ביקורת הופעות: לעוף במדבר ובצוללת בסופ"ש אחד

אינני הרפתקן ויש שטוענים שהשיר "אבל אני רוצה להיות בבית" נכתב בכלל עליי, אני עדיין מתקשה להבין מה הביא אותי להחלטה המוזרה, אך המתגמלת לנסוע למעמקי מדבר יהודה להופעה של ביני לנדאו ולהקתו ביום חמישי האחרון.

כל הדרך אל 'חאן ענבלים' הסמוך לנווה ארז ניסינו להבין מי אלו האנשים שגרים בישובים הקטנים על צדו של הכביש הצר והחשוך (במיוחד) שמתפתל כמו תולעת שדרכו עליה. ניסיתי להבין, עירוני חסר אמונה שכמוני, כיצד ייתכן שמשהו נסע את כל הכביש המוזר הזה הגיע לאיזה גבעה מלאה באבק לבנבן ואמר "כאן אני רוצה לגור". את התשובה לשאלה הבורגנית הזו ענתה לי מרואיינת צעירה במיוחד שטיפסה בקלילות כמו איל סלעים על הגבעות, מאיה, בתם של בעלי המקום מלאי החזון נועם ותהילה כהן: "בעיר כשיוצאים למרפסת רואים בית ומעליו עוד בית (תנועות גדולות עם הידיים) פה כשאני יוצאת החוצה אני רואה את הטבע".

ואכן הטבע מורגש בכל פינה בחאן ענבלים. הגענו כמיטב המסורת הייקית שלי מצד אמי המרוקאית לפחות שעה לפני כולם, כדי לגלות (כרגיל) שאנחנו הראשונים מה שלא הפריע לנעם שהיה נראה מופתע קצת מההשכמה שעשיתי למקום להסביר לי על קצת על המקום המיוחד אותו בנו במו ידיהם.

חאן ענבלים הוא מרחב הופעות ייחודי החצוב בתוך הסלע ומאובזר בכל מה שצריך בשביל הופעה איכותית. חלקו של המשטח הגדול מכוסה באוהל וחלקו תחת כיפת השמיים כשבעת הצורך ניתן להרחיב את האוהל על המתחם כולו. המשטח כולו מכוסה במחצלאות גדולות ובמזרונים וגם בספסלי עץ שמובאים למקום. כשהגענו, הגודל של המקום היה נראה לי גדול מידי, אך הופתעתי מאד לראות כיצד המקום מתמלא ועם תחילת ההופעה היו בו למעלה מ-100 אנשים שישבו בכל פינה של המתחם הייחודי.

מזמן רציתי ללכת להופעה של זמר הגבעות, ביני לנדאו, שכבש מקום של כבוד במוזיקה היהודית עם אלבומו האחרון 'משכן', אין מקום מתאים יותר לשמוע זמר גבעות מאשר על הגבעות עצמם בטח בליווי נגנים איכותיים כל כך.

לנדאו שמופיע בדרך כלל עם גיטרה אקוסטית בלבד, הופיע הפעם עם שלושה נגנים נוספים, נגן הגיטרה המוערך, עמית יצחק, נגן הבס והמפיק המוכשר, דוד ליפשיץ והמתופף המצוין, מאיר עשור. שיריו של לנדאו שנשמעו כל כך טוב באלבומו האחרון על ידי כמעט אותו צוות הנגנים נשמעו מצוין גם על במת חאן ענבלים בסאונד מצוין ואפילו בעיבודים חדשים ומלאי חיות של הצוות המוכשר בטירוף שניכר היה שהוא לא מהסס לאלתר על הבמה ואפילו ליהנות מזה.

לנדאו שילב משיריו משני האלבומים וגם לא וויתר על הלהיט "בן אדם" בלחנה של אביגיל עוזיאל ושירים של קרליבך. באופן אישי נהניתי לשמוע את השירים מאלבומו הראשון בליווי הלהקה. הביצועים באלבום הראשון היו הרבה פחות רוקיים ובסאונד בראשיתי והעיבודים בהופעה עשו איתם חסד.

