שאלה
רצוני לשאול על ארועי קולולם אלו ארועים של שירה בציבור להרבה אנשים נשים וגברים יחדיו .
בשאלה יש כמה בחינות בארוע יש מנצח שמחלק את הקהל לפי סוגי קול וכו והרבה פעמים החלוקה היא על פי מגדר כך שיוצא מצב של נשים של שרות לבד וזה שירת נשים השאלה בבחינה הזו היא גם על אישה שרוצה ללכת כי גם על הגברים היהודים החילונים יש את איסור קול באשה.
וכן המציאות של גברים ונשים הרבה פעמים בערבוביה מוחלטת ובהרבה ארועים בעמידה ועם שירים קצביים שמקפיצים ואז גם נוצרים ריקודים בערבוביה וכדו (כמו בסרטון שלהם לשיר "מחוזקים לעולם")אם זו אווירה ראויה לאדם דתי שמכוון ליבו לשם שמיים ?
השאלה שלי נוגעת גם לגברים וגם לנשים .
תודה רבה לרב .
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
לשאלה זו שני שלבי דיון:
שלב אחד, המדויק והמכוון, הוא היחס לאירועים כאלה ברמה העקרונית. על כך כתבתי לרבנים רבים ששאלו את המכתב הבא:
בעניין הקולולם,
זה אירוע יפה.
ויש בו הרבה מקרבת הלבבות, מדרכי שלום, מקרוב לבבות, מהאסתטיקה, ועניינים נוספים חיוביים מאוד. על כן, על עצם העניין נכון להביט בעין יפה וטובה.
באופן כללי, פעילות עניינית של גברים ונשים היא טבעו של עולם, ועמדתי הידועה היא שזו "דרך הארץ שקדמה לתורה" שההלכה מקבלת.
ואף על פי כן, ישנה בשורה גדולה לעולמה של תורה, שעל בסיס דרך הארץ שקדמה לתורה נבנית קומה של שניה של קדושה וצניעות, וצריך לבחון האם הדברים מותרים או אסורים.
כאשר מדובר בשירה, יש דברים שהם אסורים, ובעיקר שירה שהיא דו שיח בין גברים לנשים, המוגדרת בהלכה כ"פריצותא" (סוטה מח ע"א).
האם קולולם הוא פריצותא ?
השאלה היא כיצד היא נעשית.
אם אכן קיימת הפרדה בין גברים לנשים, לא מדובר בשיר שהוא "פריצותא" – לא מצד תוכנו ולא מצד הצורה שהדבר נעשה, ומדובר למעשה בשירה משותפת בה הקולות האישיים כלל לא מובחנים – לא הייתי יוזם את הדבר, אך הדבר אינו אסור.
לכן, הקהילה ביחד עם הרב, צריכה לקבוע את הכללים הברורים, ובעיקר שלא תהא זו שירה של גברים ונשים העונים זה לזה במה שמוגדר כפריצותא, וכדו'. זו צריכה להיות עבודה משותפת, שרוחה הגדול של הצניעות שורה שם, ומחפשים דרך ליצור את החוויה הזו בלי לפגוע בצניעות.
ואולי דווקא ההגבלות וההגדרות הם שיוסיפו אורה בנושא הצניעות.
אולם תמיד כשעוסקים בפסיקת הלכה עומדת השאלה האם ניתן למתוח את הקו הזה, ועל כן לבחון כל מקרה לגופו לאור עקרונות אלה, או שלא ניתן לעשות זאת, ואז אין לנו ברירה אלא למתוח קו: או שתמיד מותר או שתמיד אסור.
מטבעי אני נוטה לפסיקה המכירה בכך שניתן למתוח קו - אמנם לא במכחול אלא במברשת - ועל כן ניתן לקבוע עקרונות פשוטים של האירוע היפה הזה, להשתתף בו כשמתאים ולא להשתתף כשלא מתאים.
כל טוב