זכרון עמום לי, ומוטב שישכח במהרה, בו חברתי הצפונית ואני יצאנו לטיולון קצרצר בנחל עמוד שלמרגלות העיר צפת. נחל נובע מקור חכמה, עם בוסתנים יפהפיים וברסלבערים תמהוניים החוסים בצלם. גם חזירי בר שוטטו שם לעתים, כך אמרה השמועה, אבל אם מצליחים להתחמק מדקלומים של ליקוטי מוהר"ן מפי "נחמני" הוזה- אפשר לשרוד גם את המכשול הזה.
או שככה חשבנו.
התנהלנו בעצלתיים, היום הלך והעריב לו ובקורלציה מושלמת- הנחל החשיך כמעט כליל.
לפתע נשמעה נחרה שאינה משתמעת לשתי פנים.
"רוית" שאלתי את ההולכת לצדי "את נרדמת בהליכה???"
עוד בטרם הספיקה להגיב להגנתה, יצא מבין השיחים שמולנו קול נחרה נוספת והפעם ביתר שאת.
פגישה. חצי פגישה. מבט אחד מהיר ושתינו, ללא שהיות, עשינו "אחורה פנה" ותוך שלושים שניות גמרנו את הנחל בחזרה לנקודת המוצא.
 |
|
יש דברים שאני לא עושה. (צילום: Murdoch666-cc-by)
|
בהמשך, כשהגענו לביתה הבטוח והתכרבלנו לנו, רועדות מקור ויותר מזה- מפחד, אחיה היקר, שהוא טיילן מאוד מלומד, אמר לנו שחזירי הבר, למעשה, הם בסדר.
החזירות הן אלה שצריכות להדאיג.
"גם בטבע" גיחך "הנקבות הם המסוכנות"
"תגיד לי, חתיכת פושט" התעלמתי מהעקיצה "נראה לך שהיה לי זמן לבדוק אם יש לה עטינים או לא?"
כך או כך, אם ברגעי הבעתה ההם, היו מעמידים אותי על המסלול מול קרל לואיס האגדי- הייתה לנו מדליה אולימפית נוספת.
ושלא תבינו לא נכון, זה לא שאני לא טיפוס טיילן. זה שאני מאוד לא טיפוס טיילן.
צקלקה מהבהבת הדהדה בראשי כשקראתי את רשימת התחביבים של ארז, בחור נאה ונעים מבט שפנה אלי באתר.
"צילום, ספורט אתגרי, צילום אתגרי, טיולים ונופים".
הוא גם צירף את כתובת האתר שלו ובו צילומי נוף עוצרי נשימה.
"אמאלה" לחשתי לעצמי אבל ידעתי שאי אפשר להתחמק. שנת הכן או לא שנת הכן?
"תשמע" הייתה לשון התגובה ששלחתי "אין לי בעיה לנסות אבל... איך לנסח את זה? אני פדלאה"
"ולזה את קוראת "פער"?! זה לא משהו שאמור להפריע בכלל! מה הטלפון שלך?".
לא נרגעתי, אבל נאמנה לשבועת הכן שלי שיגרתי את מספר הטלפון.
תוך שלוש דקות הבחור אצלי באוזן, כולו חדווה "מה נשמע, מקסימה?"
ניסיתי שוב להסביר את מוגבלות יכולותי הטיילניות, מתוך תקווה שיהיה הוא זה שיגיד "לא, תודה" ובכך לא אפר שום נדר.
"למה, חמודה? למה את מדברת ככה? כתבת שאת אוהבת "להרהר מול נופים"
"כן, מהרכבל. אתה מוכרח לנסות פעם"
"אוי, נו. אל תגזימי. אני באמת לא כזה אובססיבי. זה לא שאני עושה את שביל ישראל מידי שבוע... אני ממש לא כזה. זה פשוט תחום העיסוק שלי, צילום. בין השאר- אני מצלם נופים. הקטע של הטבע- הוא חלק מעניין הצילום ולא להיפך"
 |
|
גם זה רעיון לדייט ראשון (צילום: BrianTaylor42-cc-by)
|
"באמת תמונות מרהיבות!" החמאתי אגב הצצה באתר ששלח אלי "צבעים יפהפיים וזויות צילום ש... וואו. תגיד, תמונה מספר 17 לא הפוכה?"
"17...? אה, לא. זה כשקפצתי בנגי מאיזה גשר של 160 מטר בנפאל"
"אה".
"אז מה, נקבע לנו דייט נחמד סביב ירושלים?"
"כן" עניתי. דייטים ירושלמיים אני אוהבת.
קבענו מועד ומיקום מדוייק למפגש ונפרדנו לשלום
ואז נזכרתי בפסוק "ירושלים- הרים סביב לה"
"אאוץ! זהירות, שירה, אני במצב רגיש..."
"מה את רוצה שאני אעשה? ארחף מעל פסי ההאטה?"
נאנחתי מכאב. שירה ליכסנה לעברי מבט אמפתי וחזרה להתבונן בכביש.
"זה היה דייט ראשון?"
"כן"
"הוא לקח אותך לקומזיץ על ראש הר בדייט ראשון???"
"כן"
"אמרת לו שאת פדלאה?"
"כן"
"וכל זה בקור הירושלמי..."
"קיפאון. כן. היה שלב ששקלתי תירגולי פקירים בהליכה על גחלים, רק בשביל להרגיש שוב את כפות הרגליים"
"כנראה שצדקתי, והסיפור הזה עם ה"כן לכל דורש" מתברר כשטות אחת גמורה" פסקה "מה הרווחת מההתנסות הטראומטית הזאת שהייתה נחסכת ממך אם רק היית אומרת לא?"
הצבעתי על שקיות בגדי המעצבים שרכשתי לעונת החגים הממשמשת ובאה.
לפני מסע הכומתה - ערכתי לעצמי מסעות שלא מאכלסים זורנאלים של נשיונל גיאוגרפיק .
שירה חייכה " אכן היה משעשע לאסוף אותך, מפוייחת עם ריח של בדואית ובידייך שקיות של חנויות יוקרה אבל היי, זאת את. מזמן הפסקת להפתיע אותי". היא עצרה ליד הבית שלי.
"וחמש שעות הכושר בדייט הלילי אמש?" אמרתי "אני משוכנעת שהבגדים ישבו עלי עכשיו פיקס!"
דידיתי את הדרך לפתח הבית, נופפתי לשירה שהפליגה לדרכה,
וידעתי... שגם אם אלבש בגדי מלכות - ההידוס הפתטי שלי משווה לי מראה של אלפקה.