הכתרה של פורים שלא פוגעת בצוות בביה"ס - יש דבר כזה?

שלום לך.

מבין השורות עולה תחושה של דילמה אמיתית. הגבול בין הומור ושמחה לבין לעג והשפלה הוא דק מאוד ולפעמים עלולים לעבור אותו בלי לשים לב. שאלתך היא הזדמנות מצוינת לחשוב איך אפשר לשמוח באופן שבו כולם יהיו שותפים להומור ומצד שני לא לצבור נפגעי לב בדרך?

אדר היום

באולפנות ובישיבות, רגעים אחרי חנוכה כולנו מחכים לחודש אדר שיוציא אותנו מהאפרוריות של הלימודים והשגרה. עבורינו, כיתות י"ב, שאחראים בעצם על ארגון השמחה באותם שבועיים שבין ר"ח לפורים, ההתרגשות בשיאה. מתחילת השנה אנחנו עוסקים באיסוף הכספים דרך מכירת ממתקים, ויוזמות שונות ונוספות בשביל מימון הפעילויות. מלבד זאת, במהלך הזמן הזה, אנחנו יושבים ומארגנים את אותה השמחה, ששיאה הוא ההכתרה של רב או רבנית פורים. ההכתרה הזו היא אירוע משמעותי לא רק מבחינת ההשקעה של כתיבה, בניית תפאורה, ריקודים ועוד. בעצם, בשבילנו השמיניסטיות והשמיניסטים (ובעצם גם בשביל המורים וההנהלה) מדובר באירוע שמסכם את שנות הלימוד שלנו במוסד. אנחנו נפרדים ממקום בו בילינו שעות רבות, התבגרנו וצברנו חוויות רבות. ההכתרה היא בעצם היא ההזדמנות שלנו לבטא איך נראה המקום בעינינו, מה יישאר אתנו. מבחינתנו, זו גם הזדמנות להוציא את יכולות ההומור שלנו מהכוח אל הפועל ולצחוק ביחד על האווירה, החוקים, המורים ועוד. מצד שני, באמת כולם יהיו שותפים להומור שלנו?

ס(א)טירה?

התרבות שמסביבנו, ובמיוחד ברשתות התקשורת למיניהן, מלאה בבדיחות שונות. ההומור הוא דרך טובה להתמודד עם מציאות שקשה/אי אפשר לשנות אותה דרך הסתכלות מחויכת על המצב. אחת השיטות המקובלות לצחוק על המצב היא הסאטירה. סאטירה היא בעצם דרך הומוריסטית שמטרתה היא לתקוף וללעוג לאנשים או לרעיונות. בדרך כלל, כשמדובר באנשים, הסאטירה נעשית על ידי הצגת הדמות דרך חיקוי הדיבור, שפת הגוף, לבוש דומה והדגשת עניינים נוספים בה המעלים גיחוך וצחוק. לפעמים, הדמות הנלעגת מרגישה טוב עם הבדיחה, מפני שזה אומר שהיא משפיעה ומשמעותית בחיים וגם מקבלת פרסום. מצד שני, סאטירה יכולה לצאת משליטה ולנשוך חזק. כוונות טובות ורצון להרים הצגה שלא תישכח עלולים באמת להפוך אותה לבלתי נשכחת, אבל לא מסיבות חיוביות. אנשי צוות עלולים למצוא את עצמם צופים בהשפלתם לעיני אולם מלא, הנהלה תשב מול מחזור שמעביר מסר: תראו איך באמת ההנהלה נראית.. ועדיין! הם יצטרכו לעלות לבמה, להחמיא ולחייך כשהלב גועש בפנים. כפי שאנחנו רואים, הגבול בין סאטירה לבין סטירה לפנים הוא דק מאוד.

חודש אדר הוא חודש של שמחה, זמן בו אנו יוצאים קצת מהגבולות של עצמנו וזו אפילו מצווה גדולה. זה לא אומר שבשם מצוות השמחה מותר לנו לעבור על מצוות אחרות ובפרט על "ואהבת לרעך כמוך" וכבוד למורים. הכנות והאמת שיוצאים מתוכנו עלולים לבוא על חשבונם של מורים שרק רוצים שנצליח, וגם אם הם מבוגרים-גם הם יכולים להיעלב. מצד שני, אנחנו אומרים בצדק: למה להיות כבדים כל כך? האם על סף העזיבה, אי אפשר לתאר את ההווי שהוא חלק מאיתנו על יתרונותיו וכן, גם על חסרונותיו? הרי לא באנו להשפיל אלא להראות את החיבור שלנו למקום, לאנשים, שאנחנו מכירים אותם עד לפרטים הקטנים. חייבים להיות נוקשים??

