המון פוטנציאל ללא מימוש: הפספוס של "כיפת ברזל"

ממש התחשק ליעל צלניק שזו תהיה סדרה טובה. 'שטיסל' פוגשת את 'טירונות', איך אפשר שזה לא יהיה טוב? אבל מסתבר שאפשר. ביקורת

יעל צלניק אבנרי 18/10/17 16:30 כח בתשרי התשעח

כיפת ברזל, צילום: אוהד רומנו
כיפת ברזל, צילום: אוהד רומנו

מכירים את זה שבאסיפת הורים המורה אומרת שיש לכם פוטנציאל אבל הוא לא ממומש?

לפעמים הפוטנציאל של רעיון, של תסריט, הוא עצום. אבל הביצוע, אוי הביצוע…

הסדרה "כיפת ברזל" של קשת עלתה אתמול לאוויר בפרק כפול וחגיגי. חרדים תמיד היה נושא חם על המסך, עוד מימי "מרחק נגיעה" הרגישה. הציבור הזה מסתורי בעינינו, מרוחק וכל כך שונה, שזה מעניין. בעיקר אנחנו, בכיפות הסרוגות, מרגישים קרבה מסוימת ובאותו זמן לא יודעים עליהם כלום. 

חרדים בצבא - בכלל להיט. במקרה הנושא הזה מתלקח במציאות, ממש עכשיו, ברחובות ירושלים ובני ברק. הפגנות, חקיקה, בנות בצבא, גדודים נפרדים לחרדים, הכל עולה לכותרות וזה באמת נושא מרתק.

אז איך עם כל הפוטנציאל הזה הלכה "כיפת ברזל" לאיבוד? 

הבעיה מתחילה ונגמרת בתסריט. 

לכאורה יש כאן הכל: הדמויות מגוונות ומדגישות את הדקויות המגזריות: יעקב בחור הישיבה הצדיק וחסיד ויז'ניץ, עמרם השבאבניק, וגור אריה החרדי נער הגבעות לשעבר. גם בנות יש, ואחת מהן אפילו מייצגת את המגזר הסרוג - אלישבע שעפה מקורס טיס. וכמובן לא שכחנו, מ"מ  רוסי עצבני, רגיש אבל קשוח. 

קווי העלילה מבטיחים מתח והנאה: דרמת פשע בכל הנוגע לעמרם, גור אריה מסובך עם הרב, יעקב חוטף מכות בשכונה והכיוון הרומנטי מבטיח. מה השתבש? הכל. 

נתחיל בזה שסצנות דרמטיות בהקשר החרדי הפסיכולוגי העמוק, כמו פשיטת החליפה ולבישת המדים בשרשרת החיול בבקו"ם, או קבלת הנשק, בכלל לא קורות. לא חבל? איך מרגיש אדם חרדי, שכל חייו למד תורה, שכל העולם הסובב אותו מתקומם נגד הגיוס שלו, כאשר הוא מחזיק לראשונה נשק ביד? 

נמשיך בקשרים הרומנטיים. רק הגענו לבסיס, הפרק הראשון עוד לא הגיע למחציתו, וכל בחורה פנויה בסט כבר מצוותת לאחד הגיבורים. קשר "אסור" יכול להיות רומנטי ורגיש אבל זה הופך לקלישאה כשזה קורה כל כך מהר. 

בכלל, התחושה היא ששני הפרקים הראשונים היו ניסיוניים ויוצרי הסדרה ניסו לדחוף את כל הקווים העלילתיים בשני פרקים כדי לשכנע שזו סדרה טובה. במציאות, הריצה המהירה הזו בציר העלילה נתנה בעיקר תחושה עמוקה של זלזול בצופים, חוסר אמינות ותחקיר שטחי.

מהבחינה הצבאית, התסריט לא אמין בעליל. סצנת הירי במסגד, ההיכרות המהירה עם המ"מ, קבלת הנשק כמה שעות אחרי שהגיעו מהבקו"ם, הגיוס המשונה של עמרם ועוד ועוד. אם הצוות של "כיפת ברזל" היה נופל על פרטי אמינות בחברה החרדית, מילא. אבל ליפול על האמינות בכל מה שקשור לצה"ל?

זה לא שלא נחמד להעביר את הערב מול "כיפת ברזל". היא לפעמים גם מצחיקה (רב הבסיס מפעיל אזעקה כי יש בנות בשטח), והדיאלוגים די טובים. את יעקב ועמרם קל לחבב. אבל הקהל הישראלי, לשמחתנו, כבר יודע מה זו דרמה טובה. אחרי שטיסל, תאג"ד, סרוגים ועוד המון סדרות טובות ואיכותיות, אנחנו לא מסתפקים בבינוני.

מבאס:  כזה פוטנציאל, וכזו אכזבה. 

 

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר