שאל את הרב

האם מותר לפנות יישובים כדי למנוע שפיכות דמים?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 29/06/01 14:04 ח בתמוז התשסא

שאלה

זו שאלה כואבת, אך אי אפשר להתחמק ממנה. הסמיכות בין אוכלוסיה ערבית ואוכלוסיה יהודית גורמת לשפכות דמים מתמדת לצערנו. ערבים יורים ומטמינים מטעני חבלה. יש להיות מציאותי, ולהפסיק לחלום על כך שהעניינים יסתדרו מאליהם. לכל דבר יש מחיר - גם לשלום וביטחון. נראה שעם כל הכאב אין פתרון אחר אלא לעקור ישובים. האם במקרה כזה מוסרי ולגיטימי לעקור אדם מביתו? אם זאת תהיה החלטת ממשלה בנידון, האם תהיה לו זכות מוסרית להתנגד בטענה שהוא גר שם שנים רבות?

תשובה

שלום לך, יישר כך על שאלתך החשובה. אנו מצרפים תשובה שכתב הרב שלמה אבינר בנושא זה:
ודאי שיש זכות לממשלת ישראל לפעול בדרך זו ואין לאף אחד זכות להתנגד. סתם כך, אין לפגוע באנשים אך תמיד חשבון הכלל קודם לחשבון הפרט. איננו מזלזלים בקשר של האדם אל ביתו, אך דמם של רבים הוא יקר יותר. במקרה חירום, פינוי נהוג בכל העולם. כל יחיד שגר בארץ מסוימת מקבל על עצמו את חוקי המדינה בין אם מוצאים חן בעניו, בין אינם מוצאים, בין שהם לטובתו בין שהם לרעתו. כל חוק לא ימצא חן בעיני אנשים מסוימים. בני אדם, דעותיהם שונות ופרצופיהם שונים, לא ייתכן שכל החלטות הממשלה ינעמו לכולם. לכן יש צורך בבגרות נפשית כדי לקבל את אותן החלטות וזה תנאי לקיום המדינה ולהימצאות היחיד במדינה.
ואם אותו יחיד או אותם יחידים, הם חסרי בגרות נפשית להבין נקודה כל כך פשוטה זאת, ומסרבים להתפנות מרצונם, מובן שמותר להכריחם. כמובן, אין זה נעים, אך מדינה שלמה אינה יכולה להיכנע לרצונותיהם של קבוצות שונות על חשבון שפיכות דמם של רבים.
ואמנם, עקירת ישובים היא דבר הנעשה בלב כבד, רק אם אין כל פתרון אחר. כך הוא על פי החוק, על פי המוסר ועל פי התורה. יש למצות פתרון של שלום, אך אם אינו ניתן, כפי שאנו רואים עתה במו עינינו, שדם נשפך לרוב, ד' ירחם, אין ברירה אחרת, המוסר דורש פינוי ישובים ערביים.
עקרונית יש מקום לגויים שיגורו בארץ, רק אם הם מכבדים את חוקי המדינה כפי שנהוג בכל מדינה בעולם, אך אם הם עסוקים בלרצוח, מקומם באחת מעשרים ושתיים מדינות ערב הסמוכות.
שאלה: הובנתי לא נכון. התכוונתי לישובים יהודיים בשעה שיש סכסוך דמים בין שתי האוכלוסיות, האם זה יהיה סימטרי?
תשובה: בוודאי, זה יהיה סימטרי. גם יישובים יהודיים יש לפנות באותם תנאים, עם כל הכאב הכרוך בכך. כלומר, אם יהיו ישובים יהודיים במדינה ערבית שיזרקו אבנים על תושבי אותה מדינה, יירו ויטמינו מטעני חבלה, זה יהיה מוסרי לעקור אותם מאותה מדינה ולשלוח אותם לארץ ישראל.
אמנם לא ידוע שהיה מקרה כזה לכל אורך ההסטוריה, אך אם יהיה כזה, זה יהיה בהחלט מוסרי אם אותה מדינה תודיע להם: אנחנו קיבלנו אתכם כאורחים אך אתם חציתם את כל הקווים האדומים, עתה סעו לארצכם. אך שאלה זאת בוודאי לא תעמוד על הפרק, כי יחוסלו על המקום. אפילו יהודי במדינה ערבית, אפילו חבר כנסת שיתבטא ברבים ויודיע שהוא חותר להקמת מדינה יהודית בתוך אותה מדינה ערבית, סופו יהיה רע ומר, קל וחומר אם יקרא למרד מזוין. לכן יש בהחלט שוויון וסימטריה, משפט אחד וחוק אחד ליהודי וערבי, ליישוב יהודי במדינה ערבית וליישוב ערבי במדינה יהודית.
ואתם שלום, וביתכם שלום, ולכל אשר לכם שלום.
(התשובה התפרסמה בעלון "באהבה ואמונה")

כתבות נוספות