שאלה חצופה

סיימת דבריך בכך שנושא זה אינו מטריד אף אחד אחר, אולם למען האמת אין לומד תורה שאינו מוטרד מנושא זה, ואין ספור מאמרים כבר עסקו בו הן במישרין והן בעקיפין, ולכן אינני מתיימר לתמצת את הנושא בתשובה קצרה. אזכיר רק כמה נקודות: א. אברהם שמע את ה' בעצמו המצווה עליו. הוא לא עשה זאת כחלק מדת שהיתה רווחת או מקובלת בקרב אנשים שונים. ב. מסתבר שהיו לאברהם חיבוטי נפש רבים וקשים. גם המדרש המפורסם של חז"ל על המכשולים שהציב השטן בפני אברהם הם לפי הבנתי משל על המאבק הפנימי שהיה לו, שהרי השטן הוא יצר הרע. ג. יש סבורים שאכן העובדה שאברהם קיבל את צו ה' בלי כל ויכוח (בניגוד להחרבת סדום, שם התווכח), היא אמנם טעות וכישלון מסוים שבו אהבת ה' שלו עברה על המידה. ד. אחרי כל מה שאברהם עבר בחייו בליווי ה', היתה לו מידה עצומה של ביטחון אותה קשה לנו לתפוס, כיוון שלא התנסינו בדבר דומה. ה. יש הסבורים שזהו הניסיון עצמו של אברהם – להבחין האם הקול המצווה עליו הוא קול ה' או קול אלוהי המולך. אם לא היה יודע להבחין היה הולך עד הסוף ומקריב. ו. יש המסבירים שאברהם ידע מלכתחילה שלא יקריב בפועל, אך היה צריך לעשות הכל במלוא הכוונה להקריב, והניסיון שלו היה רק בתחום של הכוונה – עד כמה מושלמת היא תהיה. ז. צריך לזכור שמהסר של העקדה הוא "אל תשלח ידך", ואברהם שימש כאמצעי להביא לעולם את המסר הזה המגנה את עבודת המולך והקרבת הילדים. מסתבר שהוא יכול היה לשער שהקב"ה מצווה עליו ציווי שיוביל למסר חשוב מעין זה, ולכן קל היה לו להסכים לכך. ח. עובדה היא שנכונותו של אברהם להקרבה אכן היתה חיונית לדורות, ושימשה דגם למסירות נפש בדורות רבים כולל במלחמות ישראל בארצו.

כל טוב,
רונן לוביץ