שירה לב ציון מאמינה שקונפליקטים ואי הסכמות הם חלק בלתי נפרד מהחיים. בעבודתה כעורכת דין לענייני משפחה היא ראתה הכל. עד שנחשפה לתחום התקשורת המקרבת וגילתה שבכוחה לסייע לאנשים וארגונים להתגבר על סכסוכים. בקליניקה שלה בירושלים היא מגשרת בין בני משפחה ועסקים, ומעל הכל, מקפידה להכניס לחיים הרבה חמלה ואהבה.
איך את יכולה להיות גם עו"ד וגם מנחה לתקשורת מקרבת? זו לא סתירה?
"אלו עולמות שונים לחלוטין ומצד שני משלימים. שניהם מבטאים תהליכים שונים שנמצאים בי ואני תמיד רוקדת בין שניהם. מאז ומתמיד הייתי לוחמת צדק וגדלתי בסביבה אידאליסטית וכך חונכתי כילדה בבני עקיבא".
לדבריה, היה לה טבעי ללמוד משפטים בשל רצונה לקדם צדק ואג'נדה בה האמינה: "יש לי את האמת שלי ואני רוצה ללכת איתה עד הסוף. במהלך העבודה כשהייתי עוזרת משפטית לשופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע עברתי השתלמות ולמדתי גישור ומאותו רגע משהו חדש ניצת בי".
שירה לב ציון צילום: אבי לב ציון
מה למדת על עצמך במהלך לימודי הגישור?
"תמיד אהבתי לדבר ולהופיע ולתקן את מי שטועה, להוביל אחרים לפעול ולהאמין 'במה שצריך', ופתאום הפכתי לאדם שיודע להקשיב. למדתי בגישור רגע להיות בשקט לשים את עצמך בהמתנה ולתת לאחר לומר את דברו בלי להפוך אותו לצודק. למדתי עוד ועוד, כי זה ממש סחף אותי ופתח בפני עולם שלא הכרתי קודם, עולם של חשיבה עצמאית וסקרנות וחקירה".
"בארצות הברית למדתי לתואר שני ביישוב סכסוכים ובמהלך ההתמחות למדתי תקשורת מקרבת וזה הצית בי תשוקה יותר בוערת. תקשורת מקרבת היא יותר עמוקה. בעוד גישור מנסה למצוא פתרונות בין שני הצדדים לסכסוך, תקשורת מקרבת שמה פוקוס על יצירת חיבור בין השניים. זה גרם לי להיות אדם שמחפש חיבור עם אנשים שבעבר לא חשבתי שיש לי איתם קשר".
שירה אומרת כי כשחזרה לארץ היה לה קשה לחפש עבודה כעורכת דין שמלבה סכסוך ומחלוקת, אז היא פנתה לגישור. "מאוד קשה להתפרנס מזה אז עבדתי כעורכת דין, אבל התמקדתי במשרות ציבוריות בהן אני יכולה להזדהות עם הערכים כמו הרשות להגנת הצרכן ועמותת 'עתים', שמשפרת ומנגישה את שירותי הדת".
"כמגשרת יש לי את הרגישות"
"בתחילת תקופת הקורונה סיימתי את עבודתי ב'עתים'. החלטתי שזו הזדמנות טובה להגשים את החלום שלי, וכך התחלתי לעסוק בזהות שלי – מי אני? עו"ד? מגשרת? מנחת קבוצות? החלטתי להיות גם וגם וגם, כשהמשותף לכל הדברים הללו הוא גישה של הסכמות, דיאלוג ושלום".
בתור עו"ד היא עוסקת גם בעריכת הסכמים, ובין היתר גם עורכת יפוי כוח מתמשך. "כמגשרת יש לי את הרגישות, ואני מאמינה שעל ידי תכנון מוקדם של הזקנה אפשר להימנע ממצבים מורכבים שנגרמים כתוצאה מלחץ כשלא נערכים מבעוד מועד".
