שאלה
אנחנו אומרים ב'על הניסים' -
"מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך"
חלשים ומעטים- ברור שיש פה משהו מיוחד שהם הצליחו לנצח את הגיבורים והרבים, אבל למה טהורים, צדיקים ועוסקי תורתך לא יכולים לנצח בלי שיגידו שהיה פה נס?
האם אדם עובד ה' בהכרח צריך להיות אדם מסכן וחלש?
(אותה שאלה אגב בתהילים קמ"ו, ח)
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום!
אהבתי את האנלוגיה שלך בשאלה שאם מעטים אמורים להפסיד לרבים, כך צדיקים אמורים להפסיד לרשעים, וה´ ברחמיו עשה נס והציל גם את הצדיקים.
כל השאלה נובעת מהבנה שהקטע כתוב בצורה של הוכחה מתמטית, וברגע מציגים נגודיות זה צריך להיות עד הסוף. אבל אין כך הכוונה. שהקטע "על הניסים" נכתב בצורה סיפורית יותר.
כלומר, בתחילה אכן רצו להמחיש את הניגודיות בין חזקים לבין חלשים, שלמרות שחלשים אמורים להפסיד, ה´ עשה נס והצילנו מידם. אבל בהמשך ממשיכים את הניגודיות לא כדי להמחיש את גודל הנס אלא כדי לתאר את משמעות הנס, שהנס נעשה בגלל שמדובר בצדיקים בטהורים ובעוסקי תורתך, והצד השני הוא רשעים טמאים וזדים.
ואם כן, זה לא נכון להסיק שתמיד תלמידי חכמים אמורים להיות חלשים ונבכים. וברוך ה´ המנהיגות של הציבור הדתי לאומי בנויה מאנשי תורה ואנשי רוח. וכדי להנהיג ברור שאי אפשר להיות חלש ונבך.
(אפשר היה לענות ששני הצמדים הראשונים מפרשים את הנס עצמו ושלושת האחרים מפרשים את הסיבה. אבל שוב אין זה מתמטיקה שצריך כל דבר להגדיר, אלא סיפור שלא תמיד משתלשל לפי הרצף ההגיוני שהוא התחיל.)
בברכת חג חנוכה שמח
אליהו כפיר
צוות ישיבת הר עציון