עוד בנעוריו, היה יצחק פלג ציוני נלהב. הרומן שלו עם הציונות החל כשהעדיף לקרוא את כתביו של בורכוב על פני משחקי כדורגל. לימים מתוך חיבור עמוק לערכי הציונות הלך לקרב יהודים לארץ ישראל במספר מקומות בעולם. כמו כל מפעליו גם לימוד התנ"ך שלו ינק מערכי הציונות. קריאתו הקשובה למדה אותו כי המקרא נושא עמו חזון "ציוני" (ע' 12) ושהמקרא באופן עקבי מתייחס אל ירידה מהארץ באופן שלילי ואל ההגירה אל הארץ כ"עלייה" פעולה הנושאת קונטציה חיובית.
מסעו של פלג בעקבות האבות מתחיל בבית אל, בשעת לילה, בעת עלו מלאכי אלוהים בסולמו של יעקב. מאז ומעולם חלום זה הדיר שינה מעיני חכמי ישראל. עשרות ומאות פירושים נכתבו לעניין זה דבר המביא את הכותב לתהות כלפי עצמו "מי שמך". לבסוף מציע את פירושו "בחרדת קודש ובזהירות יתרה" (ע' 58). המתודה בה בוחר להשתמש לפירוש החלום הינה קריאה ספרותית, המובילה אותו לבחינה ארוכה ומדוקדקת של הסיפור, תוך התעקבות על כל פרט. המבואות הסימבוליות הרבות שמעלה פלג מצליחות לגעת בנקודות יסוד של הטקסט כמו הסולם המגשר בין השמיים לארץ (ע' 89). פעלי הירידה והעלייה נותחו היטב, אולם לטעמי מכיוון שמדובר במוטיב מרכזי בספר חסרה התייחסות, אפילו בסיסית, לפירושו של מורה הנבוכים. מלבד העובדה שלעתים פלג גלש לדרשנות, הקריאה הכפולה (כהתגלות וסימבוליה) בסיפור החלום הייתה חיונית ומעמיקה, היא זו שבונה את השביל למסע של פלג מהחלום אל משמעותו של סיפור האבות.
השער השלישי נפתח בציטוט מספרו של א"ב יהושע 'בזכות הנורמאליות' . "היהודי הראשון הוא העולה הראשון והיורד הראשון גם יחד. היהודי נושא בתוכו שתי מהויות אלו של עלייה וירידה לאורך כל ההיסטוריה". פלג מוצא סימטריה בסיפור האבות, מעין איזון מופלא בין העליות והירידות, שמביא אותו לטענה כי עפ"י המקרא העלייה היא "מהלך חיובי התואם את רצון האל" (ע' 166) בתוך מארג של תוכנית עליונה. ההתערבות האלוקית נשארת סמויה ומתגלה רק בהמשך כהכוונה לארץ המובטחת (ע' 191).
המסע המשותף עם האבות מוביל לנתיב הכלל ישראלי שעובר דרך מצרים ומתואר בהגדה שנותנת "תקווה השראה ועידוד מדור לדור עד עצם היום הזה" (ע' 220). במצרים מתברר הקונפליקט הגדול של האבות והעם כולו, שהם כולם עולים מצד אחד ומאידך יורדים. המסעות של האבות בתוך הארץ ובסיבובתיה מעצמים את הקונפליקט ומסבכים אותו ומקבעים את הדפוס האינסופי של "היהודי הנודד" (ע' 264). דפוס שבפרק האחרון מתברר שיצר את יחסיה הסבוכים של הישראליות עם בבל שהתחילה במגדל המפורסם ונגמרה בירידה לגלות הארוכה. סיומו של הספר מתובל בדברי נביאים ונושא עמו אווירה גאולית, שכן מסכנתו היא כי העלייה, האישית, החברתית והלאומית היא מסר יהודי שורשי שמקופל בכל חלקי התנך. חתימת התזה בדבר העלייה המקראית הופקדה בידי המילים החקוקות על קברו של הרב קוק שעלה לארץ ישראל, משם עלה לירושלים ומשם עלה השמימה.
על אף האווירה הציונית אין מדובר במניפסט פשטני, אלא ביצירה אינטלקטואלית של ממש. היכולת לעלות מן הפרט המסועף אל התיאוריה הכללית רבת הרבדים מייחדת את הספר, כמו גם מגוון המקורות הבלתי אופייני מהם כרה הכותב את מחצבתו. הפסיכולוגיה המודרנית חוכמת המזרח ואף הרב יוני גרוסמן המשמשים בערבוביה פותחים שערים חדשים בלימוד המקרא. הספר ניחן בגישה טקסטואלית ענווה המנסה לדון ב"מרחב שבין היצירה לקורא", שיחד עם עושר למדני וגישה ציונית נלהבת יוצרים ספר נהדר שיכול למצוא את מקומו אף באמתחתו של הקורא הדתי.
”לך לך - מסעי האבות בסיפורי המקרא“, יצחק (איציק) פלג, בהוצאת רסלינג