אורי הוא קצין בכיר במוסד. הוא מעולם לא הלך עם מדים ואף פעם לא ראו אותו עם דרגות. הוא משמש בתפקיד חשאי ורגיש ביותר. אורי הוא מרגל.
כשהתגייס אורי לצבא, שלחו אותו למבחנים כמו ששולחים כל מתגייס. שם גילו שיש לאורי ידיעה מדהימה במספר שפות. יש לו כושר גופני מעולה, כוח רצון חזק, ויכולת שליטה עצמית.. הם הציעו לו להצטרף למוסד ולהיות מרגל.
לא רק מפקדיו של אורי ידעו כי הוא מרגל. גם אשתו ידעה מכך. לפני הנישואים הוא סיפר לה על כך, הוא היה חייב. היא שמרה על סוד זה מכל משמר. לשום אדם היא לא סיפרה מכך, גם לא להוריה. סוף סוף חייו של בעלה היו תלוים בדבריה. היא הבינה יותר מכל את משמעות המשפט "חיים ומות ביד הלשון" והיא שמרה היטב היטב על לשונה.
גם ראש הישיבה של אורי ידע מכך. אורי התיעץ עימו פעמים רבות על שאלות קשות שהיו לו במהלך השירות המסובך.
אחרי השירות המסוכן במוסד הלך אורי לגור בקרית שמונה, ללמוד תורה וללמד. שם הוא הקים את משפחתו. אף אחד מתלמידיו הרבים כלל לא ניחש כלל את תפקידו של אורי בצבא ובמילואים. הם ידעו רק כי הוא תלמיד חכם גדול ומורה אהוב.
אשתו וראש הישיבה היו מוסיפים בתפילתם עוד תפילה מיוחדת למען אורי. הם התפללו שבזכות מסירות הנפש שלו למען עם ישראל - יגן עליו אלוקים ויתן לו את החכמה להנצל מפני כל הקמים עליו לרעה.
-----
זה היה בערב חג החנוכה.. ידיעה מדהימה התקבלה במטכ"ל בבונקר הפיקוד.. נשיא סוריה חאפז אסד מציב טילים בעלי ראש נפץ כימי ומכוון אותם כנגד מטרות אזרחיות בישראל.
ראשי המוסד והמטכ"ל החליטו שיש צורך לשלוח לדמשק איש מיומן שאינו מוכר לצמרת הצבא הסורי על מנת לבדוק את הידיעות ולראות האם באמת יש לצבא הסורי טילים מסוכנים כאלו. היכן הם מוצבים? להיכן הם מכוונים?
אם צה"ל ידע את המקום שבו מוצבים הטילים הכימים הוא יכוון לשם טילי יירוט מתקדמים. במקרה של מלחמה ישוגרו טילי היירוט בדקה הראשונה של המלחמה וישמידו את הטילים הכימים לפני שישלחו אותם על ישראל. זה ימנע אסון גדול.
"אורי" אמר ראש המוסד.. "זה האיש המתאים למשימה. תמיד הוא יעיל ושקט. מעולם הוא לא נתפס. תמיד הוא מדייק בדבריו. נשלח אותו לדמשק לשבוע ימים ונדע בודאות את האמת על הטילים הסורים".
------
דפיקות חשאיות בדלת בישרו לאורי כי הוא בדרך למשימה חדשה. בלי מילים הניח אל"מ צחי את תיק המסמכים על שולחנו של אורי ובהם כל ידיעות המודעין על הטילים המסוכנים של הצבא הסורי. אורי הבין מיד את הסכנה ואת שליחותו.
"מתי?" שאל אורי.
"מחר אתה בדמשק" אמר אל"מ צחי.
"הנוהל ידוע, אתה תטוס מחר בבוקר לפריז, איש הקשר שלך יחכה לך עם כרטיסים בשדה התעופה לוד. בפריז תגיע למלון קטן בשם "בופו" שם תוחלף זהותך ל"ולדימר סטאפן". ולדימר הוא יועץ טקטי לענייני טילים שהוזמן לייעץ למטכ"ל הסורי. בדקנו, הוא לא היה אף פעם בדמשק. הם לא מכירים אותו. הבוקר פגשנו את ולדימר בפריז, עיכבנו אותו קצת. אנחנו מארחים אותו במתקני המוסד בפריז לכמה ימים, עד שתחזור." חייך אל"מ צחי "בינתים הוא יספר לנו קצת על התוכניות של הסורים בנושא הטילים הטקטים, וזה יעזור להשלים את התמונה"
אתה תיסע לדמשק בשם של "ולדימר". תקבל את הדרכון שלו. נאפר אותך שתהיה דומה לתמונה בדרכון. הוא דומה לך בצורת הגוף, זה לא יהיה קשה".
"זה מסוכן!" אמר אורי. "אצטרך ללמוד משהו על טילים".
"כאן" שלף אל"מ צחי חבילה של דפים "יש כל מה שאתה צריך לדעת על טילים, תקרא את זה בטיסה. ותשאיר את זה עם כל חפציך במלון"
"לא תוכל לקחת אתך כלום כמובן. כל בגדיך יוחלפו בפריז, אפילו המשקפים. שאר התדרוך בפריז. משם אתה ממריא לדמשק. בהצלחה" לחץ צחי את ידו של אורי ויצא.
לחיצת היד של צחי החזירה את אורי לאחור, ללחיצות יד אחרות שהיו תחילתן של פעולות נועזות ומסוכנות. רק בעזרת ה' הוא יצא מהם בחיים והצליח במשימתו.
------
"יעל" פנה אורי לאשתו. "יש משימה חשובה".
