כשהייתי מדריכת טיולים הייתי קמה לעבודה בשעה 4.30 לפנות בוקר, הולכת שעה ברגל לתחנה המרכזית בירושלים, נוסעת עוד שעה ומתפללת באוטובוס, נפגשת עם הקבוצה שלי ומוציאה אותה לטיול. רק בעיצומה של הנסיעה למסלול, כ-5 שעות אחרי ההשכמה שלי, הייתי באמת מתאוששת מההשכמה וחוזרת לעצמי.
ניסיתי לעשות המון דברים כדי לקצר ולזרז את התהליך: קפה, ספורט (הליכה מהירה במשך שעה בחמש כל בוקר זה מכובד), ארוחת בוקר, ארוחת פירות, מים, ארוחת גזרים, וכלום לא עזר. לא הבנתי למה קימה בבוקר היא קשה וטראומטית כל כך בשבילי, בעוד שמסביבי מלא אנשים שמתפקדים יופי.
בחברה שלנו מוסכם וידוע שראוי להשכים קום, להתגבר כארי לעבודת הבורא ומשימות החיים, ומי שלא עושה כך ו"נמרח במיטה" הוא עצלן ובטלן, ומה לא.
שנים חשבתי שאני עצלנית, אולי אפילו עם בעיה רפואית כלשהי שטרם הצליחו לגלות אותה, עד ששמעתי את הרצאתה של ד"ר קרן אור חן מהטכניון בחיפה (ההרצאה, בסגנון טד, נמצאת ביוטיוב וניתנת לצפיה חופשית).
ד"ר קרן אור חן (איזה שם נפלא יש לה!) חוקרת את האוכלוסייה בנושא השינה. בהקשר הזה היא מחלקת את אוכלוסיית העולם ל-2: קצרי שינה וארוכי שינה.
אחרי שחקרה אנשים בגרמניה, ביפן ובישראל, היא מצאה שיש סממנים מובהקים שמבדילים את אנשי שתי הקבוצות אלה מאלה.
ד"ר אור חן מתארת בהרצאה שלה את המאפיינים של כל קבוצה, וכששמעתי אותה מספרת על קבוצת ארוכי השינה הלסת שלי נשמטה. הרגשתי שהיא מתארת אותי בדיוק, כאילו היא חיה לצידי ומספרת עליי: כל המאפיינים המתוארים בהרצאה לפרטי פרטים, פשוט מתאימים בול.
כשהיא התחילה לתאר את המאפיינים של קצרי השינה, זה היה נשמע כאילו שהיא מתארת את בעלי. שנינו צפינו יחד ולמדנו המון על עצמנו ועל הילדים שלנו: כבר מגיל צעיר מאוד אנחנו רואים היטב מי דומה לאמא, משקיע המון זמן ואנרגיה כדי ללכת לישון ומתקשה לקום בבוקר, ומי דומה לאבא, נרדם בדקות ספורות וקם מלא מרץ ושמחה עם אור ראשון ולפעמים גם לפניו.
בהרצאה הזו הרגשתי את העוצמה בלהכיר את עצמי ולדעת את המאפיינים והצרכים שלי. קיבלתי תזכורת כמה באמת חשוב לדעת ולתת שם לתכונות שלנו ותופעות שעוברות עלינו, להבין אותן לעומק ולקבל אותן ולא לחיות בתחושה תמידית שמשהו לא בסדר איתי.
וכמה נשי המסר הזה, כמה חשוב ורלוונטי לנו; אישה שמשתנה כל הזמן, אישה שנושאת בחובה את סוד ההתחדשות המחזורית, כמה טוב ונכון לה ללמוד להכיר את עצמה, ולהבין את התופעות והתהליכים שהגוף שלה עובר והמשמעות שלהן.
ובחזרה להרצאה- כשד"ר אור חן מנתה את המאפיינים של קבוצת קצרי השינה וקבוצת ארוכי השינה, חשבתי לעצמי שלקצרי השינה יש המון יתרונות על ארוכי השינה: שינה טובה יותר, קצרה יותר, שעות פעילות רבות יותר, ובאופן כללי המון אנרגיה.
חיכיתי לשמוע איפה היתרון שלנו, ארוכי השינה. אז אנחנו סוג ב' במובנים רבים, אבל חייבת להיות נקודת אור כלשהי!
ובסוף בסוף של ההרצאה, נקודת האור הזו הגיעה: בכל המדינות שהיו בהן נבדקים, גרמניה, יפן וישראל, התוצאות הראו באופן מובהק שאצל ארוכי השינה יש תכונה בולטת אחת שנמצאה במידה מועטה אצל קצרי השינה: יצירתיות.
אז אולי אנחנו אוהבות לישון, אבל אנחנו מוזות. וזה מוכח מחקרית.
ליצירת קשר, חפשו בפייסבוק "חני כהן יהונתן".