רוי שני כרמל, או בשם הבמה שלו "רוישה", הוא ראפר תל אביבי צעיר עם חלומות גדולים. ביום שישי שישה באוקטובר, ערב שמחת תורה, הוא ישב עם בני המשפחה המורחבת שלו לארוחת חג. מסביב לשולחן ישב גם עומר ונקרט, בן הדוד הצעיר שלו. אחרי הארוחה יצא עומר עם חברים למסיבת הנובה ברעים - ומאז הוא חטוף בעזה.

מפרוץ המלחמה רוישה היה שותף ביצירת השיר "חרבו דרבו", ההמנון הלוחמני שיצא בנובמבר 2023 והרים את המורל במלחמה, ולפני שבוע הוציא את השיר החדש "כולם מחכים/עומר" שמוקדש לבן דודו עומר ונקרט. בשיחה עם "חדשות כיפה" מספר כרמל על בן דודו האהוב ומתייחס להבדלים בין השירים.

האזינו לשיר "כולם מחכים/עומר":

"עומר סיפר בשבי שיש לו בן דוד ראפר"

"אני גדול מעומר בשנתיים, עוד זוכר את הקייטנות שהמשפחה הייתה מארגנת כשהיינו קטנים. עומר הוא בן 22 מגדרה, אוהב מסיבות, חולם להיות טועם יין ומבקר מסעדות", מספר רוי וחוזר להדחקה של החודשים הראשונים. "הדחקתי בטירוף, לקחו לי ארבעה חודשים להבין שאני חייב לעשות שיר על עומר. זה לא שיר בשבילי ומבחינתי לגנוז אותו, זו הפעם הראשונה שאני מוציא שיר שהוא לא בשבילי".

רוישה. מתגעגע לעומר | צילום: ניר אמיתי

את השיר הוא החליט לכתוב אחרי שגורפי (אור גורפינקל, שותפו לשיר) פנה אליו, תוך כדי שהם שיכורים במועדון, ואמר לו שצריך לכתוב שיר על עומר. את הבית הראשון הוא כתב יומיים אחרי, תוך כדי עצרת בכיכר החטופים. אחד מהסיפורים המרגשים של רוישה התרחש אחרי עסקת החטופים הראשונה, אז שוחרר ליאם אור בן ה-18 שנחטף מקיבוץ רעים. "חבר משותף לי ולליאם סיפר לי שליאם העיד שעומר דיבר עליי בשבי, הוא אמר 'בן דוד שלי ראפר'. ברגע ששמעתי את זה התפרקתי לגמרי, נשברתי, עוד שניה נחנקתי".

עומר ורוי בתור ילדים | צילום: באדיבות המשפחה

חרבו דרבו מגיע ממקומות הפוכים בנפש. "חד משמעית"

לפני השיר לעומר, ותוך כדי ההדחקה, רוישה היה שותף ביצירת השיר "חרבו דרבו" יחד עם סטילה (דור סורוקר), נס (נסיה לוי) ואנדרדוג (אוראל שמאילוב). כשאני מציב בפניו את העובדה שמדובר בשיר מנוגד לחלוטין לשיר על עומר, שיר שמגיע ממקומות הפוכים בנפש, הוא מפטיר "חד משמעית, חד משמעית".

מה היחס שלך להבדלים שבין השירים? עומר עמד מול העיניים שלך כשכתבת את חרבו דרבו?

"'חרבו דרבו' זה שיר שהוא פחות על החטופים ויותר לעם, שיר שנועד להרים את הגאווה הלאומית שהייתה על הרצפה. בתחילת היצירה הבנתי שזה שיר שאני לא אשיר אותו וזה שחרר אותי. השמעתי אותו להורים שלי והם עפו".

למרות ההתלהבות, הייתה זו אשתו של אביו שתהתה מה עם החטופים. "היא אמרה לי, 'אתה מכניס משהו על החטופים בשיר?'. עניתי לה 'לא, זה לא השיר'. צריך להפריד, אי אפשר להכניס את כל הנושאים בשיר אחד. אם אתה עושה שיר גאווה לעם, תתמקד בזה. אחרי זה אפשר, כמו שעשיתי, להקדיש שיר לחטופים. כל שיר הוא עולם".

"אתה כותב שיר שבוע-שבועיים אחרי השבעה באוקטובר, פתאום יש אזעקה - זה הופך אותך לאדם כועס יותר"

תוך כדי שרוי מדבר על "חרבו דרבו" הוא נזכר בחוויית העבודה על השיר. "כעס היה הרגש הראשון שהתמודדנו איתו. אולי בגלל שאנחנו מדחיקים יותר מאחרים אז השוק הראשון שלנו היה כעס ולא עצבות. כשישבנו ארבעתנו (יוצרי השיר, א.י) האנרגיה בחדר הייתה של כעס. אתה כותב שיר שבוע-שבועיים אחרי השבעה באוקטובר, פתאום יש אזעקה - זה הופך אותך לאדם כועס יותר. אתה חוזר מחדר המדרגות ורק מגביר".