"אז להתאפק?" זה מה שהוא שואל ברגע הראשון בו אנו מתחילים להסביר על ההבדל בין איש לאישה, בין דחף לחשק, על תהליכיות במגע, על הקשר בין אינטימיות רגשית לגופנית. "אז שאני אשתוק? פשוט שלא אדבר? שלא אומר מה שאני חושבת?" היא אומרת כשאנחנו מזכירים את זה שלכל זמן ועת תחת השמיים, ושצריך לבחור איך ומתי לומר דברים. פעמים רבות נראה לנו שמצופה ונדרש מאיתנו להתגבר, להתאפק, להכניע. במיוחד אם ברצוננו להיות אנשים רוחניים, הלכתיים, פנימיים, זוגיים. האבל אם רצון הבורא מאיתנו זה להכניע את כוחות החיים שבנו? את התשוקות? התחושות? החלומות? שלא להיות יותר מידי, או לא כראוי?
לאחרונה ליווינו את בן זקונינו לכיתה א', ובפתח הכיתה ליבי עלה על גדותיו לשמע הסבר שכל כך יישב לי את הלב. המלמד (המורה) מסביר לילדים מה עושים כשמאוד רוצים לדבר בכיתה: "אם יש משהו שאתה מאוד רוצה לומר עכשיו! קח רגע, תכניס את המילים אל הלב שלך. מהלב, תיתן למילים לטפס אל היד שלך, מהיד אל האצבע ואז תצביע ואני אדע שיש לך משהו חשוב לומר".
וואו- למה לא סיפרו לי שלא צריך לשתוק או להתאפק? רק להכניס את המילים, הרצונות, החלומות, הפעולות, התשוקות אל הלב, לתת להם לעשות מסע בגוף. לעבור דרך הלב, ומשם להתבטא בידיים, ברגליים, בעולם, במגע, בעשייה, מתוך תכליתיות וקשב. יחד עם הלב.
ובדיוק בימים אלו כבר בא לי להסתער על השנה, רק התחילה השגרה. ושוב נעצור, נתכנס פנימה, נתקע בשופר. נעורר את קולו ההיולי של הלב במסע השגרתי של חיינו.
וזה הסוד הגדול. לא להתאפק, לא לשתוק, להתגבר או להכניע. אלא לגעת, לדבר, לעשות, לשתף, אך לפני כל זה רק לרגע נעצור. נתכוונן פנימה. לחוש את הלב שלי ואולי אפילו את ליבו של בן זוגי. לעצור ולשים לב לליבו של הזמן הנכון והמדוייק.
אחת התפיסות המוטעות בזוגיות היא הלגיטימציה ואפילו הציפייה, שהמרחב הזוגי ואיתו האוזן, הלב, הגוף של בן/ בת הזוג צריך להיות זמין ומוכן לפריקת רגשות, עומסים, צרכים ותסכולים מכל הסוגים בכל עת. זה הרי חלק מלהיות שותף למסע. לא? אז לא! בן/בת הזוג אינם פח זבל לפורקן ושחרור, וכך גם המרחב הזוגי. אנו בוחרים אם נפרוק ונזהם את המרחב הזוגי או שנזין אותו ונעשיר אותו. להיות שותפים למסע, "לשמש זה עם זו"- להתכוונן יחד לדרך חיים משותפת ולא להשתמש זה בזו, ואפילו לא לשמש זה את זו.
להיות שותפים למסע זה לאפשר ללב המילים לגעת, לברר, לדייק, להאיר ולהעצים אחד את השנייה ואת המרחב הזוגי. לתת ללב המגע לספר, לבטא, לגלות, לאהוב. לאפשר לעשיה השגרתית לבטא את לב הקשר, לגלות חלומות, לפעום באהבה.
והסוד של היום הוא לא להתאפק, אבל כן לעצור להתכוונן ולעשות, דרך הלב.
הכותבים: יהונתן ויסכה שומר - בעלי "כלים שלובים", מרכז להתפתחות אישית וזוגית.