הורים וגיל ההתבגרות - ההורים שלי לא מקבלים אותי

שלום לך,

המכתב שלך מאד נגע לליבי.

אני חושב על שלש נקודות אפשריות. אשחמ מאד אם תכתבי לי במייל מה את חושבת עליהם וננסה לעשות משהו.

קודם כל, ואני בטוח שאת עושה זאת לפחות במידה מסוימת, יש מה להזדהות עם ההורים שלך. הם לא [מתכחשים] לגיל ההתבגרות שלך אלא [פוחדים] ממנו. הפחד היא אולי המידה הגרועה ביותר אבל מצד שני, בהחלט אפשר להבין אותם. עכשיו את רוצה שירים לועזיים, אחר כך תגלשי באינטרנט ותדברי עם בחורים, ואחר כך מי יודע. הם מתמודדים עם הפחד בדרך היחידה שיש להם - הטלת סמכות, אבל מאחורי זה מסתתרת דאגה אדירה ואהבה אדירה. הם מפחדים לאבד את הבת שלהם.
את גם יכולה לתאר לעצמך מה את היית מרגישה, אם יום אחד הבת שלך תמרוד בך.. המציאות מוכיחה שלרוב כל בת שמורדת בהורים שלה, אחר כך גם היא האמא שהבת שלה מורדת בה..

אחרי שמבינים את זה, אני חושב שהכי חשוב זה להראות להם את מבינה את הדאגה שלהם, ויותר מכך - את נוקטת בצעדים שיראו שגם את אחראית על עצמך. אם יחד עם השירים והכפכפים תבוא גם התחזקות בתורה, או התחזקות בעזרה בבית, או התחזקות בכל דבר אחר, זה בהחלט יכול להרגיע את חששם.

דבר שני, בהחלט ההורים שלך צודקים שהם מספקים לך כסף ותמיכה, וזה נותן להם צידוק מסוים להחלטותיהם. הרצון למרד מובן וטבעי וברור, אבל לעמוד ברשות עצמך זה אומר גם אחריות כלכלית ואחריות מעשית. אדרבה, תעבדי, תרויחי כסף, והעמידה ברשות עצמך באמת תהיה משמעותית ואמיתית.

דבר שלישי, אם הדיבור שלך לא עזר, אולי תמצאי מישהו שידבר איתם על כך. אני לא יודע איפה את גרה אבל אולי יש חברים להורים שלך שיש לך 'דיבור' איתם, אולי רב הישוב וביהכ"נ. מישהו חכם ונבון, שיוכל לעזור להורים שלך ולך לאזן בין הרצון הטבעי (והחשוב) למרוד לבין שמירת המסגרת שגם זה לא פחות חשוב.

ודבר אחרון, לפעמים באמת ההורים משתלטים יותר מדי, ופשוט צריך לקחת קצת נשימה ארוכה. בע"ה תצאי לשירות לאומי, שם באמת תהיי הרבה יותר ברשות עצמך וכמובן בע"ה תגדלי בתורה וברוחניות, והצמיחה תהיה לא רק כואבת אלא גם בריאה ומלאה בקירבת ה'.

בהצלחה רבה

טוביה
tsbias@Actcom.co.il