דן ורינת זוג צעיר אוהב מאוד, חוששים מאוד שלא ידעו לשמור על אהבתם. הם רואים סביבם זוגות חברים שהחלו את חייהם המשותפים באהבה גדולה, אך לאחר זמן מה האהבה נעלמת ותהום נפערת. הם באו לבדוק האם ניתן לשמור על האהבה לאורך זמן?.
החששות של דן ורינת מוצדקים. אומנם מרבית הזוגות מתחילים את חייהם המשותפים באהבה גדולה, אולם לאחר שנים ביחד, חלקם מוצאים כי הזמן הטיב עם אהבתם והם מאושרים בזוגיות שלהם, לעומתם, יש זוגות שמוצאים עצמם פגועים וחיים בזוגיות נטולת אהבה וקרבה. נשאלת השאלה, מה ניתן לעשות כדי שהאהבה לא "תברח".
בעידן הנוכחי, בו שיעור הגירושין הולך וגדל, זוגות צעירים רבים מגיעים לפני מיסוד הקשר בניהם לקליניקה שלי ושואלים, מה עליהם לעשות כדי שאהבה שלהם תישאר, הם מסתכלים בחרדה על זוגיות של חברים שהחלה באהבה גדולה שמוצאים עצמם מתכתשים ללא הרף עד כי הם מגיעים לרבנות. גם זוגות ותיקים מתלבטים בשאלה זאת. למעשה כולם מחפשים את התבלין המיוחד, או נוסחת קסמים שלא תיתן לאהבה שלהם לדעוך.
פסיכולוגים ופילוסופים רבים ניסו לענות על שאלה זאת. החל מאלו שמאמינים שאהבה היא עניין מקרי ורק ברי מזל משיגים אותה. גישה זאת מאמינה ב- "FALL IN LOVE לעומתה יש גישות המאמינות שיש מה לעשות כדי לשמור על האהבה אך זאת אומנות שנתן ללמוד אותה.
אציג את הגישות השונות:
הגישה הטוענת כי אהבה היא ענין מקרי, מאמינה שרק אם יש לאדם מזל הוא מוצא את הנפש התאומה שלו שמעוררת אצלו "פרפרים בבטן". מי שהזוגיות שלו נכשלת, פשוט לא נפגש עם האדם הנכון וצריך לחפשה במקום אחר.
אך כפי שכולנו יודעים, שלב "הפרפרים בבטן, נמוג במהלך הזוגיות. על הזוג ליצור ולהשקיע ביצירת ריגושים חדשים על מנת לשמור על אש האהבה, או כפי שניטשה אמר- "המשיכו לבנות מחדש את הארמונות בחול", כלומר יש לעורר את התשוקה על מנת שהאהבה תשרוד. לכן מי שלא משקיע כל יום מחדש, אהבתו תימוג.
ישנן גישות המתייחסות לאהבה כאל עסקת חליפין, תן לי ואתן לך. מערכת היחסים נשארת כל עוד יש איזון בחליפין של כל אחד מבני הזוג. האהבה מסתיימת, כאשר אחד מבני הזוג חש שהתמורה שהוא מקבל, אינה שוות ערך למה שהוא נותן. בגישה זאת מתייחסים לאהבה כאל עסקה כלכלית, לכן על הזוג לדאוג שהמאזן לא יופר, כך שישתלם לכל אחד מבני הזוג לשמור על מערכת יחסים זו.
הגישה שאני מצדדת בה ומאמינה בנכונותה היא גישתו של אריך פרום כפי שהיא מוצגת בספרו "אמנות האהבה". לפיו, היכולת לאהוב היא אומנות נרכשת, כמו כל מקצוע לימוד אחר. השלב הראשוני הינו תיאורטי ורק לאחר מכן עוברים לשלב המעשי. אהבה דורשת אימון והשקעה על בסיס יום יומי, כמו לימוד נגינה בפסנתר.
אריך פרום הבחין בין אהבה בוגרת, המתמקדת בכך שהיחיד אוהב ללא קשר לאהבת בן הזוג. לעומת אהבה לא בוגרת המתייחסת לרצון של היחיד להיות נאהב ותלוי באחר.
לפי גישה זאת, אם ברצוננו באהבה אמיתית אנו צריכים לשמור על קיומם של המרכיבים הבאים במערכת היחסים:
נתינה- יכולת לתת ללא תנאי וללא תלות באחר.
דאגה –לדאוג לאחר שהינו תנאי בסיסי לאהבה.
אחריות- היכולת להיענות לצרכיו של האחר.
מתן כבוד-קבלת האחר ללא שיפוט וביקורת וללא תנאים.
ידיעת האחר- אפשרות להכיר ולדעת את נבכי נפשו של האחר לפי צרכיו.
כדי שמרכיבים אלו יתקיימו במערכת הזוגית, הם דורשים מכל אחד מבני הזוג עבודה יום יומית והשקעה רבה בבן הזוג. זוגות אשר יאמצו גישה זאת צפויים להחזיק במערכת יחסים איכותית וטובה לטווח ארוך. הם משביחים את יחסיהם עם השנים כמו יין טוב.
איזו גישה נכונה? לעניות דעתי יש לשלב בין הגישות, יש להשקיע וללמוד את בן הזוג ולהגיע לאהבה בוגרת, כך שהתמורה שמקבלים תהייה בעלת ערך לשני בני הזוג, על כל אחד לפעול ולעשות את המרב כדי לשמור עלייה ולא לאבדה. לתבל את היחסים בריגושים על מנת לעורר את תחושת ה"פרפרים בבטן".
מה הזוג יכול לאמץ מגישה זאת? יש לנסות לראות כיצד להשקיע ולהגדיל את הערך של הבחירה כדי להשאירה אטרקטיבית בכל עת. יש לערוך שינויים בהתנהגות על מנת להתאים אותה לשינויים המתרחשים בסביבה. כך יובטח שהקשר ישתבח עם השנים.
כתבה: רונית כהן זמורה
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית.
אתר:ronitzmora.co.il