בעיצומו של שבוע הספר, דוכני הספרים מלאים - ואתם נבוכים אל מול שפע המבצעים וההטבות, הארבעה במאה והשלושה במאה וחמישים, הולכים לאיבוד בין הכותרים, המחברים, ההוצאות. מערכת כיפה התגייסה כדי להציב לכם סימנים: אילו ספרים יצאו השנה ואתם חייבים לקנות? למה משתוקקים המדפים שלכם? איזו מתנה תצליח להרשים את חבריכם - ואיזו תוחזר אחר כבוד עם פתק ההחלפה אל חנות הספרים הקרובה למקום מגוריכם?
הרבה ספרים יצאו השנה. מעט מהם באמת שווים את זה - את הקנייה, העטיפה, הרכישה והנסיעה בחזרה הביתה, אל המדף הצפוף, דייר חדש בין חברים ותיקים. ניסינו לבחור את המיטב שכתבו סופרינו הדתיים השנה. את מה שאתם באמת חייבים, לעומת מה שאפשר להשאיל מחברים, לקחת מהספרייה או אולי אפילו פשוט לוותר. אז הנה הם הנבחרים שלנו, בסדר אקראי לחלוטין.
"מבקשי פניך" - הרב חיים סבתו והרב אהרן ליכטנשטיין, "ידיעות ספרים"
ללא ספק, ספר ההגות הטוב ביותר שיצא לאור בשנה האחרונה, אם לא בשנים האחרונות, וכבר שפכנו די והותר מחמאות על החיבור הנדיר בין הרב סבתו לרב ליכטנשטיין, שהצליח אפילו לזעזע את רשימת רבי-המכר. מעט מאוד ספרים הם בגדר "חובה בכל בית", וכמובן ש"מבקשי פניך" נמנה עליהם - זאת בעיקר מפני שמדובר ביצירה שמצליחה לדבר "הגות" ו"יהדות" בגובה העיניים, מעודכנת ל-2012, כזו המצליחה להביא את אחד מגדולי הדור אל העברית והשפה והיומיומית הישראלית של כולנו. על אף שהוא חסר חידושים הלכתיים, או חידושים בכלל, ואולי דווקא מפני שלא מדובר בחיבור תורני המבקש להגדיר מחדש את עולמנו - מדובר בספר שכדאי לנצור קרוב אל שולחן השבת, לעיין בו מדי פעם ולמצוא בו רסיסי חיים.
"נערות למופת", שהרה בלאו, "כינרת זמורה ביתן"
 |
בני ברק האפורה, קבוצת בנות באולפנה ציונית-דתית נמצאות בעיצומן של חזרות להצגה - הצגה ששמה במרכז את אחד מן המיתוסים האפלים שהסתובבו בשכונה הבני-ברקית המזדקנת. אמרתם שטענז של שואה, סמלים דתיים וגיל ההתבגרות, בהכרח אמרתם שהרה בלאו. "נערות למופת", ספרה השני של העיתונאית והסופרת, שופך אור על שנות ההתבגרות של הבנות הדתיות בצל מורות מטילות אימה, קוד לבוש מחמיר ואהבות אסורות עם החתיכים של בני עקיבא. על העוקצנות המוגזמת שעולה, מפעם לפעם, מבין הדפים, מפצה העלילה המתוחכמת והמבט המחויך של בלאו. חמוד ביותר.
"האש הרגילה" - אלחנן ניר, "הקיבוץ המאוחד"
את אלחנן ניר לא רבים מכירים, אבל מי שמכיר וודאי שמע עליו מעריכת "השבת" של "מקור ראשון" או משיעוריו בישיבת "שיח" באפרת. ואילו ניר, אם תשאלו אותו, הוא קודם כל משורר. ובעינינו - ה-משורר הדתי לאומי של תקופתנו, שמצליח ומעז להדפיס על הנייר את מה שרבים מאיתנו שומרים לחיבוטי הנפש בטרם שינה. בספר השירה השני שלו (הקודם, "תחינה על האינטימיות", מומלץ אף הוא), נוגע ניר בעולם הישיבה ובעולם האמונה, בחברה הישראלית, במשפחה הקטנה שהקים בשנים האחרונות, בלידה ובמוות, בשעון ובמנוחה, בזקנה ובבית. בעיקר בבית. ניר אוהב את האח הבוערת ואת הגג השקט, את היכולת לצעוק אל הקב"ה מתוך כל המצוקות וכל הכאבים, ולאהוב ולשנוא ולכעוס ולכאוב בבת אחת. קשה למצוא חומרים נדירים מהסוג הזה, ו"האש הרגילה" הוא תמצית הטוב ביותר שלהם. פשוט תקראו.
