז"ל ש"גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה". באיזה מקום היה אברהם לפני רגע – נהנה מטובה שאין יותר ממנה, אותה הנאה ה

    חברים מקשיבים

    02/11/12 10:51

  • דבר תורה קצר לפרשת לך לך- משבר, אתגר וניסיון ומה שביניהם

    לאברהם אבינו היה בוודאי קשה לעזוב את החברה, את המעמד, את המשפחה, את הבית וכו לכל אדם יש כל יום דברים שנוגדים את רצונו הן שכפויים עליו ע"י הטבע והן ע"י החברה- משפחתו, אשתו, הוריו, מדינתו, עירו וכו והן ציוויים של רבש"ע שהם קשים מאוד. כל יום אדם נתקל בדברים שהם בניגוד לרצונו. זה הצד השווה בכל המין האנושי. ומה ההבדל ביניהם? ביחס לזה. יש שלושה סוגי אנשים: 1. סמרטוט- מתבכיין, מתאמלל, מלא רחמים עצמיים, מגרד את הפצעים ומעלה גרה על צרותיו הוא מרוכז על עצמו, מפונק, אינדיבידואליסט, והוא מגיב כמו סמרטוט. למה שבא נגד רצונו הוא 'משבר' 2. גיבור- מתגבר, יש לו קשיים? אז מה?! זה מה שיש! הוא מקבל, ממשיך, שמח, הוא חי בחברה ,הוא מקבל את ההגבלות של החברה ושל רבש"ע וכו הוא נקרא גיבור ולמה שבא נגד רצונו הוא קורה:'אתגר' 3. מאמין- כל מה שקורה לאדם בניגוד לרצונו שייך לסדר ההנהגה האלוקית וזה לטובתו כדי שילמד גבורה. ולמה שבא נגד רצונו הוא קורה:'ניסיון' אין סתירה בין הגיבור למאמין שניהם גיבורים. אבל בשביל הגיבור הדברים באו במקרה ולמאמין זה בא מרבש"ע. אותו אירוע, אותה מציאות- יחס אחר. איך אומרים בשוק? הכל בראש. אם זה משבר, אתגר או ניסיון זה בראש, זה לא במציאות. עם ישראל הם מאמינים בני מאמינים! הם גיבורים ומאמינים של מה שבא נגד רצוננו הוא ניסיון מרבש"ע ושהוא בא אך ורק לטובתנו ולטובת העולם! שנזכה להאמין בעצמנו שבת שלום! חברים מקשיבים!

    חברים מקשיבים

    22/10/12 14:18

  • דבר תורה קצר לפרשת נח

    כשנח מצווה להכניס את החיות אל התיבה מצווה אותו ריבונו של עולם לקחת ["מן הבהמה הטהורה... ומן הבהמה אשר איננה טהורה"] (בראשית ז , ח) נשאלת השאלה- למה לא אמר לו ה' לקחת מהבהמה ה"טמאה", אלא השתמש בביטוי "אשר איננה טהורה"? הרי זה ביטוי יותר ארוך ומסורבל!? למדו מכאן חז"ל שצריך להיות מאוד זהירים עם הלשון והשפה שבה אנחנו משתמשים, ועלינו להשתדל להשתמש בלשון נקייה ולא להוציא מילים שליליות מפינו (או שאולי צריך להגיד לא להוציא מילים שאינן חיוביות...(",) ). וזה שרבונו של עולם נזהר כל כך אפילו כשהוא מדבר על דור המבול, שנמחה כולו (!!!) בעוונותיו, כלומר שלא היתה לו תקנה, קל וחומר שאנחנו צריכים להיזהר כשאנחנו מדברים על החברים, המשפחה, המכרים, וגם במיוחד אם מדברים על ציבור כזה או אחר או על קבוצה כזו או אחרת. (בימים אלה, כשעידן בחירות לפנינו, צריך להיזהר בכך פי כמה...) הסיבה לכך היא שהמילים שאנחנו מבטאים בפה, בניגוד לדברים שנמצאים רק במחשבה שלנו, כמו מקבע את השליליות באותו דבר עליו אנחנו מדברים,מרחיק אותנו מאותו דבר וגם מעט "מדביק" אותנו לשליליות הזו. הנושא הזה אולי מוכר מעט יותר מהלכות לשון הרע ורכילות, שבהם אנחנו יודעים שיש דברים שגם אם הם אמת, עדיין אסור לנו להגיד אותם. אנחנו מנסים להגיע לעמדה נפשית שאיננה עוסקת בדברים השליליים של הזולת (אפילו אם הם באמת קיימים וצריך להפריד אותם מהדברים החיוביים!). במסכת אבות כאשר עוסקים בשאלה איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם, אחת התשובות היא "עין טובה", וזה בדיוק אותו עניין- גם. לראות את הטוב שבדבר, וגם אם רואים דבר שלילי, להשאיר לו "פתח מילוט" להפוך לדבר אחר, ולא לקבע אותו בשליליות שלו. רעיון נוסף לומד רש"י לומד מהפסוק הזה גם שנח למד תורה, שהרי איך ידע נח מיהי הבהמה הטהורה ומיהי הבהמה שאיננה טהורה? כלומר, אין לנו מה לדאוג- קיבלנו תורה שתעזור לנו להבחין בין הטוב לרע, בין הדברים אותם אנחנו צריכים לאמץ, והדברים שמהם אלינו לברור טוב טוב את נקודת החיוביות. שבת שלום! חברים מקשיבים

    חברים מקשיבים

    18/10/12 20:53

  • דבר תורה קצר לפרשת בראשית

    חברים מקשיבים

    11/10/12 23:52

  • דבר תורה קצר להושענא רבה

    חג סוכות נגמר, איך היה? בנינו סוכה ותלינו קישוטים מגוונים, קנינו ארבעת המינים, הרווחנו כמה שקלים במכירת ערבות, טיילנו, חלק מאיתנו היו ב"שמחת בית השואבה", והכי חשוב: קיימנו את המצווה העיקרית של סוכות – שמחנו! חז"ל כל כך אהבו את הסוכות, והם דנים איפה אפשר לעשות סוכות ואיפה לא, במקומות הכי הזויים: העושה סוכתו תחת האילן... העושה סוכתו בראש הגג... העושה סוכתו בראש הספינה... על גבי גמל (משניות מסכת סוכה). וגם לגבי השמחה שבחג: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה – לא ראה שמחה מימיו!" (גמרא סוכה דף נ"א עמוד א') הגמרא במסכת עבודה זרה (דף ג' עמוד א') מספרת סיפור שנשמע דיי מצחיק, אבל בקריאה שנייה – לא הוגן: הגויים ראו את השמחה הזאת ו"אמרו לפניו: ריבונו של עולם! תנה לנו מראש ונעשנה!" אלו הם המצוות? כל כך כיף? אם כך גם אנחנו רוצים מצוות! הקב"ה עונה: "מצוה קלה יש לי, ו'סוכה' שמה; לכו ועשו אותה..." נתחיל בקטן, יש מצווה קלה ודיי כיפית – מצוות סוכה. בואו נראה אם תצליחו. "ואמאי קרי ליה (ולמה זה נקרא) 'מצוה קלה'? משום דלית ביה חסרון כיס" (שהיא לא עולה הרבה כסף וטרחה). הגויים פועלים "מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו". ואז "הקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז (בקיץ)" והגויים בתגובה: "כל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר (תהילים פרק ב פסוק ג) "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו"". זה לא פייר לגמרי! למה אותנו הקב"ה מצווה לבנות סוכה בסתיו, עם אוויר טוב וכדומה, ואילו את הגויים הקב"ה ציווה לבנות סוכה בקיץ החם של תמוז, לצאת מהמזגן אל האוויר הרותח. לא פלא שהם יצאו מהסוכה! התשובה נמצאת בסיפורים שבמשניות ובתלמוד, שחופפים אחד למשנהו. אצל עם ישראל, כתוב: העושה [סוכתו] = [סוכה] השייכת לו, על... ואילו אצל הגויים כתוב: ועושה סוכה בראש [גגו] = [הגג] השייך לו... אצל הגויים – הסוכה [נפרדת], זה בסך הכול מנהג, לא משהו. הגג הוא ביתם האמיתי. ואילו אצל עם ישראל – הסוכה היא [חלק בלתי נפרד], זה הבית עכשיו! הבית שהקב"ה שומר עליו ושמח בו איתנו. בהושענא רבה אנו מראים לקב"ה שקשה לנו להיפרד ממנו. לומדים תורה בלילה, סובבים את הבימה [7 פעמים] כמו שהיו עושים בבית המקדש, עושים סעודת מצווה. מה שמוביל אותנו בסוף לשיא – החגיג

    חברים מקשיבים

    06/10/12 22:17

  • דבר תורה חביב לסוכות

    מה אתם אומרים? הסוכה היא דירת קבע או דירת עראי? גם בגמרא התחבטו בזה והחליטו כי הסוכה חייבת להיות דירת עראי. זאת אומרת שאם יש קצת רוח בחוץ אז גם הסוכה נעה קלות, ויכול בכלל להיות שלמחרת תמצא אותה בחניה של השכן. ר' שלמה קרליבך אומר לנו שבנאדם עראי זה אחד שהוא לא 'תקוע'. מישהו שלא מקובע בשום מקום. ביום כיפור דפקנו על הלב והכינו על חטאינו. אחד אחד הסרנו אותם מתוכנו. ועכשיו, כל מה שאנו רוצים זה להתחיל מחדש, לעשות הכל כמו שצריך. אך מה הבעיה? ההרגל. אנו משועבדים אליו, מורגלים לעשות לא נכון, וקשה להפסיק. כמה טוב שמגיע סוכות. החג בו מתפטרים מכל ההרגלים. החג בו כל אחד חייב להיות לגמרי 'עראי'. אך המשמעות של להיות עראי היא לא רק להפסיק עם כל הרגלים הלא טובים, אלא אדם צריך להיות 'עראי' גם בעת עשיית טוב. שאלו פעם את ה"חתם סופר" "האם אתה בטוח שתשמור את השבת הבאה?" והוא ענה: "אני מקווה שכן, אני מתפלל שאזכה לשמור גם את השבת הבאה." אצל החתם סופר לא היה הרגל. כל שבת הוא שמר מחדש!! זהו הכוח של העראיות של סוכות. לא העבירות – מהן נפטרנו ביום כיפור, אלא דווקא המצוות – איך אנחנו מקיימים אותם, מתוך קיבעון או שכל פעם זה כמו בפעם הראשונה. ר' שלמה נותן טיפ לחיים: "איך אדם יודע מי היא בת זוגו? אומר לכם: כשאתה פוגש בחורה בפעם הראשונה, אם אח"כ, בפעם השניה, אתה פוגש אותה 'בפעם השניה' – אל תטרח להיפגש איתה בפעם השלישית.. אבל, כשאתה אוהב מישהו מאד, הפעם השניה היא אפילו עוד יותר אש, אתה לא יכול לחכות עד הפגישה. ואז, זו לא תהיה הפעם השניה, אלא זאת תהיה הפעם הראשונה באמת, וכל פעם נוספת תהיה 'הפעם הראשונה' באמת." ובסוכות, לאחר שניקינו את הלב מכל החסימות ביו"כ, ואנו יושבים בדירת העראי שמנערת אותנו בכל רגע מהקיבעון, אנו פתוחים לקלוט את כל האהבה - לרבש"ע, לתורה, לעמ"י. ומרוב אהבה אנו מתחילים לעשות את כל המצוות ממש כאילו זאת 'הפעם הראשונה'. חג שמח!! חברים מקשיבים

    חברים מקשיבים

    30/09/12 00:09

  • מאמר הדור של פרשת האזינו (דבר תורה קצר)

    חברים מקשיבים

    28/09/12 09:25

  • דבר תורה לפרשת וילך

    משל למה הדבר דומה? ילד חלה במחלה קשה, ואיש מהרופאים המקומיים לא ידע כיצד לרפא אותו. על אף החיפושים הרבים לא מצאו הוריו אף רופא שיוכל לקחת אחריות על המקרה. והנה, לפתע, הגיע אליהם שמועה ששר חשוב עומד לעבור בעירם ואיתו הרופא הצמוד אליו, כפי שנהוג באותם ימים. טרחו, עמלו וסידרו פגישה עם הרופא החשוב. אחרי עיון במסמכים הרפואיים אמר להם הרופא: 'אינני יודע איך לבשר לכם את הדברים אז אומר אותם בפשטות. מחלתו של בנכם נדירה, אך אפשרית לטיפול. מעטים האנשים היודעים כיצד לאזן בין התרופות כך שיוכלו למגר את המחלה בלי להתיש את גופו של החולה, אך אני ביניהם. זהו הצד המשמח של הבשורה. הצד העצוב הוא שהשר אינו מרשה לי לעזוב אותו ועלי תמיד ללכת איתו, ומכיוון שהוא עומד לעזוב את עירכם אין לי אפשרות להישאר ולטפל בבנכם'. ההורים ששמעו את הדברים רצו אל השר והרבו בתחנונים עד שהצליחו לשכנע אותו להשאיר את הרופא בעירם. כך החל הטיפול. ההורים החרדים לשלום בנם ראו איך הרופא טורח לאזן בין התרופות ותופעות הלוואי החמורות שלהן שפוגעות בגוף בנם לבין הצורך הגדול בתרופות הללו כדי למגר את המחלה המקננת בגופו של בנם היקר. כך נמשכו הדברים מספר ימים. ולפתע הגיע הודעה מאת השר – על הרופא לעזוב את העיר ולחזור אליו. תמו הימים בהם הוא מוכן לוותר על נוכחות הרופא בקרבתו. קרא הרופא להורים ואמר להם: 'אין לי ברירה. אני חייב ללכת בהוראת השר. דעו לכם שמצבו של בנכם לא רק שלא הוטב, אלא אפילו הורע. כל מה שעשיתי עשיתי בשבילו ולטובתו, ואם הייתי ממשיך לנכוח במקום וודאי שהייתי מרפאו, אבל כרגע, אחרי שהתשתי את גופו בעזרת התרופות ואינני נמצא כדי להמשיך ולטפל בו גדלו הסיכויים שימות. אין לי ברירה אלא להסביר לכם את המשך תהליך הטיפול ולבקש שתנסו להתמיד בו'. וכך הלך הרופא והסביר להם את האיזון העדין שצריך בין הפגיעה בגוף ובין השמירה עליו. צריך לגרום לחולה להשתעל כדי להוציא את הליחה מגרונו ולהקל על נשימתו לטווח ארוך, אך אסור שישתעל מדי. צריך להקיז את דמו מדי פעם. צריך לתת לו תרופות שפוגעות במערכת החיסון שלו ולכן יש סיכוי שיהיה חולה יותר במחלות אחרות ולכן צריך לבודד אותו ובמקרה מחלה לתת לגוף להיאבק בלי לעזור לו יותר מדי, כי מדכאי המחלה החדשה עלולים לפגוע בתהליך ריפוי המחלה הישנה. כך הרבה הרופא לתת להם הוראות על התופעות החמורות העלולו

    חברים מקשיבים

    21/09/12 09:42

  • דבר תורה קצר לפרשת ניצבים

    בס"ד הפסוק הראשון בפרשה שלנו הוא פסוק דיי מרתיע: "[אתם ניצבים היום כולכם, לפני ה' אלוקיכם...]" (דברים פרק כ"ט פסוק ט') שואלים חז"ל: לאיזה יום מתכוונים במילה ["היום"], ובכלל – למה כתב גם [אתם] וגם [כולכם] (מה ההוספה)? היום מפורש בגמרא כ[ראש השנה], שמברכים בו: "[היום] הרת עולם (היום בו נברא העולם), היום [יעמיד במשפט] כל יצורי עולמים". קצת מפחיד לחשוב על זה, לעמוד במשפט על כל מה שעשינו בכל השנה – מי זוכר מה הוא עשה כל דקה ולמה? ולשאלה השנייה – למה התורה כתבה גם אתם וגם כולכם? התורה מפרטת מי אלו הניצבים, העומדים במשפט: "[ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כול, איש ישראל. טפכם נשיכם*וגרך, אשר בקרב מחניך: מחוטב עציך, עד שואב מימיך]" (פסוק י'). [ראשיכם]: אלה העומדים בהנהגת העם, לא משנה באיזה צד הם ומה תפקידם. [שבטיכם]: כל העדות, גם אלו השונים מעדתנו הספציפית. [זקניכם]: הזקנים בעם, אלה שבעינינו נחשבים ל"מיושנים"/"לא מודרניים"/"סניליים"/ הגדרות דומות. [שוטריכם]: אלו שנותנים את נשמתם לעם. משטרה, צבא וכדומה... [כל איש ישראל]: איש הכוונה לאנשים החשובים, כל אחד מהם, לא משנה תפקידיהם, האידיאלים שלהם וכדומה... [טפכם]: הילדים והנערים, כי לכל אחד מהם יש פוטנציאל עצום. [נשיכם]: בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל, וכמובן שראויות להערכה על כל מפעליהן. [גרך אשר בקרב מחניך]: כל אלה המתגיירים/חוזרים בתשובה – יש להעריכם מאוד (במקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אינם עומדים). [חוטב עציך]: חסרי האמונה, אבל [משקיעים] לשמוע לפעמים "מורשת ישראל" ולהתחמם, כמו חוטבי עצים החוטבים עצים לשם חימום (ועל התורה נאמר שהיא "עץ חיים"). [שואב מימיך]: בעלי "הרהור תשובה", ה"חיים בזרם". אפשר לקחת דוגמה לאנשים כאלו: אנשים שכשואלים אותם אם הם רוצים להניח תפילין/לעשותכל מצווה אחרת. והם אומרים "[א... לא]". עצם אמירת ה["א..."] מעידה על הרהור תשובה (ונאמר כבר "אין מים אלא תורה"). מה קורה עם כל האנשים שהזכרנו? מה משותף לנו? ["לעוברך, בברית ה' אלוקיך*ובאלתו: אשר ה' אלוקיך, כורת עימך היום]" (שם, פסוק י"א). ביום הרת העולם, הקב"ה בוחן אותנו אם קיימנו את השבועה שנשבענו לפני הכניסה לארץ. וזה מאוד מפחיד. מי יוכל לזכות? הקב"ה נותן לנו ג'וקר שיעזור

    חברים מקשיבים

    14/09/12 13:33

  • דבר תורה קצר לפרשת כי-תבוא - על חשבון נפש

    ['חשבון נפש' - נשמע מאיים מספיק, טוב שלא קוראים לזה 'מתמטיקה נפש'] לקראת סיום השנה, ממש רגע לפני ירידת שפע חדש לעולם אנחנו קוראים את פרשת הביכורים. בביכורים - אוספים את הפירות ומכירים טובה לה' על כל הטוב שהוא נתן לנו. כך בביכורים, וכך גם בנפש. זה בדיוק הזמן לחשבון נפש מדוייק. וחשבון נפש משמעו לא רק מה הדברים שאני גרוע בהם, אלא גם ובעיקר הדברים שאני טוב ומובחר בהם. היכולת להכיר את הטוב שבנו מביאה אותנו לידי שמחה. שמחה שבעתיד היא זאת שתיתן לנו את הכוח להמשיך ולעלות להמשיך ולהשתפר. אם נשים לב, הפרשה שלנו כולה סובבת ועוסקת בשמחה. בהתחלה 'והיה כי תבוא אל הארץ' - ואין והיה אלא לשון שמחה. ומסתיימת ב'ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוהיך ולביתך'. אפילו הקללות במשך הפרשה הם כעונש על זה ש'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל'. נראה לנו, שדווקא בזמן שבו אנחנו כל כך עסוקים וטרודים בחסר שבנו, במה שדורש תיקון, חשוב לא פחות ואולי אפילו טיפה יותר להכיר במעלות שלנו, את מה שיש בנוף את מה שקנינו. רק כל המכלול ביחד יכול להיקרא חשבון נפש. או כמו ששולי רנד מזמזם לנו את רבי נחמן 'נקודה טובה ועוד נקודה טובה ועוד מעט ואין רשע התבוננת על מקומו ואיננו' בעצם על ידי זה שנמצא עוד מעט טוב, ששם אין רשע, על ידי זה מגיעים ל'והתבוננת על מקומו ואיננו' - היינו כשנתבונן ונסתכל על המקום והמדרגה הנמוכה, לא נראה כלום: 'ואיננו'- אבל הוא כבר לא יהיה שם, מהסיבה הפשוטה שהוא כבר לא במקומו הנמוך הזה כי כבר מצאנו עוד מעט טוב, איזה נקודה טובה. שתהיה שבת שכולה טוב! שבת שלום, חברים מקשיבים

    חברים מקשיבים

    07/09/12 08:29

  • כי תצא למלחמה- באויבך האמיתי, ביצר הרע!

    כי תצא למלחמה באויבך האמתי, ביצר הרע! מי שמדפדף בפרשתנו, יראה לאחר עיון קצר שפרשתנו היא הפרשה הכי עמוסה בתורה במצוות, יש בה 72 מצוות! לכאורה נראה שאין שום קשר בין המצוות, אך רש"י מלמד אותנו את הכלל שכולנו מכירים עוד מהגן- "מצווה גוררת מצווה" ו"עבירה גוררת עבירה", שנלמד מסמיכות המצוות והעבירות שבפרשתנו. ננסה להאיר רעיון נוסף המקשר בין המצוות השונות שלפנינו. הפרשה פותחת במקרה של אדם שיצא למלחמת רשות וכחלק מתהליך הלחימה- שבו אנשים בשבי. לפתע, רואה האדם בין השבויים שלו- אישה יפה ורוצה לקחת אותה לאישה! (כמובן, מיותר לציין שאישה זו גויה...). התורה מפתיעה אותנו ומתירה לו לקחת אותה לאישה- אבל בתנאים ובתהליך ארוך. והנה אותם תנאים לפניכם- בסיום המלחמה לוקח האדם את האישה הזו לביתו ומגלח את ראשה. האשה צריכה לגדל את ציפורניה ומחליפה את השמלה היפה שבה נשבתה. אותה אישה יושבת בביתו ובוכה על אביה ועל אמה חודש שלם! רק לאחר התהליך הזה, שלוקח לפחות חודש- יהיה מותר לו לקחת אותה לאישה. והנה, בסוף התהליך הזה אומרת התורה: "והיה אם לא חפצת בה ושלחת לנפשה ומכור לא תמכרינה בכסף"... – התורה מציבה אפשרות שלאחר התהליך הארוך- לא יהיה בא לך לקחת אותה אישה, איך זה? קבלו עיון ברש"י- רש"י מסביר לנו שלכל אחת מהפעולות שהתורה מורה לנו לעשות עם אותה "אשת יפת תואר", יש סיבה. והסיבה היא- לוחמה פסיכולוגית ביצר הרע. מגלח את ראשה- שתתנוול בעיניו היא צריכה לגדל את ציפורניה- שתתנוול בעיניו ומחליפה את השמלה שבאה איתה לשבי- אולי רצה האדם את האישה בגלל בגדיה היפים- לכן היא מחליפה לבגדים קרועים ומרופטים. יושבת בביתו ובוכה על אביה ועל אמה חודש שלם- כדי שתראה רע, יושבת בביתו כדי שיראה אותה כל הזמן במצב המכוער הזה ולא ירצה בה. רק אח"כ יהיה מותר לו לקחת אותה לאישה. כל הדברים האלה שנעשו עם האישה, נעשו במטרה שהאיש לא ירצה בה, או יברר האם הרצון שרצה בה אז בשעת המלחמה היה רצון שמחזיק מעמד, או שלאחר זמן מה, התקרר היצר שלו והוא יודע להגיד בדעה צלולה שהוא לא רוצה בה. מתוך כל זה אנו רואים שהתורה "דיברה כנגד יצר הרע". כלומר אומר לנו רש"י- אם התורה לא הייתה מתירה לאדם לקחת את אותה אישה, היה לוקח אותה באיסור. בהתחלה זה נשמע לנו כמו איזה "קומבינה" אבל כשמסתכלים לעומק, אנו מבינים שהקומבינה נעשתה, אב

    חברים מקשיבים

    30/08/12 09:59

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר