כל קושי וכל משבר בקשר- הוא משגר, הוא פתח, הוא אפשרות. הקושי הוא סימן לכך, שיש לכם את היכולת לצמוח, לברר ולהתקרב. שיחה טובה, כנה ומכבדת, יכולה לסייע רבות ולהפוך את הכאב לקרבה, להבנה ולאהבה גדולה יותר.
בכל מערכת זוגית ישנן התמודדויות שונות. על מנת ליצור קשר אמיתי ושלם בין שני אנשים שונים, מוכרח שתהיה עבודה של חיבור והתאמה, שיקרבו וייצרו את הביחד הייחודי שלהם.
לכל זוג ישנם התמודדויות שהקב"ה התאים במיוחד בעבורם. התמודדויות שמתאימות לכוחות, ליכולות, לתכונות ולתפקיד של כל אחד ושל שניהם יחד.
אחד הניסיונות שלנו בתור זוג, ובתור יחיד הנמצא במערכת זוגית, היא- לא לגרור את ההתמודדויות. לא לגרור את הקושי, המחלוקת או הכאב. אלא לנסות לברר, לדבר ולהתקרב.
ישנם משפטים רבים שכולנו מכירים, המבטאים את אותו עניין בניסוחים שונים: "הייתי בטוח/ה שזה יסתדר מעצמו", "חשבתי שזה יעבור", "לא מצאתי את הזמן והאפשרות שנדבר", "בהתחלה זה לא כל כך הפריע", "לא רציתי לקלקל את האווירה".. וכדומה.
זה נכון שלעיתים קשה לפתוח ולדבר על דברים מורכבים בקשר. לא תמיד קל לדבר על מה שמפריע. לעיתים יותר פשוט להמשיך הלאה, לנסות להתעלם, או בניסוח קצת אחר: להדחיק את המועקה, את הקושי, ולתת לה להיגרר...
פעמים רבות כאשר לא מדברים על הדבר אלא "מטאטאים מתחת לשטיח", על ידי כך מצטברים בתוכנו רגשות שלילים, שעלולים ליצור ריחוק גדל עוד יותר. וחבל. רק לא מזמן הגיע אלי זוג חדש לטיפול, כאשר המילים הראשונות שאמרה לי האישה היו:"עוד רגע אני הולכת להתפוצץ...". לכן, ובכדי להימנע מלהגיע למצב כזה, חשוב לנסות ולזהות את הקושי שלנו עוד לפני "שמתפוצצים", ולשוחח על כך בנעימות, בהקשבה הדדית וכמה שיותר בנחת.
עם זאת, חשוב לציין כי יש פעמים בהם אנו באמת מצליחים להתגבר, לסלוח ולעבור הלאה, גם מבלי לדבר על כך. יכולת זו לסלוח ולדון לכף זכות גם מבלי לדבר על כך היא חשובה ומשמעותית, אך כדאי שנדע להבחין בינה לבין המציאות בה אנו "עוברים הלאה", אך בתוך הלב נשאר הקושי, הפגיעה, וכך גם הרגשות השלילים והכואבים.
עם כל זה חשוב לפתל מודעות וכלים נכונים לביצוע השיחה על נושאים מורכבים בקשר.
ראשית, זמן מתאים. העובדה שדבר מסוים מפריע לי או פגע בי, לא אומר שברגע שבו נפגעתי, זה הרגע לדבר על כך. ממש לא. כדאי וחשוב למצוא את הזמן הנכון והמתאים לדבר על כך. זמן בו שניכם רגועים ונינוחים. זמן שבו אתם נמצאים לבד, ואין אוזן נוספת שמקשיבה. זמן בו יש יישוב הדעת שמאפשר לדבר על הדברים מתוך כבוד והקשבה לצד השני.
שנית, בלי להאשים. אם יבוא מישהו שיאמר (וכבר באו ואמרו...):" אני לאשתי לא יכול להגיד שום דבר שמפריע לי, כי היא מיד נעלבת ואי אפשר לדבר איתה!!" הייתי מציעה לנסות ולבדוק (וכן גם להפך): איך אתה אומר לה את מה שמפריע לך? האם זה בזמן שמתאים לשניכם? האם זה נאמר בכעס ומתוך הטחת אשמה? או שזה נאמר בכבוד ומתוך ניסיון להבין גם את הצד שלה?
בכדי שהדיבור יהיה מועיל, אנו מוכרחים לזכור ולהזכיר לעצמנו שדיבור שנאמר בהתקפה ומתוך הטחת אשמה, סביר להניח שיעורר התנגדות. לכן כל כך חשוב למצוא את הזמן הפיזי והנפשי המתאים ביותר לדבר. להכין כוס תה, כוס מיץ, ולדבר בנחת. בהקשבה ומתוך רצון שיהיה רק יותר טוב.
בזו הדרך, עם סבלנות ונכונות, בעזרת ה' יהיה אפשר לפתח תקשורת כנה, בונה ומקרבת.
ולסיום, כדאי שנדע ונפנים- כי קושי או התמודדות אינם סימן לחולשה או לכך שמשהו בקשר שלנו אינו טוב. להפך. כל קושי הוא מקור לצמיחה נוספת בקשר. להבנה עמוקה יותר, לקשר כנה יותר, לאהבה שמתרחבת. כדאי שנזכור כי כל משבר, הוא משגר, הוא פתח, הוא אפשרות.
הקושי הוא סימן לכך, שיש לכם את היכולת לצמוח, שהקב"ה מאמין בכם, וביכולתכם להגיע למקומות גבוהים, עמוקים ואוהבים יותר ויותר...
הכותבת הינה יועצת אישית וזוגית ומנחת קובוצת (MA). מחברת הספר "אוצרות פנימיים"- מודעות עצמית יהודית.