"בנוסף, אני עוסקת בליווי ארגונים, זוגות ויחידים בתהליך של שיקום יחסים שנפגעו. תקשורת מקרבת היא גם כלי משמעותי בחיבור אל תוך עצמנו. כשאני יודעת לקבל את עצמי ואת כל החלקים שלי אני עושה גישור פנימי בכלים שאני נוקטת, כדי לקבל את עצמי כמו הקשבה ואמפתיה. כל אדם הוא בעצם קהילה של הרבה מאוד חלקים".
מה השתנה בך במהלך העבודה?
"הייתה חוכמה שהתגלתה לי ושינתה את חיי. אנחנו נוטים להתעטף בכיסויים: כיסוי ראש, כיפה, חצאית. כל הזמן אנחנו עסוקים בלהגדיר את המחנה שלנו, לדבר ולהאמין ב'אנחנו' ו'הם'. אני נפרדתי מהחשיבה הזו. כולנו בני ובנות אדם וכולנו מאותה משפחה. זה מרתיע אותי כל הנפרדות הזאת, וכל הנפרדות בדברים שהם כל כך לא מהותיים, וגם לדעתי לא מהותיים בעיני ריבונו של עולם. הפילוג והריחוק כן נוגדת את היהדות, את תורת הרב קוק שמדברת על החיבור והאיחוד בין בני אדם".
"אני מלמדת קורסים וסדנאות ומנסה להביא את זה גם בציבור שלנו. לצערי הנושא קונה אחיזה יותר טבעית דווקא בשמאל, בקבוצות של חילונים שמאלניים שוחרי שלום, וזה לכאורה מתיישב פחות עם האידיאולוגיה הדתית של מותר ואסור. הייתי רוצה שבציבור הדתי יכירו את זה כי זה יכול לעשות שינוי עצום בחיים שלנו".
שירה לב-ציון צילום: אביגיל פיפרנו-באר
"התקשורת המקרבת מנסה להיחלץ מהפטריארכיה"
אפשר להחזיק בגישה כזו ועדיין להיות נאמן לעצמך?
"יש מקומות שזה פחות בהלימה", היא מודה. "תקשורת מקרבת פחות מתמקדת במותר או אסור אלא יותר בצרכים של כל אחד. והתורה מנוסחת בשפה של 'מותר' ו'אסור', התורה ניתנה בתקופה מסוימת עם תפיסות תרבותיות מסוימות שאינן חלק ממהות התורה בעיני. התקשורת המקרבת מציעה גישה אחרת מהתרבות הפטריאכלית".
לדבריה עדיין יש מקומות של קושי. "התורה כן מכוונת לבחירה חופשית במהות שלה, אנחנו לא נותנים לזה משקל מספיק לצערי, כי יש פחד ואני אומרת שהתורה במהותה מכוונת לחיבור ובחירה ומציאת המשותף והמאחד בין בין בני אדם בעולם".
לסיום, יש לך דוגמא מעניינת לסיפור שהגיע לפתחך?
"משפחה הגיעה לבית המשפט בגלל סכסוך ירושה בין הורה לילדיו. כמו שאומרים, הניתוח הצליח והחולה מת, כך גם קרה כאן. ההורה ניצח בבית משפט אבל היחסים עם הילדים נותקו. הוא הגיע לגישור כדי להציל את היחסים עם הילדים. בגישור עבדנו על שיקום היחסים בלי לוותר על הצורך שעמד מאחורי הירושה הכספית".
"בזכות ההליך בו הבאתי את הצדדים לראות אחד את השני ולהכיר באנושיות של כל צד", אומרת שירה, "הצלחנו להגיע להסדר שעבד לכולם והיחסים חזרו למסלול, זה תהליך ארוך שהחל בשיקום. מה שיפה שכל צד הצליח לראות את המצוקה של האחר. אני מרגישה שליחה בתחום של משפחה ויחסים".