זה שנים רבות עומדת בחלל האויר השאלה מהי מהותו של הקרמבו?
תשובות רבות ומגוונות נתנו לשאלה הזו. יש אומרים שהקרם- בו, כשמו כן הוא- עיקרו אותו הקרם הבהיר המוקצף, ויש טוענים לעומתם שהעיקר הוא הבסיס- אותו ביסקויט פריך הספוג בטעמו של הקרם דלעיל. ויש הסוברים שיש לראות בקרמבו ישות כוללת אחת חדשה שלא הקרם הוא העיקר וגם לא הבסקויט אלא המכלול כולו. שהרי קרם אפשר לאכול סתם כך ובוודאי ביסקויט, אך אין בשניהם את הקסם שיש ביצירה המופלאה הזו המכונה במילה אחת קרמבו. לדעתי, סוד קסמו של הקרמבו אינו במרכיבים שלו ואף לא בצורתו השובה את העין, אלא בענין אחר. בקלותו. כן כן המשקל. עומד אני ומשתאה כמה קל הוא הקרמבו וכמה קלה אכילתו. אין צורך ללעוס, אין צורך לקלף, אין גרעינים או אדרות ועצמות.לא צריך להוסיף תבלין, אלא "בעודה בכפו יבלענה", "ולא נודע כי באו אל קרבנה".
הותיקים שבנינו זוכרים עוד את הקרמבו של פעם. הבסיס, אותו בסקויט, היה פריך ומתוק מעין כמוהו. היה הוא רך בפה אך יציב כל עוד החזיק על גביו מגדל קרם. והקרם? עשיר בחלבונים מלא טעמים מטעמים שונים, קל אמנם ביד, אך כבד בחך. כבר אז היה דיון על מהותו והיו כאלה שאוכלים היו רק את הבסיס הקשה יותר הנותן תמיכה ומסגרת, וכאלה שרק התוכן הפנימי קסם להם, וכמובן אותם שראו בתופעה יצירה מקורית חדשה שדבר אין לה עם העבר, הם ראו את עצמם חיים בעידן חדש, עידן הקרמבו.
לאט לאט פג קסמו של הקרמבו, אך אל תטעו. רק אצל הותיקים מביני דבר, הילדים- הדור החדש אשר לא ידע את הקרמבו של אז אוכל גם היום כמויות בלתי נדלות של קרמבו, אלא שאנו הותיקים כבר איננו מבינים מדוע. הרי משנה לשנה הולך הבסיס ונהיה דק יותר וחלש יותר, בתקופה מסוימת היה הבסיס כל כך רעוע שהיה הקרם נשפך ממנו. עד שנמצא פתרון בצורת קרם קל יותר, קל מאוד, אוורירי, אויר. ממילא לא היה צורך בבסיס, אף שגם אם היה צריך לא היה כזה בנמצא. היום, כך נראה ה"אינבו", עטיפה מבריקה ומוזהבת, בתוכה בועת אויר מצופה בשוקולד. והילדים, אוכלים ואוכלים ומתמלאים אויר, ואנחנו... מתפוצצים!