איך אפשר לחגוג בפורים הזה?

שלום לשואלת היקרה!

מה אני אגיד לך, שאלת שאלה קשה.
הלב פשוט קרוע, והדבר האחרון שנראה לי הגיוני עכשיו זה להגיד לנו לשמוח. התרחשה זוועה מחרידה ביותר, ופשוט אי אפשר.
קשה לי לדמיין את עצמי חוגגת פורים "כרגיל" בעוד פחות משבוע.

השאלה שלך החזירה אותי אל ראש חודש אדר לפני שלוש שנים.
אחרי שסיימתי שיחת טלפון עם אחי שאמר לי שהוא נוסע למסיבת ראש חודש בישל"צ, במקום להשאר לסיבוב שערים שהיה מיד לאחר העצרת תפילה על שדרות, נשארתי אני בסיבוב שערים. (מה לעשות. אני לא יש"לצניקית. רק אחות גדולה של שניים כאלה).

הסיבוב היה שמח, כמו רק שהסיבובי שערים של ראש חודש אדר יכולים להיות. שירים, ריקודים... מצברוח בשמיים!

ואז, שהגענו ככה לאזור שבין שער הרחמים לשערי חולדה זה הגיע.



אני זוכרת שמישהי עוד סיפרה מתוך לחץ את הבדיחה המפורסמת על מחבל שנכנס למרכז... (נראה לי שמאז הבדיחה נגנזה)




הטלפונים, הלחץ, הדאגות...



ואז השמות שהתחילו להגיע, והמספר שעדיין לא נתפס אצלי. והסיפורים של אח שלי על הלוויה של חבר טוב שלו...


כשחזרתי באותו לילה ארור לדירה שלי עם עוד כמה חברות עייפות ומזועזעות, ניסתי לעשות לעצמי סדר בראש, מה עשיתי היום: התחלתי בבוקר עם סדר יום רגיל, השתדלתי לסיים מהר ולא עייפה מדי כדי להספיק לסיבוב שערים, יצאתי בסוף יותר מוקדם כי היתה עצרת תפילה למען שדרות, ואז סיבוב שערים, ואז פיגוע... ו... ומה מחר? ומחר עוד יום של חודש אדר, ועוד רגע הכתרה, ופעיליות של חודש אדר...


הראש שלי התפוצץ.
וגם הלב שלי.

לא הצלחתי להבין איך כל זה מסתדר ביחד. כאילו מה נראה למי שמארגן שם למעלה ת´דברים שהוא מסדר לנו פיגוע באמצע הסיבוב שערים? ומה נראה לו שנעשה עכשיו עם פורים? זה הגיוני בכלל לנסות לשמוח?


מזל (ואולי סיעתא דשמיא) שאני אוהבת היסטוריה. ככה נחשפתי לכמה רעיונות מעניינים.

מסתבר שהיו כמה פעמים בהיסטוריה של עם ישראל שלא ממש הבינו "איך אפשר לחגוג עכשיו?"

שנה שעברה שמעתי שיעור במדרשה שניסה לעשות לנו סדר היסטורי בפורים:

ככה, כמה שנים לפני פורים, איזה כורש אחד נתן הצהרה (כמעט כמו בלפור) וקרא ליהודים לעלות לארץ ולבנות את בית המקדש!
היהודים ברובם ייבשו אותו בטירוף.
עלה רק קומץ יהודים קטן. רובם העדיפו להשאר אצל ידידתנו משכבר הימים פרס (הלוא היא איראן), ובסופו של דבר גם ישבו ונהנו ממשתה אחשורוש... אחל´ה של גלות.

אז היה לנו נס, החבר´ה חזרו בתשובה (שזה נס לכשעצמו) וניצלנו מהגזרה של המן.
צר לי, אבל אחרי הנס היהודים ברובם נשארו בגלות, והגלות כמו גלות, יום דבש ויום בצל... וגם בית שני שלבסוף נבנה נראה מקרטע עוד ימים רבים (עד שבא הורדוס ושיפץ אותו, אבל גם הורדוס לא היה כזה אגרויסה מציאה...) לסיכום התקופה, המצב היה בקנטים, ניסו להרוג אותנו, ניצלנו מהעניין הספציפי ההוא והמצב המשיך להיות בקנטים.
בקיצור בסוף הסקירה ההיסטורית לא הבנתי בכלל למה המציאו את פורים ואיזו סיבה הם מצאו לשמוח אז?


אמרתי כבר שאני אוהבת היסטוריה? שנה לפני הפיגוע במרכז "ביליתי" במכון לחקר שואה ואמונה בכפר הרא"ה. ככה שמעתי עוד כמה רעיונות מעניינים, וזה אחד מהם:

האש-קודש (האדמו"ר מפיאסצ´נה) כתב מגטו וארשה על פורים. על הקשר שבין פורים לכיפורים.
"שכמו יוה"כ התענית והתשובה ביום זה, לא אם רוצה אותם האדם לעשותם עושה... מקיימים מפני גזרת הקב"ה, כן גם שמחת פורים, לא רק אם האדם מעצמו בשמחה... רק גם אם הוא בשפלות ובשבירת הלב, המוח וכל רוחו נרמס, חוק הוא שצריך עכ"פ איזה ניצוץ של שמחה להכניס אל לבו"

הדברים שהאש קודש כתב אינם פשוטים. הוא אומר שכמו שביום כיפור יש מצווה לצום, וזה קשה ולא תמיד מתחשק, ובכל זאת כולם צמים, בפורים יש מצווה לשמוח, ואנחנו נעשה הכל כדי לעשות את זה. גם כשזה קשה, ולא מתחשק ונראה לנו הכי לא הגיוני שיש,יש מצווה וצריך להתאמץ, והשמחה? בעז"ה בוא תבוא.


את יודעת, לפעמים, ובמיוחד לאור המציאות, אני חושבת שאולי פורים הוא באמת חג כזה שדורש ממנו שמחה אחרת. שמחה שבאה בכל מקרה גם כשהטוב שבמציאות מסתתר מאיתנו. שמחה שלא כוללת רק צחוקים על האולפנה, תחרות תחפושות, שוק פורים ואוזני המן לרוב (שגם להם יש מקום. תלוי איך עושים אותם ומה עושים איתם?). אולי בפורים תמיד, והשנה יותר מתמיד, נדרש ממנו להעלות את השמחה שלנו דרגה אחת למעלה, שתבוא מבפנים, שתבוא מתוך עומק... שתבוא גם מתוך, ולמרות הקושי.

השנה, בכל מקרה נצטרך להתאמץ מאוד כדי לשמוח, זה הזמן שלנו ליצוק כמה שיותר תוכן ועומק לתוך השמחה שלנו, לא יהיה קל, אבל אם נתאמץ, יהיה שמח!


זהו, מה שנשאר לי עכשיו זה לשלוח אותך להתאמץ וללמוד, לחפש ולדרוש על השמחה, אם תרצי, תוכלי להקליד בחיפוש באתר חברים מקשיבים "שמחה" אני בטוחה שתקבלי הרבה מקורות. אני בכוונה לא שולחת אותך למשהו ספציפי, כל אחד מתחבר ושמח ממשהו אחר...


אם הייתי לא ברורה, לא עניתי לך בכלל, או אם משהו עוד מציק לך, או שאת רוצה עוד לספר לי או לשאול, את מוזמנת לפנות אלי למייל renanaro@gmail.com בשמחה!


שיהיו רק בשורות טובות ושמחות!
שנזכה בעז"ה לשמוח על גאולתנו השלמה
רק אור וטוב!
רננה