"נסיעה" - יאיר אסולין, "עם עובד" ו"חרגול"
קחו חייל עצוב, גלמוד, שבוז ומדוכא; שימו אותו בחברה שבה השביזות הצבאית היא כמעט חטא, תוסיפו נפש עדינה ורגישה, שנרמסת תחת גלגלי המכונה הצבאית המשומנת - וקיבלתם 'נסיעה'. ספר הביכורים של יאיר אסולין, בוגר ישיבה תיכונית, נע על הציר המסובך שבין שירות צבאי לא מספק לבין חברה דתית שקשה לא לספק אותה. העלילה האינטנסיבית והמתומצתת - 102 עמודים הוא אורכו של הספר - שואבת את הקורא אל תוך עולמו של הגיבור; השפה הפשוטה והישירה, התיאורים הרגישים והכאובים והקונפליקט העשיר הופכים את 'נסיעה' לאחד הקולות הרעננים והמסקרנים בספרות החדשה. שווה הצצה.
"במופלא ממני" - אמונה אלון, "כינרת זמורה ביתן"
הספר החדש של אמונה אלון אולי יזכיר לכם את הרב מוטי אלון ולבטח יזכיר לכם את הסיפור התלמודי על רבי יוחנן וריש לקיש, שכן העלילה כולה מתכתבת באופן ישיר ועקיף עם אותם רגעים בהם עולם התלמוד המעונב מתאהב ומתחבק עם העבריין שחוצה את הקווים ומגיע לבית המדרש. וכן, גם עם הרגע בו הוא עוזב, לאחר ויכוח לוהט, וחוזר בחזרה אל חיים ללא אמונה. אלון מצליחה לגעת באותה ריצה אל חיק הקדושה, וגם באותו הרגע בו אביב, בעלה של גיבורת הסיפור לירז, אוכל מולה טרפות בחלב כדי לשכנע אותה שהוא לא חוזר אל הכיפה והציצית, התפילות במניין או התלמוד. "במופלא ממני" איננו רק סיפור על חזרה בתשובה או חזרה בשאלה. הוא גם לא נשי מדיי, ואובר-פמיניסטי. הוא בעיקר סיפור על אהבה בין אישה לבעלה, אהבה שחוצה אמונות ודעות, שגוברת על אהבת משפחה. אהבה בין בת רחוקה לאמה המתקרבת, בין רווקה מבוגרת למי שמוצאת את הדרך אל נישואין ואמהות, בית ומשפחה. מי שאהב את יצירותיה האחרונות של אלון, יאהב גם את ספרה החדש. בהתחייבות.
"ביום ההוא" - הרב שג"ר, "מכון כתבי הרב שג"ר"
חמש שנים חלפו מאז מותו של הרב שג"ר, ראש ישיבת שיח והוגה דעות חשוב ומקורי בעולם הישיבות הדתי-לאומי. מכון כתבי הרב שג"ר, שמוציא מאז את הכתבים הרבים שהותיר בעזבונו, פרסם לפני כחודש את "ביום ההוא" - ספר שנראה, על פניו, כאוסף רגיל למדי של דרשות ליום העצמאות וליום ירושלים, אך בפועל הוא הרבה יותר. החגים הלאומיים מזמנים לרב שג"ר אופציה להתבוננות מחודשת על מושגים כמו ציונות, גאולה, משיחיות ושלום; הוא מציע התמודדות מעניינת עם הפוסט-ציונות, ובא חשבון עם התפיסה הציונית-דתית הקלאסית שבתוכה גדל. לא ישאיר אתכם אדישים.
