ברקים ורעמים

א. נוהגים לברך על הברק "עושה מעשה בראשית", ועל הרעם - "שכוחו וגבורתו מלא עולם". הנוסח שמברכים על הברק הוא כנהוג לגבי כל איתני הטבע, והנוסח שעל הרעם הוא משום שלא נבראו רעמים אלא כדי שייראו מלפני האלקים (ברכות נט:) - הקב"ה נתן כח בטבע שיראו בו את כוחו של יוצר בראשית וייראו מלפניו.

ב. מעיקר הדין לא כל ברק מחייב ברכה, אלא רק זה שעימו נשמע הרעם. אמנם אנו שומעים את הרעם מאוחר יותר, אולם דבר זה נובע מהבדלי המהירות שבין האור והקול. זיקי האור הדומים לברק ושעימם לא נשמע הרעם - אלה אינם מחייבים ברכה.

ג. אם כך, כשאנו רואים ברק, כיצד נדע אם ילווה הוא בשמיעת הרעם? ואכן, בשל כך הביא בבן-איש-חי (בא"ח עקב טז) שבארץ ישראל ובבגדד לא נהגו לברך על הברקים בשם ובמלכות, אלא מהרהרם בליבו.

ד. אם בירך על הברק "עושה מעשה בראשית" וכיוון לפטור בכך את הברכה על הרעם - שוב אינו מברך על הרעם.

ה. אם הפך ברכתו, ובירך על הברק "שכוחו וגבורתו מלא עולם", יברך על הרעם "עושה מעשה בראשית".

ו. רוחות סערה הנושבות בארצנו קודם לירידת הגשם ספק אם יש להגדירן כ"רוחות שנשבו בזעף" שלפי ההלכה (שו"ע או"ח רכז א) מברכים עליהן "עושה מעשה בראשית" או (אם ירצה) "שכוחו וגבורתו מלא עולם". על כן מברכים ברכות אלו בלי שם ומלכות.

ז. האם מפסיקים לברכות אלו באמצע התפילה? לדעת כף-החיים (נא,כג; סו,טז) בפסוקי דזמרא אינו מפסיק, כיון שבין כה וכה הוא עסוק בשבחו של בורא עולם, ואין מפסיקים לשבח אחר; וכש"כ אין להפסיק בקריאת שמע ובברכותיה. לדעת משנה-ברורה מפסיקין, ואף בין הפרקים בקריאת שמע ובברכותיה, אבל לא באמצע הפרקים.