"בעלי מנסה, משתדל, מצטער- ואילו אני נשארת סגורה וחסומה. למה כל כך קשה לי 'לרדת מהעץ?' למה אני לא יכולה לחייך, לחבק ופשוט לסלוח?"
אנשים רבים חושבים שלבקש סליחה זוהי המשימה הקשה ביותר. אך מתברר שישנו קושי נוסף הקשור דווקא ליכולת לסלוח. לשכוח. לשים בצד ולצעוד הלאה באהבה.
מדוע קשה לסלוח? כמה נקודות למחשבה.
פעמים רבות הקושי לסלוח קשור לפחד להתאכזב שוב. כאשר פגעו באמון שלנו, הכאיבו לנו במקומות רגישים, נוצר פחד (לעיתים לא מודע) שהפגיעה או העלבון יחזרו בשנית. בכדי לצמצם את הפחד הזה, ולהשאיר את תחושת השליטה בידיים שלנו- אנו מתקשים לסלוח. אנו שומרים את הפגיעה חזק בתוכנו, ולא מאפשרים למשהו אחר לקרות. אי הסליחה מעניק לנו תחושה של שליטה וכוח, כי כעת, יש לנו הזכות לקבוע איך כיצד וכמה להתקרב או להתרחק. אנו משאירים את עצמנו בעמדה של הגנה מפגיעה נוספת, ובכך גם מצמצמים את האפשרות שדברים טובים יתרחשו בקשר.. שמשהו אחר יבנה ויצמח.
בפועל, מתוך המציאות נראה כי דווקא הכעס הפנימי וחוסר המוכנות לסלוח מגביר את תחושת הכאב ולא מצמצם אותו. ההיאחזות בפגיעה משאירה אותנו חלשים, כואבים וגם חסומים לתחושות טובות שיכולות להיכנס.
אי המוכנות לסלוח נובעת לעיתים מרצון "לנקמה". לגרום לזולת להרגיש תחושה שלילית גם כן. על ידי כך שאינני סולח, אני גורם לאדם השני תחושה רעה של אשמה, ייסורי מצפון, ובכך נדמה שאני "מחזיר לו".
יתרה לכך, פעמים רבות בתוך מערכת זוגית הנפגע אינו מגיב עניינית לפגיעה אלא מעניק תחושה שלילית רחבה יותר. למשל: "את/ה אף פעם לא משתנה", "פשוט לא טוב איתך", "אני כל כך סובל/ת איתך". מילים קשות וכלליות אלו, בהחלט מחזקות את ההרגשה הרעה של הצד שפגע (וכעת גם פגוע...), אך במקביל הן גם מקשות עליו לבקש סליחה, ומגבירות את הריחוק.
דבר נוסף ועיקרי, אחד הקשיים לסלוח נובעים הצורך הפנימי שלנו בתיקון אמיתי. כאשר בן הזוג למשל, מבקש את הסליחה כלאחר יד- יהיה קשה יותר לסלוח, כי מתקבלת ההרגשה שהסליחה לא הגיעה מלב שלם, וממילא לא נעשה תיקון אמיתי. כמו כן, לעיתים כאשר נאמר המילה "סליחה" או "מצטערת" בלבד, ללא שיח והבנה על מהות הפגיעה, קשה יותר למחול. פעמים רבות, על מנת לחוש את התיקון השלם ישנו צורך לדבר על הדברים לעומק, ולהרגיש שהצד השני מבין את גודל הפגיעה. כשהסליחה היא רק "במילה" אך ללא ההבנה העמוקה יותר, קשה יותר למחול ולהשתחרר.
ומהי סליחה?
עם כל זאת, ולמרות הכל- מעלה גדולה ויקרה הינה היכולת לסלוח ולמחול.
סליחה היא המוכנות להסתכל קדימה, ולהאמין בטוב שיבוא. היכולת לסלוח יש בה ויתור על התחושה של : "אני הצודק ואתה הלא בסדר!". לסלוח זה לזכור שכולנו עושים טעויות, כולנו נופלים לעיתים, כולנו בני אדם, שבסופו של דבר- חפצים בטוב.
מעבר לכך, היכולת לסלוח ולהתבונן בעין טובה על הזולת, זה מקום של חופש. של שחרור. זה מקום שמאפשר לנו לאהוב ולהתקרב. הסליחה היא פתיחה של אנרגיה חסומה, הפותחת בפנינו מקום חדש של חיות, תקווה ואהבה. הסליחה הינה סוג של אמונה. אמונה בטוב הפנימי שנמצא בתוך כל אחד מאתנו, ואמונה בכך שהכל תוכנן מלמעלה- לטובה. לטובתי.
הסליחה משחררת אותנו מהמסע הכבד של העבר, ומאפשרת להרגיש וליהנות מההווה של חיינו. כאשר אנו סוחבים על גבנו פגיעה מהעבר, ומתקשים לסלוח ולשחרר, אנו חסומים מלראות וליהנות מהטוב שקיים כרגע. הסליחה לעומת זאת, מאפשרת להיפרד מכאב, ומסייעת להתחבר ולחוש את הטוב הקיים כרגע.
ואם בכל זאת קשה לסלוח, אם קשה לנו למחול ולהתקרב בחזרה, כדאי להתבונן פנימה ולברר מדוע. הקושי לסלוח יכול להתקשר לנקודות שונות בנפשנו. לעיתים זה קשור לבן הזוג, (וכדאי לדבר עמו כך) ולעיתים זה קשור לחסימות רגשיות בתוכנו, שמקשות עלינו מלסלוח ולשחרר (וכדאי לנסות ולהתמודד איתן).
ולסיום כדאי לזכור שלסלוח זה תהליך. גם אם השכל סלח, לעיתים לוקח זמן ארוך יותר- ללב להתפייס. וזה בסדר. כדאי לתת לעצמנו את הזמן, לנסות להתבונן בטוב של עצמנו ושל בן זוגנו, ובעז"ה מתוך המוכנות לפייס ולהתפייס גם יחד- נזכה לקרבה אמתית ושלמה.
הכותבת מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים" - להתפתחות, מודעות, שינוי וצמיחה. מטפלת אישית וזוגיות, מרצה ומנחת סדנאות לנשים בנושאים שונים.