"הבנתי כשראיתי את צחי", אמרה יעל, "מתי אתה יוצא?"
"הלילה אקבל תדרוכים חשובים במטה המטכ"ל, מחר אני טס. בעזרת ה' חוזר בעוד שבוע להדליק בבית נר שמיני של חנוכה".
"אני לא שואלת להיכן אתה נוסע. אני מקווה שה' ישמור עליך". אמרה יעל עם דמעות בעיניה. "אבל, מה יהיה עם הילדים בחג החנוכה?"
"היא אף פעם לא חושבת על עצמה" הרהר אורי.
"הילדים כל כך מחכים לחנוכה" המשיכה יעל. "מי ידליק נרות חנוכה?"
"את, יעל. הרי נשים חייבות בנר חנוכה. את הרי הדלקת כמה פעמים הדלקת נרות חנוכה כשלא הייתי בבית" אמר אורי בחיוך "את יודעת שנס חנוכה התחיל על ידי הנשים. יהודית הייתה זו שהתחילה את המרד. היא לא הסכימה להימסר להגמון היווני. היא התמרדה והאחים שלה יהודה המכבי ויהונתן היו חייבים להגן עליה. כך התחיל את המרד". סיים אורי.
"אז למה אמא לא מדליקה נרות חנוכה?" הפתיעה רחלי הקטנה בשאלה מפתח חדר השינה.
"היי. רחלי לא יפה להקשיב לשיחות של אחרים. ממתי את שומעת אותנו? “שאל אורי בחשש. "מי יודע מה היא עוד שמעה?" חשב בלבו. "אין ברירה אתנהג כרגיל".
"אני תמיד נמצאת ליד אבא כשהוא מדליק נרות חנוכה". ענתה אמא לרחלי "הוא מדליק נרות חנוכה גם בשבילי כמו שאני מדליקה נרות שבת גם בשבילו".
נרות שבת בשביל אבא?
אבות לא מדליקים נרות שבת!! קבעה רחלי בפסקנות.
"נכון. אבל הם חייבים בהם". ענתה לה אמא
"אבא, הדלקת פעם נרות שבת?" צחקה רחלי.
"בודאי רחלי, כשאמא היתה בבית חולים בשבת בעת שילדה אותך אני הדלקתי נרות שבת בפמוטים של אמא".
חה חה חה. איזה מצחיק!!
אבא מדליק נרות שבת.
לילה טוב רחלי.
------
"יהיה קשה לילדים להיות לבד בבית. אולי אני אסע לבקר את הורי, ההורים שלי מאוד ישמחו. גם הילדים ישמחו, אחזור בנר שביעי לבית". אמרה יעל.
"ישי הגדול בישיבה. השנה הוא יוכל להדליק בחדרו בישיבה נרות חנוכה עם ברכה בלי שום ספק. אף אחד לא ידליק נרות בשבילו בבית. נירה תבוא לחופש מהאולפנא היא ביחד עם רחלי ודוד הקטנים יהיו איתי. הם לא יוכלו להדליק במקומי".
"האם אני צריכה להדליק נרות אצל הורי?"
"לא. אבא שלך ידליק נרות גם בשבילך. אבל ביום האחרון כשתהיי בבית עם הילדים תדליקי את נרות חנוכה. דוד הקטן לא יכול להוציא אותך ואותי ידי חובה".
"כשאת מדליקה נרות ביום השביעי תחשבי גם עלי. תדליקי נרות חנוכה בשעה 500 ותכווני גם בשבילי. אם אני אצליח, אדליק נרות קודם לכן במקום בו אהיה. אם לא אצליח, הדלקתך תועיל גם לי".
"ואיך תדליק נרות חנוכה בשאר הימים?
קח איתך פתילות ושמן, או נרות. אתה כל כך אוהב את חג החנוכה, תמיד אתה מקפיד שיראו את הנרות בחוץ שיהיה "פרסומי ניסא".
"זו שעת סכנה!" אמר אורי.
כשהייתי בישיבה למדתי כי "העוסק במצווה פטור מן המצווה". וכך גם אמר לי ראש הישיבה "ריגול היא מצווה. וכל מה שמפריע לך לריגול אתה פטור ממנו. כל מה שמסכן אותך – אל תעשה אותו".
"אז לא תדליק בחוץ. תדליק בחדר". אמרה יעל "הרי ב"שעת סכנה" היו מדליקים נרות בפנים הבית. גם היום הרבה אנשים מדליקים בתוך הבית בגלל שפעם היתה סכנה להדליק בחוץ".
"אני אשתדל", אמר אורי..
"מחר נר ראשון של חנוכה. אני כבר אהיה בדמשק". אמר אורי לעצמו. "לא אוכל לקחת איתי נרות. אבל אולי אני אוכל להשיג שמן זית ופתילות בדמשק. עדיף להדליק בשמן זית יותר מנרות ומשמן רגיל. זה יהיה כמו השמן שהיה בו נס במקדש".
"ה' יעזור לך!!"
"ה’ עזר למכבים להדליק נרות בבית המקדש למרות שהם היו פטורים מכך". אמרה יעל.
"את צודקת, מי שאין לו שמן או נרות הוא פטור מהמצוה.. אבל גם בלי זה היה מותר להם להדליק את המנורה בשמן טמא. "טומאה הותרה בציבור"
"אז למה ה' עשה לחשמונאים את נס פך השמן?"
"כי הוא אהב אותם".
"אז מי שעשה נס לחשמונאים, יעזור גם לך".
יעזור לי במשימה, או יעזור לי להדליק נרות חנוכה?
בשניהם!
אמן!