האיש והכינור

הרומן שלי עם ניצן-חן רזאל, התחיל לפני כשנתיים, כשחבר שלח לי קישור ליצירה מיוחדת באתר ביכורים. היצירה שהיתה למעשה עיבוד לפיוט המפורסם של יהודה הלוי, "ידידי השכחת", קיבלה טוויסט מחודש בסופה. כשרזאל החליט להוסיף עוד בית משלו, " ידידי לא שכחת / חנותך בבית שדי / ולכן הבאת לי / ארץ אבותי". הבית הנוסף גרם לי לצמרמורת באותו הרגע, ונשאר להדהד בי - שנים רבות אחר כך.

בתקופה שלאחר מכן רץ רזאל, יחד עם הרכב בשם "האשכנזים", במופע פיוטים ברחבי הארץ, אך מה שהלב חושק הזמן עושק, וכך נותרתי עם שיר וחצי ועם ציפייה לעוד. ביום חמישי האחרון, כשרזאל השיק את האלבום החדש שלו, ידעתי שזאת ההזדמנות שלי לתיקון. וכך נדדנו למופע האינטימי ב"גולה" פתח תקווה.

רזאל והכינור (צילום: יחצ)

נתחיל בעובדה הפשוטה - הבחור אשף בכינור. לא משנה איזה שיר, או מי התלווה אליו, מיתרי הכינור תמיד היו שם ברקע, גנבו את ההצגה. גם כשרזאל בוחר לחלוק עם הקהל את סודות המקצוע, ולחשוף כיצד בסיוע הטכנולוגיה הוא מצליח לנגן בשני כינורות, הקהל מפרגן לפלייבק ומבין שגם זו בעצם חלק מהמומחיות. עד כדי כך שהיושבים בשולחן ליד הצטערו כשנכנסו מילים בין צלילי הכינור לאורך הערב.

[embed]http://upload-community.kipa.co.il/magazine/1720133590.mp3[/embed]

כשלבמה עולה יונתן רזאל, בן הדוד המפורסם של ניצן-חן, הקהל מוחא כפיים ולרגע מתגנב החשש שמא יגנוב האורח את ההצגה. ואכן הקהל מתרגש להצטרף לשירים המוכרים של בן הדוד, אך לא גנבת הבכורה היתה על הבמה, אם כי הרמוניה ופרגון. אין ספק שמבין האורחים היה זה השילוב המוצלח ביותר.

האורח המפתיע היה דווקא הרב שי פירון. האחרון כאילו שכח שבחוץ מתנהלת מערכת בחירות, זנח לרגע את חוגי הבית וכנסי הבחירות, והגיע פשוט לנגן עם חבר. הפתעה נוספת היתה כשרזאל זימן לבמה את ארבע בנותיו, שהצטרפו עליו לניגון מיוחד לשיר "אלף-בית", הבנות הקטנות הצליחו לעורר את הקהל שלא רגיל למחוות מסוג זה. האמת שאולי אם היה זה אמן אחר הוא היה זוכה לפסקה פחות מחמיאה על ניצול ציני של ילדים שנגררים להופעות בברים בעשר בלילה, אבל התמימות והכנות של רזאל, לא משאירים ספק מה היתה כוונת המשורר. יפה.

המלצה שלי, אל תחכו, כמוני, לזמן הנכון ולמקום הנכון, פשוט מצאו את התאריך של ההופעה הבאה וסמנו ביומן - לא תצטערו.