מובן מאליו?
צער היתמות אינו מושג ערטילאי שדורש הסברים. שתי מילים אלו לבדן משקפות עולם מלא של תחושות ותודעה כואבת, כזאת שביטויה בכתב או במילים יהיה לעולם חלקי ולא ישקף נאמנה את רחשי ליבם של אלו שאיבדו את הוריהם. גם אהבת היתומים נראית כמתבקשת מאליה, וקיימת ציפייה מכל אדם המתוודע ליתום לאהוב אותו ולהקל על חווייתו הקשה בכל שיידרש: אוזן קשבת, תמיכה כלכלית, העשרת שעות הפנאי שלו וכיוצא באלו.
אף על פי כן תורת ישראל בכל חלקיה חוזרת ומזכירה חובה קדושה זו. פעמים בהזכרת היתום לבדו ופעמים בסיפוחם של הגר, האלמנה והעני. מכל השבחים שבעולם בחר משה רבנו לתאר את גדלותו של ה' בכך שהוא "עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה" (דברים י, יח), לצד החוק המחייב: "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן" (שמות כב, כא). גם נביאי ישראל תבעו לנהוג עם היתומים בחסד וברחמים. דוגמה מייצגת מצויה בישעיהו: "שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה" (ישעיהו א, ז). שלמה המלך מנחה את קוראיו בספר משלי: "אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבֹא" (משלי כג, י) ואיוב מזכיר לשמצה את אלו שמנצלים את רכוש היתומים: "חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה" (איוב כד, ג).
גם התורה שבעל פה עומדת על חשיבות היחס המתאים ליתומים. הגמרא קובעת ש"כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" (מגילה יג, ע"א), ר' אבין הלוי משבח את ה' בזכות היותו "מפרנס יתומים ומאכיל רעבים" (מדרש תנחומא, פרשת אמור) ובעל הסמ"ק מזהה את המצווה הפ"ז בתורה כאיסור לעשוק יתום. ולא הוזכרו כאן אלא מקצת דוגמות שמייצגות את דאגת התורה לרווחת היתומים.
המקום המיוחד שתורת ישראל מקדישה לדברים אלו מוכיח את החיוניות שבהם, על אף היותם מובנים מאליהם. כשאנו קוראים את הפסוקים ואת דברי התלמוד שטורחים להזכיר לנו לנהוג בהגינות עם היתומים, אנו חייבים לשאול את עצמנו מדוע הוצרכה לכך התורה. מדוע עיקרון מובן ופשוט לכל נפש חוזר שוב ושוב באזהרות מהדהדות?
לא רק סיסמא
נראה כי הסיבה לכך נעוצה באופי הקלישאתי והשחוק של סוגיה כואבת זו. כשערכים כאלו מהלכים בקרב העם בסיסמאות ובפתגמים, או נישאים בתודעה כראשונים במעלה, החשיבות שלהם מיטשטשת והם הופכים למצוות שאדם דש בעקביו. במציאות כזו יש להדליק נורת אזהרה ולהבהיר לכול את הצורך לכבד את היתומים ולדאוג להם, ולא להשאיר זאת רק כמיתוס שנישא בפי כל. על טעם זה יש להוסיף עוד הסבר: התורה חפצה, שבתוך הדאגה לחלשים בחברה לא נשכח את החלשים שבחלשים, אלו שזוכים פחות לכל אותם הדברים שהתורה מדריכה להעניק ליתומים.
מחבקים את היתומים
החלשים שבחלשים בענייננו הם יתומים מסוג מסוים ומובחן. מבלי להפחית מהקושי של שום יתום בעולם, ידוע הדבר שילדים שהתייתמו מאירועי מלחמה או טרור זוכים לתמיכה רחבה ומקיפה הרבה יותר מאלו שהוריהם נפטרו מתאונה או ממחלה. עלינו לזכור את דבריה החוזרים ונשנים של התורה באשר ליתומים ולזכור להעניק גם לאחרונים את כל הדרוש לטובתם ולאיכות חייהם. את הייעוד הזה מגשימה עמותת "מרפא לחיים", והיא מפעילה תכניות התנדבות שבמסגרתן מוצמדים חונכים לילדים יתומים שהוריהם נפטרו ממחלה או מתאונה. החונכים מתייצבים לעזרתם בתחומים שונים ומקילים מעליהם את החוויה הקשה, ובכך מקיימים את החובה המוסרית והדתית להיטיב עם היתומים. אשרם ואשרי חלקם.
דוגמא לפעילות של עמותת מרפא לחיים ניתן היה לראות בחג פורים האחרון. במסגרת הפעילות השוטפת נערכה מסיבת פורים מיוחדת במתחם בית הספר "שעלי תורה". לפני המסיבה נהנו הילדים משעה של כייף על ידי מתנפחים ודוכני מזון ולאחר מכן התכנסו באולם להופעת הקוסם יהודה חלודה ודי ג'יי. הילדים נהנו מחוויה מרתקת שהשאירה בהם רושם עז לאורך ימים תוך הרגשה שאת ההורה שהלך ולא ישוב אומנם לא יקבלו בחזרה, אבל למרות זאת הם לא יישארו לבד.