שאלה
שלום הרב שרלו,
אני בדילמה גדולה מאוד.
אני משתדל להתפלל בכוונה עצומה, ובהגייה נכונה של כל האותיות. משום כך אני מרבה לחזור על מזמורים או פסוקים בתפילה שוב ושוב עד שאני מצליח לכוון בהם כמו שצריך. אם אני לא עושה את זה, אני מרגיש כאילו אני סתם קורא, ולא מתפלל כמו שצריך - "כגוף ללא נשמה". אולם הדבר מביא לכך שלוקח לי זמן רב מהמקובל להתפלל. שחרית, אורכת לי כשלוש שעות. מנחה ומעריב מסתיימות אצלי זמן רב לאחר הציבור. כמובן שאינני מצליח להתפלל עם הציבור, למרות שאני מקדים להגיע לבית הכנסת. אני מתחיל עם מניין אחד, ממשיך עם אחר, ומסיים לבד. בגלל שאני מתפלל בקול רם, רוב התפילה אני יוצא מבית הכנסת, כדי לא להפריע ליתר המתפללים. זה חיוני גם בגלל, שרעש שעושים מתפללים אחרים, מפריע לי להתכוון בתפילה כמו שצריך. מישהו העיר לי שהוא חושש שתפילה יוצאת דופן זו, אינה רצון ההלכה, משום שהיא מתחילה להיות גובלת באובססיה. אולם אני זוכר שחסידים ראשונים התפללו שלוש שעות. מה עליי לעשות? האם להמשיך להתפלל, כפי שאני נוהג כיום? או להקפיד להגיד רק פעם אחת כל מזמור וכל פסוק (חוץ מפסוק "פותח את ידך", ומפסוק ראשון של קריאת שמע ובשכמל"ו, כמובן, שאם לא אכוון בהם, אשוב לאומרם בכוונה כדין)
תודה רבה
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
איני מכיר אותך טוב מספיק כדי לענות על שאלה זו.
התשובה שלי היא אפוא ברמה העקרונית בלבד, ולא תשובה אישית לגבי המצב בו אתה נמצא.
על התפילה הוטלה כיום משימה נוספת. היא אינה נוגעת רק בקשר האישי והאינטימי של האדם עם הקב"ה, כי אם גם להיות עבודת ד' הציבורית של עם ישראל, ושל הקהילה המתאספת ועובדת את אלוהיה. זו המשמעות של תפילות כנגד קורבנות. לכן, ברמה העקרונית יש להתפלל עם הציבור, גם אם התפילה האישית והאינטימית נפגעת. גם דברי רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי, שהעלה את השאלה בדבר טיב התפילה האישית מול הבעייתיות בתפילה בציבור, ובכל זאת פסק שיש להתפלל בציבור, מלמדים על עיקרון זה מכיוונים אחרים.
לכן נכון לכוון את תפילת עם הציבור, להתפלל בקצב של הציבור ולהיות איתו ביחד.
אם אכן אדם סובל מ OCD – על אחת כמה וכמה שלא טוב להתפלל בדרך בה אתה מתפלל.
על כן, ברמה העקרונית נכון יהיה לכוון את התפילה שלך לתפילת הציבור. ניתן להשאיר מקום לדרך בה אתה רוצה להתפלל באופן אישי בצורות שונות: אולי מנחה תתפלל כך או ערבית, אולי פעמיים בשבוע וכדו', וכך תאחוז בזה וגם מזה לא תניח את ידך.
כל טוב