הכירו את אודיה יהב, בת 33, נשואה לעידן ואמא לרועה, כורם ואשכר. גרה בנוקדים שבגוש עציון. לאחרונה הקימה את העסק "אשכר: מטפחות. מלכות. אהבה" המתמחה בעיצוב מטפחות מלאות נפח, צבע, ייחודיות ואתניות.
את העסק היא פתחה עם אחיה הלל, שצעיר ממנה בעשור. בעוד שהיא אחראית על הצד האומנותי, ההשראה, הצילומים, והקשר עם הלקוחות, הלל מטפל בכל הצד הלוגיסטי והכספי של העסק. הוא יוצר קשר עם המתפרות והספקים, "השילוב הזה תמיד גורר תגובות מופתעות וחיוכים מצד הסביבה שלא רגילה לראות הרבה שותפויות שכאלה".
-
עוד באותו נושא"גומות החן הן הסמל המסחרי שלי": מעצבת המותג צ'פצ'ולה בראיון מיוחד
16/06/22 10:31
פריט חובה שיש לך בארון?
שמלות צבעוניות, עזות וחיות בגזרת "גלביה" לימים שמתחשק לי להיות מיוחדת ועדיין להסתובב בתחושה של קלילות ונוחות.
מה הבגד שלעולם לא תלבשי?
בגדול אני אישה שמשתדלת לא להגיד אף פעם לא. אני משתנה עם הזמן, מכניסה ומוציאה מהארון שלי דברים חדשים שאני אוהבת, או שכבר לא. יש לי גם לא מעט פריטים שהולכים איתי כבר עשור ועדיין סופר רלוונטיים בעיני. בנקודת הזמן הנוכחית, אז לא אלבש שמלה בגזרת "דג", לא אוהבת את הגזרה הזו עלי.
המעצבת אודיה יהב צילום: שילת מזרחי
מה הטעות הראשונה שעשית בתחום?
לומדת מכל מהלך שאני עושה בדרך. מבחינתי, כל טעות היא הזדמנות לתיקון ולצמיחה.
למדתי לסמוך יותר על עצמי ולהבין שאני המעצבת, שאני נותנת את הפרשנות שלי לבד, לקשירה, לאופנה בכלל ושמי שתרצה, תאהב ותתחבר למותג שלי, זה מצוין. תמיד יהיו נשים שהצרכים שלהן אחרים אז צריך להרפות מלרצות את כולן. מטבע הדברים אנחנו עולם כל-כך מגוון ושונה ולכן זה אף פעם לא יקרה. למדתי לשמוח בזה ומלכתחילה לדייק את עצמי, ולהביא את מה שאני הכי אוהבת באותנטיות וחופשיות.
מה את אוהבת בעצמך, מראה ואופי?
ב"ה אני נמצאת במקום טוב שלקח לי הרבה שנים להגיע אליו. רואה ואוהבת את עצמי עם כל מעלותיי וחסרונותיי. היו שנים שהרגשתי שאני כבדה מדי לעולם הזה ושגם אני וגם הסביבה מתקשים להכיל ולקבל אותי עם כל הצבעוניות והמורכבות שיש בי. היום אני מבינה שהאומנות שאני יוצרת ומביאה לעולם מגיעה מתוך המקום המחפש והמורכב בנפש שלי, נפש שקשה לסדר בסדר מסוים, להגדיר ולצמצם.
דווקא במקום של היצירה זה נותן לי המון.
אני לא מקובעת על משהו אחד, פתוחה לדברים חדשים ויוצרת מתוך תשוקה וחיפוש תמידי אחר היופי בעולם. וכן, אני מרגישה שזה משתקף גם כלפי חוץ. לא מתכננת את זה, אבל מרגישה שגם במראה אני תמיד מחדשת ומתחדשת מאותו המקום בדיוק.
איך נראה יום העבודה שלך?
כמו המטפחות שלי. צבעוני, משתנה, מתחדש. אין לי סדר קבוע.
בכובע השני שלי אני מאפרת ומעצבת שיער, עובדת המון עם כלות שזו עבודה דינאמית בפני עצמה. בימים כאלו אני נוסעת לכל מיני מקומות מעניינים ופוגשת בנות מתוקות ומגוונות. גם במטפחות מדובר בעסק של אופנה משתנה כל שלושה חודשים לפי הקולקציה, מה שאומר שאף פעם אין מנוחה.
המון נסיעות לתל אביב, קשרים עם הספקים, ימים של תוכן ושיווק, ימים של הפקות, קשרים עם המתפרות ועוד.
המעצבת אודיה יהב צילום: שילת מזרחי
מה הדבר הכי קשה בתחום שלא מודעים אליו?
הקורונה שיבשה המון דברים בתחום האופנה והטקסטיל ובתחום היבוא בכלל.
ישנם המון איחורים בהגעת הסחורות, המון אי דיוקים בבדים שמגיעים וגם התייקרות מטורפת במחירי השילוח, מה שמשפיע אוטומטית על התייקרות המוצר הסופי לצרכן, במקרה שלנו, הצרכנית.
בנוסף, יש השנה המון בלגן בנמלים, שביתות והתעכבות מיותרת של סחורות לפני הכניסה לארץ. כל זה יוצר קושי אמיתי ביצירת קולקציה מעודכנת ומהממת בזמן. אבל ב"ה התגברנו על הכל ועד עכשיו הכל יצא כל-כך יפה שאף אחד לא מאמין למה שעברנו בדרך.
איך בחרת את שם המותג?
אשכר הוא שמה של בתי הקטנה והמתוקה. כמובן שיש לי קשר חזק לשם וגם למשמעות שלו, מתנה שלא על מנת לקבל תמורה. מרגישה שכיסוי הראש הוא מתנה. אני מאוד מתחברת למהות ולמשמעות המצווה, מעבר לזה אני חושבת שמטפחת כבר מזמן הפכה לפריט יפהפה, שיקי, ייחודי ואופנתי שמשדרג כל לוק. אז כן, זו מתנה.
למרות שקשה לי, כי אני מאוד מחוברת לשיער שלי, אני עדיין מרגישה שזו זכות לחבוש מטפחת ולעצב מטפחות לנשות ישראל היפות. מרגישה שזה מה שאני מביאה לריבונו של עולם כמתנה שלא על מנת לקבל תמורה.