אז מה אפשר לעשות? איך נוכל ליצור שמחה אמתית בחודש אדר בצורה שבה לא נפגע באחרים בצורה כואבת? איך ההצגה תהיה מושלמת ויהיה כיף לכולם?

1. בירור-לאתר דרך המחנכת מי המורות שרגישות יותר לבדיחות על חשבונן ומי לא. לפעמים יש מורות שכאמור, שמאוד נהנות מהחיקוי של עצמן בכל שנה ואפילו מחכות לחיקוי הבא של השנה, שמי יודע, אולי יתעלה על קודמיו. יש מורות שמוכנות לחיקוי עד גבול מסוים כמו למשל שפשוט לא רוצות שיחקו את קולן ותנועות גופן (שבגלל הגיל, נעשו איטיים וצורמניים). יש כאלו שרק מבקשות, ובצדק, לא להציג אותן כטיפשות או חסרות לב. כך למשל תוכלו לבצע את הרעיון שהעלית, לתת למורות להביע את דעתן לפני שייצא לפועל בצורה דיסקרטית, מבלי שיחששו שהן ייהפכו ל"משביתות שמחה" ובכך יקבלו תווית שלילית. המחנכת יכולה לשמוע את דעתן על ההצגה בשיחות סגורות וכך תוכלו לדעת את "גבולות ההומור" של עצמכן, על מי מותר לצחוק וגם איך ולכתוב בהתאם.

2. ביקורת-לרוב, אנחנו עלולים להתקשות להעריך באמת את מה שכתבנו. גם קשה לנו לעשות ביקורת עצמית ליצירה שעבדנו עליה רבות אפילו שבינינו לבין עצמנו אנחנו מודים שזה בעייתי. לפעמים באמת קשה לנו לראות משהו לא טוב ביצירה שלנו. ממש כפי שחוקי אדר עוברים דרך ההנהלה לאישור, כך אפשר להציג למחנכת את התכנים שכתבתן. יכול להיות שהיא תראה במו עיניה שאין מה לחשוש. החיקוי הוא סביר, שנון ואפילו מושא הבדיחה ימחא כפיים בסוף. יכול להיות שהיא תוכל להציע תיקונים קטנים או לבקש להוציא קטעים. כך תוכלו לכתוב הצגה מצחיקה ומשעשעת שגם תהיה איכותית יותר (כי יש לכם קהל שכבר אמר את דברו) וגם תשרה אווירה נעימה על כולן.

3. שילוב-לפעמים, הדרך הכי טובה לצחוק על מורים, היא פשוט לתת להן לצחוק על עצמן. אפשר להציע דרך המחנכת שפשוט תשלבו בהצגה סרטונים שיציגו מורות, כאשר חלקן בתפקיד של עצמן וחלקן בתפקידים שלכן, התלמידות. עם בגדים, נעליים ופאות מתאימות. כך תוכלו לתת להן את האופציה "להחזיר" ולצחוק עליכן ולהראות איך אתן נראות מהצד שלהן. אם כבר חודש אדר, אז למה למורים לא מגיע? כשהבדיחה הופכת להיות הדדית, גם מורות שהרגישו עד עכשיו שהן הופכות מטרה לחיצים מידי שנה, ירגישו יותר נוח לשתף פעולה כשהבדיחה איננה רק על חשבונן בלבד. השמחה והליצנות תהיה משותפת לכולם וגם הסיכוי להיפגע יהיה קטן יותר.

לסיכום: תיארת בשאלתך באופן מאוד מפורטת את הרצון לדאוג לשמחת חודש אדר והכתרה מבלי לפגוע באחרים. ראינו שהומור הוא באמת לא נושא לבדיחה, וסקרנו כמה כיוונים לפעולה שיכולים לעזור: בירור בין המורות, מתן תכני ההצגה לביקורת חיצונית ושילוב המורות עצמן בהומור נגדי.

בכל מקרה, את מוזמנת כמובן לשוב ולפנות גם אלינו בטלפון 8298* או בווצאפ 0524683927. אפשר גם בשאלה חדשה באתר: makshivim.org.il/ask-away

בהצלחה בהכנות להכתרה, ושיהיה חודש אדר שמח, לכולן!

שירה

מוקד חברים מקשיבים