שאלה
שלום הרב! חג שמח!
במסגרת ויכוח עם חברים רציתי לדעת מהו מקור האיסור של שמירת נגיעה?
אני כמובן מודע לחשיבות האיסור ואין בשאלה שום צד של רצון להפר את הצו.
הנקודה היא- האם האיסור הוא "איסור בפני עצמו" או שהוא איסור שיכול להשתנות בגלל "שהורגלו בכך בני הדור" ?
וכמו שחברה מעורבת זה מציאות שהיום א"א להמנע ממנה כך יכול להיות מצב שגם איסור נגיעה יהיה?
תודה רבה וישר כח על כל חייך המוקדשים להפצת תורת ה'!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
אין סתירה בין שני הדברים שכתבת.
מדובר באיסור חד משמעי בפני עצמו, הנלמד מ"לא תקרבו לגלות ערווה" שנדרש על ידי חכמים – בין מדאורייתא ובין מדרבנן – כאיסור של קירבה לערווה ולא רק ביאה ממש. מעבר לאיסור המפורש עצמו, זה בוודאי מנוגד לאורחות הצניעות ולחתירת ההלכה לקדושה וטהרה בקשר הגופני שבין איש ובין אישה, ועל כן הדבר אסור באופן חד משמעי.
איסורים הנוגעים לצניעות מושפעים במידה מסוימת ומוגבלת ממנהג העולם, ושיקולים אלה מובאים בדברי פוסקי ההלכה. הדבר גם קשור למגמת הנגיעה והקשריה, לדוגמה בנושא לחיצת יד לאישה כשהיד מוגשת ודחייתה היא הלבנת פנים. ברם, נקודת המוצא לפסיקה היא האיסור המוחלט.
אין זה נכון שאי אפשר להימנע מנגיעה.
כל טוב