לסיכום, עשו לעצמכם חוויה מיוחדת ובקרו באחת ההופעות בחאן ענבלים. תזכורת לכם ולעצמי, סוודר עבה, כירבולית, שמיכה או כולם יחד.

זושא מעיפים את הצוללת

המופע השני בו השתתפתי היה גם הוא ייחודי ואולי אני יכול להגדיר אותו כמופע היחיד מסוגו שראיתי במוזיקה היהודית ובעיקר בגלל הקהל החם והמפתיע. להקת זושא המצליחה מארה"ב הגיעה במוצאי שבת למופע להקה מלא בצוללת הצהובה בירושלים.

גם הפעם (כן אני יודע.. לא לומד מטעויות) הגענו בשעה מוקדמת יחסית ונאלצנו להמתין בשל הלחץ האדיר על הדלתות כשעה וחצי לתחילת ההופעה שהתחילה באיחור ישראלי אופייני ומשגע בשעה 11 בלילה. אבל לכמה מאות (אין לי מושג כמה בדיוק) שגדשו את המקום בעמידה (כן כן הכיסאות קופלו כולם) רקדו ושרו כל ההופעה במלוא הגרון זה לא היה אכפת בכלל.

(צילום: נתנאל לייפר)

המופע הפותח של הערב היה של הזמר והיוצר, יפתח דקל, שנהנה מהקהל החם שרקד מולו ועודד אותו במלוא הגרון. דקל שמסיים בימים אלו את העבודה על אלבום הבכורה שלו אצל המפיק הנודע, שמוליק דניאל. ביצע גרסאות אקוסטיות ל-4 משיריו ובתור אחד שהיה במופע שלו לפני כשנה אני יכול לומר בפה מלא כי הוא ביצע קפיצת מדרגה משמעותית ביכולת הבימתית שלו.

אחריו עלו להקת 'זושא' והנגנים האורחים (בס, תופים, כינור, ושני נשפנים) והקפיצו את הקהל שלא הפסיק לשיר כל הערב בהתלהבות אדירה. הם ביצעו להיטים מה-EP שלהם שיצא לפני כשנה וביצעו גם שירים מהאלבום החדש שצפוי לצאת בקרוב. ההתלהבות המדבקת של הקהל האמריקאי ברובו היא משהו שלא ראיתי כמותו במוזיקה היהודית בשום הופעה בה הייתי בשנים האחרונות והייתי בהרבה...

משהו בשירים שרובם ללא מילים אלא רק מנגינה קולית שחוזרת על עצמה כמו לופ כבש את לבבות המאזינים בארה"ב ולאט לאט גם רבים בישראל נחשפים ללהקה המיוחדת הזו שאני גאה לומר שהייתי הראשון שכתב עליהם בארץ. הייתי בהופעה הקודמת שלהם בישראל לפני כחצי שנה גם שם הגיעו רבים, אך הפעם האווירה הייתה מחשמלת פי כמה ונראה שהלהקה מתקדמת משמעותית בסולם הסלבריטאיות.

בניגוד למה שאנו מצפים בדרך כלל, נראה היה שחברי הלהקה לא התרגשו כלל מהבאזז האדיר סביבם. דמותו עטוית הקפוטה החסידית המתנועעת כביכול הוא אדמו"ר, של סולן הלהקה התמיר, שלמה ארי גיסין, כשהוא שר בדבקות ובעצימת עיניים שמרה על איזון בתוך הטירוף של הקהל. באחד הרגעים המשעשעים בהופעה החל הקהל לצעוק "זושא, זושא" גיסין עצר את הקהל וביקש מהם לצעוק "השם, השם" במקום...

לאחר החגים צפויים החבר'ה של זושא לחזור לישראל על מנת להשיק בה את האלבום המלא שלהם ואני ממליץ לכולם שלא לפספס את החוויה האדירה הזו.

צפו בקטע קצר מההופעה:

[embed]https://www.facebook.com/netanel.laifer/videos/10206597467206692/?pnref=story[/embed]