דבר תורה קצר לפרשת בראשית

כל אחד חושב בליבו, לו רק הייתי אדם הראשון, ברור שלא הייתי חוטא בעץ הדעת, ברור שלא הייתי אוכל ולא הייתי חוטף גם עונש.
מה הוא לא יכול לשלוט בעצמו? רק עץ אחד אסור לו לאכול, וזהו. והוא לא יכל לשלוט בעצמו?
מה הסיפור שלו, ועוד בגלל אשתו...

האם גם אנחנו אדם הראשון?
אנחנו גם עומדים בפני שאלות כאלו?
ברור שאנחנו לא בגן עדן, ברור שאין מולנו עץ דעת, אבל אם נקרא איך הנחש מפתה את חוה לאכול מעץ הדעת, אולי נוכל גם לדעת להנצל מכל מיני פיתויים שעומדים מולנו:
אשה (הצד המעשי של כל אדם, שתמיד מתאים לאשה): ´אמר אלוקים לא תאכלו ממנו... פן תמותון´
בימינו: (שלב ראשון) ´אני לא יכול לעשות את העבירה הזו, ברגע שאני אעשה אותה אלוקים יהרוג אותי (או שאני אמות לבד מרוב הלם´) בכל מקרה זה לא נראה לי משהו שקשור אלי העבירה הזו.

הנחש: ´לא מות תמותון!!!´
בימינו (מחשבה שנייה רעה עוברת במוח) ´מה יקרה אם אני כן אעשה את הדבר הזה, את העבירה הזו? העולם לא יתהפך!

הנחש: (שוב מכה) ´יודע אלוקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם´.
בימינו: ובכלל האיסור הזה הוא לא כל כך אסור, פשוט רק הרבנים האלה מפחדים שאם אני אעשה את זה אני אבין מה הולך בעולם ולא אהיה דתי.

האשה: (כבר רואה את החטא כמשהו טוב, והשלב הבא בלתי נמנע) ´ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים, ונחמד העץ להשכיל´
בימינו: נקודת ההסתכלות כבר השתנתה, החטא כבר לא נראה משהו מרוחק ומנוכר,אלא תאוה נחמדה וטובה למאכל.

והשלב הבא בלתי נמנע: המגע הישיר עם החטא: ´ותקח מפריו ותאכל´

(כמובן הסיפור לא נגמר כאן, וגם אחר כך, כשהאיש - הצד הרוחני של כל אדם, מרגיש אשם, בהתחלה הוא מתחבא מעצמו, אבל אחר כך הוא מאשים רק את ההצד המעשי שלו - האשה, ומנסה להשאיר את הצד הרוחני שלו בלתי אשם)

מה שברור שחטא אדם הראשון אינו חטא ישן שקרה לפני כ 6000 שנה, אלא חטא שחוזר וניעור בכל חטא שהאדם חוטא.

כמובן, עלינו לזכור כל פעם שאותה התייחסות שאנחנו אומרים על אדם הראשון איך הוא חטא, איך הוא נפל? צריכה לחול גם עלינו

שבת שלום!
חברים מקשיבים