טבילה בימי קורונה | האם אמבטיה יכולה להחליף מקווה?

מגיפת הקורונה עוררה שאלות הלכתיות מרובות. אחת מהן, בנושא האפשרות לטבילה הלכתית ובטוחה, ועוסקת בשאלה: האם טבילה-ביתית באמבטיה עונה על דרישות ההלכה? הרבנית טיקוצ'ינסקי משיבה

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי 23/06/20 11:58 א בתמוז התשפ

טבילה בימי קורונה | האם אמבטיה יכולה להחליף מקווה?
אמבטיה, צילום: shutterstock

המגיפה שפקדה את העולם, עוררה שאלות הלכתיות מרובות, שרובן ככולן חייבו התמודדות עם מציאות שונה. מציאות שבה יש ליישב כל העת בין הקפדה על הנושנות, ובין דרישת ההלכה לשמירה בלתי מתפשרת על חיי-אדם. אחת השאלות הנוגעות לנו הנשים היא האפשרות לטבילה הלכתית ובטוחה.

העולם הרבני סוער סביב הנושא וקולות שונים עולים מתוכו. אתמקד בעניין אחד שהוא חשוב בעיני מאוד. הרב חיים אמסלם הציע את האפשרות של טבילה-ביתית, באמבטיה. כיוון שלדעתי ולדעת רבים האפשרות הזו אינה עולה בקנה אחד עם דרישות ההלכה, החלטתי להציע כאן בתמצית ובאופן חלקי את הסיבות לכך. 

התורה מחייבת טהרה בדרך של "ורחץ במים", ולהלכה נקבע ברמב"ם (ובכל הפוסקים): "אין האשה עולה מטומאתה... עד שתטבול במי מקוה כשר,...אבל אם רחצה במרחץ אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם הרי היא אחר הרחיצה כמות שהיתה קודם הרחיצה בכרת". מהו מקווה כשר? לכך נקבעו מספר אמות מידה. ראשית, יש התייחסות הלכתית לגודלו של המקווה ולעיצובו, כפי שנלמד מן הברייתא: "וכמה הן – אמה על אמה ברום שלש אמות. ושיערו חכמים: מי מקוה ארבעים סאה". כלומר, גודל המקווה צריך להיות כזה שכשאדם בינוני שיטבול בו, יכסו המים את כל גופו.

בפועל, מדובר במקווה שמכיל בין 332 ליטר לשיטות המקלות לכ-572 ליטר לשיטות המחמירות (לשיטת ר' חיים נאה המקלה מדובר ב48×48×144 ס"מ). גודל המקווה הנגזר מכך במידות המקובלות אצלנו הוא של לפחות מטר מרובע. אין אמבטיה ביתית אינה עומדת בדרישה הזו, ככל הידוע לי. לרוב השיטות גודל המקווה הוא מדין תורה, ויש החולקים וסוברים שמידות אלו הן מדרבנן, ולדעתם, מן התורה די בכך שהמים מכסים את כל הגוף.

נוסף על הדרישה המתייחסת לגודלו של המקווה, נקבע שמקווה כשר, הוא מקום שבו נמצא אוצר מי גשמים או מי תהום, שלא נאספו לתוכו בידי אדם. מים שנשאבו והובאו למקווה בכלים פוסלים את המקווה. פסול 'מים שאובים' נכון אף בעניין כלים שנתמלאו במי גשמים, אם הונחו לשם כך בידי אדם. שכן, גם באלו ישנה "תפיסת ידי-אדם". לרוב השיטות פסול זה הוא מדרבנן. הפסול של מים שאובים אינו מתייחס לכל מים שה'ביוגרפיה' שלהם מכילה שאיבה. מים שנשאבו אך נשפכו למקווה לא במישרין ולא מתוך כלים הם כשרים. לכן אם האדם אינו שופך את מי הגשמים שנאספו כאילו מאליהם אל הכלי, אלא שובר את הכלים והמים זולגים לתוך המקווה, המים יהיו כשרים. במקרה שהמים נשפכים מן הכלים אל הקרקע, ומשם הם זולגים אל המקווה, מדובר בתהליך המכונה 'המשכה'.

הראשונים נחלקו בשאלת ה'המשכה', אם ניתן להכשיר באמצעותה ארבעים סאה שלמים, או שיש צורך שלפחות חלק מן המים במקווה, יהיו מים שלא נשאבו מעולם. לגבי מים שממלאים מהברזים, לכאורה-מדובר במים שמובאים אל האמבטיה בידי אדם, ועל כן הם שאובים ופסולים. אמנם, בעבר במקומות שונים בעולם דנו הפוסקים במים המובלים בצינורות אל הבתים, אולם, עיון בפסקיהם מגלה שמערכת תיעול המים אל הבתים במקומותיהם היתה שונה מזו הנהוגה בארץ ועל-כן לא ניתן לסמוך על פסקיהם בארץ. על פי כל אמת מידה רחיצה באמבטיה, אם כן, אינה מועילה כלל.  
 

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר