מאמר הדור של פרשת האזינו (דבר תורה קצר)

התורה בפרשתנו מתבטאת באופן מיוחד מאוד - שירה.

משהו מיוחד יש בפרשה זו, נסיון לעקוב אחרי האדם החוטא, לזהות את הסיבות לחטא, ולהחזיר אותו למקורו.
כמובן אותו תהליך קיים גם באדם, וגם בעם כולו, עם ישראל חוטא ומתרחק מה', ואז חוזר לשורשו אל ה'.

אז למה באמת אנחנו חוטאים? (גם הכלל, וגם היחידים)
נוכל ללמוד מהפרשה:
א. הוא לא מאמין בצדקת ה', וקשה לו להבין את דרכיו בעולם, דבר רע פגע בו באופן פתאומי, והוא איבד את אמונתו.
על זה התורה עונה: 'הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט'. ה' פועל בצורה תמימה ושלימה, רק לא תמיד, לצערנו אנחנו מבינים את זה, אנחנו צריכים להבין שבשלימות של ה' גם דברים שנראים לנו רעים, הם בעצם טובים לנו ולעולם.

ב. הרגשה כאילו המצוות והעבירות הם משהו שהונחת עלינו מלמעלה, לא קשור אלינו, למה אנחנו צריכים להתאמץ כל כך, אם זה לא בשבילנו, אלא בשביל ה', אנחנו מתחילים להרגיש ניתוק מהמצוות והשלב הבא עלול להגיע
על זה התורה עונה: הלה' תגמלו זאת?! המצוות הם לא בשביל ה', הרי 'הוא אביך קנך' הקב"ה טבע בנו את המצוות כטבע, זה הטבע שלנו, אנחנו צריכים להבין ולשאוף שגם נרגיש שזה אנחנו, והוא נתן לנו את המצוות כמו אבא שרוצה בטובת בניו.

ג. לפעמים אדם שקוע בתאוות, ואפילו לא מעניין אותו אם ה' נמצא או לא, הוא רוצה להנות מהחיים, (וישמן ישורון ויבעט, בועט בהכל, לא מעניין אותו שום דבר).
על זה אין מה לענות, זו לא טענה, זו מציאות, וההתמודדות היא פשוט לגרום לאדם לחשוב בכל מיני דרכים שמפורטים בשירה. על ידי גלות, וצרות מציקות, שעוזרות לאדם לחשוב.

ד. לפעמים כשאדם מצליח במשהו, הוא מרגיש שה' לא קשור להצלחה שלו, כי הוא עשה והוא פעל, ומה ה' קשור לכאן, הרי זה השכל שלו, המעשים שלו, העבודה שלו, מה הקשר לה'??? (פן יאמרו ידנו רמה, ולא ה' פעל כל זאת)
על זה התורה עונה בטענה מעניינת, תסתכלו על הגלות, תסתכלו על הזמנים הקשים, הרי אתה היית אותו בן אדם, או העם היה אותו עם, ובכל זאת ה' באותו זמן גרם לגויים דווקא לשלוט עלינו, אותו ה' שהיום עוזר לנו.
ברמת האדם הפרטי, אדם צריך תמיד לזכור את הרגעים הקשים, רק כדי להבין שגם כשהוא פועל ועושה זה אמנם הוא, אבל בלי עזרת ה' הוא לא יכול להתקדם ולעשות.

נקווה שנזכה ל'הרנינו גוים עמו, כי דם עבדיו יקום... וכפר אדמתו עמו'

שבת שלום!
חברים מקשיבים