יום העגונה אם הדיינים יחרישו רווח והצלה יעמוד לנשים ממקום אחר

השבוע נחגוג את חג הפורים ונקרא את מגילת אסתר, אולם רגע לפני כניסת החג השמח, נעצור לרגע לצום ביום תענית אסתר. צום זה נקבע כזכר לצום שקבעה אסתר בשיחתה עם מרדכי המתוארת בפרק ד' במגילה: "אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.  וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, לְהָשִׁיב אֶל-מָרְדֳּכָי. לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם--גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם כֵּן".

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאאישה בת 100 עגונה כבר 70 שנה

  01/03/23 16:54

במאמרו על פסוקים אלו, מלמד הרב ליכטנשטיין זצ"ל, כי מרדכי מטיח באסתר שהיא מסרבת ללכת אל המלך לא מפני שחסר לה האומץ, ולא מתוך חולשה, אלא מתוך שיקול דעת קר. מרדכי מתעמת עם מה שלדעתו עלול להסתתר מאחורי חוסר האומץ המדומה - האדישות. הרב ליכטנשטיין מפרש את דברי מרדכי - אילו באמת היה אכפת לך, אילו באמת היה מדובר בנפשך, האם היית מסוגלת לומר "ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום"? האם כך מגיבה מי שאכפת לה? ומרדכי ממשיך ואומר - אם לא ממך תבוא הישועה היא תבוא "ממקום אחר". מפרש אבן עזרא שהיא תבוא מצד אחר, או מדרך אחרת. ר' יהושע מיטרני מפרש: שאין הבורא מעלים עיניו מעמו והרבה שלוחים יש לו.

ממשיך הרב ליכטנשטיין ומלמד "בעלי השיקולים והחשבונות, המהססים והמפחדים למיניהם, אלו הדואגים לעצמם בראש ובראשונה, כל אלה – יאבדו, "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות"; עכשיו שעת האפס, זהו המבחן לצאת מהאדישות.

יום תענית אסתר נקבע כ"יום העגונה". עגונה היא אישה יהודייה אשר בעלה מסרב או לא יכול לתת לה גט. לאישה במצב זה נותר לפנות לבתי הדין הרבניים ולהגיש תביעת גירושין או בקשה להתרת נישואין. ביום זה, המוקדש לנשים העגונות המייחלות להשתחרר מכבלי נישואיהן יש לפנות לבתי הדין הרבניים בארץ ובקהילות היהודיות בעולם כולו בבקשה העולה מהמגילה: אל תדמו בנפשכם - כי אם החרש תחרישו בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד לנשים אלו ממקום אחר, מי יודע אם לעת כזאת הגעתם לכס השיפוט.

בית הדין הרבני. ארכיון צילום: Miriam Alster/FLASH90

אל להם לדיינים להחריש, לשתוק על מצב זה, וחמור מכך, אל להם להיכנס לאדישות. על הדיינים מוטלת החובה לפעול ולהפוך כל אבן בחיפוש פתרונות הלכתיים להתרת אותן נשים עגונות. במציאות בה תהיה חלילה אדישות למצבן של אותן נשים, רווח והצלה יבוא להן ממקום אחר - יש מי שתמצא הצלה בפנייה לבית דין פרטי; יש מי שיביא לה רווח לא להינשא כלל מלכתחילה. אולי תהא גם מי שתמשיך הלאה בזוגיות אחרת בלי להמתין להיתר או לגט, ואז - "את ובית אביך" - יאבד ישראל. 
זו היא שעת המבחן להשקיע מאמץ בחיפוש וביישום פתרונות. לשם כך נבחרו הדיינים היושבים בדין, "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות", ועליהם לכנוס את כל מי שאומץ הלכתי בידו ולהציל עגונה מעושקה.

הכותבת היא עו"ד בארגון "יד לאישה" מבית רשת "אור תורה סטון,, המייצג עגונות ומסורבות גט.