"בנין שלם" - יעל משאלי, "כינרת זמורה ביתן"
ספרה השמיני של יעל משאלי מנסה לשרטט את דמותו של "הבית היהודי" (לא המפלגה, תרגיעו) בשנת 2012. הוא בועט, הוא מטלטל, הוא כולל גם בגידות וגירושין ואלמנות ורווקות מאוחרת וסבב ב' ומשפחות מפורקות או סתם אנמיות, שמתגוררות כולן בבניין אחד, בן חמש כניסות, שרובן מאויישות בבני המגזר הסרוג. איך זה מרגיש? קצת כמו צרבת שמגיעה אחרי ארוחה דשנה. ספר מעולה שכתיבתו קולחת אך מסקנותיו עצובות ונקודת מבטו מעט עגומה. אך האפרוריות הזו לא תשבור אותנו, רק תחשל. משאלי, כמו בטוריה הפובליציסטיים, יודעת להעביר ביקורת דרך הדמויות (ויש לא מעט כאלה ב"בניין שלם"). אחרי שתקראו את הספר כמונו, חדר המדרגות שלכם יראה לכם אחרת לגמרי.
"חידת הייסורים" - חיותה דויטש, ברוך כהנא ורוני רדמן, "ידיעות אחרונות" ו"בית מורשה"
מה יגרום לכם לקנות ספר שכותרתו הראשית היא "חידת הייסורים" וכותרת המשנה שלו היא "כאב ואובדן במבט קיומי, הגותי ויהודי"? הו, טוב ששאלתם. בכמעט 400 עמודים הצליחו עורכי הספר לגעת בסוגיות האבל והאובדן בעזרת רשימה ארוכה של מומחים ואנשי שם, מהרב אלחנן ניר לרב נריה גוטל, מהרב יובל שרלו אל שלום רוזנברג, ממיכל טיקוצ'ינסקי והרב יהודה ברנדס אל אדמיאל קוסמן ואמונה אלון. כולם כולם מנסים להבין למה רע לנו, בעצם, ואיך כל הרע הזה מסתדר בעולמו של האדם המאמין שהקב"ה הוא טוב ותכלית הטוב להיטיב. הכותבים בספר מנסים להתמודד, כל אחד בדרכו שלו, עם החיפוש אחר התשובה לייסורים. רובם, נשארים בסוף מאמריהם עם החוויה האישית שלהם, דרכה הם מנסים להציע גישה והתמודדות. לשם מה לחיות אם החיים מזמנים כאלה ייסורים? התשובות בספר לא יותירו אתכם אדישים.
"אלוהים מאמין באדם" - אברהם יהושע השל, עריכה ותרגום: דרור בונדי, מבוא מאת מיכה גודמן, "דביר" ו"בית מורשה"
לפני כעשר שנים, שמו של אברהם יהושע השל היה כמעט אלמוני בציבור הישראלי; דרור בונדי, בוגר ישיבת מעלה אדומים ודוקטורנט למחשבת ישראל, לקח על עצמו להביא ארצה את תורתו של אחד מחשובי הוגי הדעות של יהדות ארצות הברית במאה העשרים. "אלוהים מאמין באדם" הוא אסופת מאמרים ונאומים חשובים של השל - על דתיות יהודית, על מצוות, על נבואה, צדק ואהבת האחר. דבריו החודרים והעמוקים של ההוגה האמריקני - נצר למשפחה חסידית ופעיל חברתי חשוב - מצליחים לגעת בקורא הישראלי גם עשרות שנים אחרי שנכתבו, ומכאן כוחם ויופיים. כדאי.
"על גג הסופה", עקיבא רגן, "כינרת זמורה ביתן"
אחרי שנה רוחנית אינטנסיבית במכינה הקדם-צבאית מתגייס גיבור "על גג הסופה" לצה"ל, טועם את טעמם של חיים חילוניים ונופל עמוק יותר מכפי שהוא דמיין. זו תמצית העלילה של ספרו הראשון של עקיבא רגן (הבן של), בעצמו בוגר מכינה. הקונפליקט הדתי והחברתי של עומר, גיבור הספר, שנע בין העולמות, נופל וקם ושוב נופל, ייגע ללבם של קוראים דתיים רבים. עקיבא רגן מצליח ליצור עלילה מסקרנת ומושכת, ובאזמל חד הוא חודר אל עומק הנפש של גיבורו. שווה קריאה, למרות פגמי-הבוסר (המתבקשים מספר ביכורים) והסיום הלא-משכנע.
אהבתם? התאכזבתם? בחרו אתם את הספרים שאסור לפספס השנה!